8. טענה זו נטענה לראשונה רק בכתב ההגנה ולא "בזמן אמת". לפיכך, משטענה זו כלל לא הוכחה ונסתרה באופן ברור מהתנהלותה של שפיר לאחר חתימת ההסכם, יש לדחותה.
(ב) פרויקט הנתיב המהיר
1. אין מחלוקת שבין הצדדים לא נכרת הסכם בכתב. השאלה היא, האם נכרת הסכם בע"פ בין יואב לנתבעים לפיו הוא זכאי לתמורה עבור השירותים שהעניק לפרויקט הנתיב המהיר.
2. אומר כבר בפתח הדברים, שיואב כשל להוכיח שמגיעים לו כספים כלשהם בגין עבודתו בפרויקט זה, מעבר לסך של 60,000 ₪ בגין החזר הוצאות ששולם לו.
3. אדרבא, ממכתבים שהוא עצמו כתב, עולה בבירור שלא נכרת כל הסכם מחייב והצדדים לא הגיעו לעמק השווה ביחס להעסקתו בפרויקט.
4. במכתב שיואב שלח ליוסי ביום 14.7.10, הוא מפרט "הצעה לייעוץ ושירות" שבמסגרתה הוא מבקש תשלום חודשי ובנוסף חודש שכירות. יואב מבקש לקבל את הצעתו "כמות שהיא".
5. ברם, שפיר לא הסכימה לקבל את הצעתו של יואב. הראל העיד שהוא לא הסכים לשלם ליואב תשלום ריטיינר אלא רק אם "יביא עסקאות" ואולם "הוא לא הסכים ואנחנו לא הסכמנו" (עמ' 122 שורות 31-32). יואב היה מודע לכך ובמייל ששלח ליוסי ביום 1.10.10 הוא מציע להשהות את המגעים לשיווק הפרויקט והוא טוען כי:
"אינני מסכים עם הראל לעניין התיווך. אינני מתווך, מעולם לא הייתי כזה".
יואב ממשיך וכותב שהוא אינו מעוניין בשכר עבור העזרה לילדים בהקמת בית הקפה והוא מבקש החזר הוצאות בלבד בסך של 45,000 ₪ "ובזאת נסיים" (נספח 23 לכתב ההגנה).
6. יואב אישר בחקירתו כי "לא סיכמתי תנאים" ביחס לעבודתו בנתיב המהיר (עמ' 27 שורה 2). יואב ידע להתעקש ולנהל מו"מ ארוך ומדוקדק אודות התנאים להעסקתו בפרויקט סינמה סיטי. הוא לא שלח ולו טיוטת הסכם אחת ביחס לנתיב המהיר וברור שהבין כי ללא הסכם, לא מגיע לו שכר.
7. במייל שיואב כותב להראל ביום 12.6.12 הוא אומר כי:
"אודה לך אם תדאג להורות ליוסי לשלם לי קודם כל 60 אלף ₪ שסוכמו בינינו בבית קפה בתל אביב בהתייחס לכל העבודה בנתיב המהיר".
8. קיימת אם כן הודאת בעל דין מפורשת של יואב לפיה הסך של 60,000 ₪ עבור הנתיב המהיר מתייחס "לכל העבודה". אין לפיכך, גם כל יסוד לתביעת יואב כי מגיע לו תגמול מכוח דיני עשיית עושר וניהול מו"מ חסר תום לב (סעיף 94 לסיכומיו), שעה שכאמור הוא הסכים במפורש לעבוד בפרויקט ללא תמורה, כנראה בתקווה כי באמצעות פעילות זו, הוא יקבל עבודות אחרות ששכרן בצידן.
9. זאת ועוד: בהרצאת הפרטים שאומתה בתצהיר של יואב מיום 26.12.10 במסגרת כתב ההגנה שהוא הגיש בעקבות תביעת מזונות שהגישה גרושתו כנגדו, היה על יואב לפרט את מכלול רכושו והכנסותיו. העובדה שיואב לא ציין כלל כי מגיעים לו כספים עקב עבודתו בנתיב המהיר, מלמדת כי אף הוא לא סבר "בזמן אמת" שמגיעים לו כספים עקב עבודתו בפרויקט זה. אחרת, היה עליו לפרט זאת בהרצאת הפרטים והוא הצהיר כי הרצאת הפרטים היתה אמת.
10. יש לציין שמרבית עבודתו של יואב בפרויקט הנתיב המהיר היתה סיוע לילדים בהקמת בית הקפה. שני הילדים העידו שיואב מעולם לא ביקש מהם שכר והוא אמר להם שהוא עושה זאת בהתנדבות מלאה (עמ' 93 שורות 15-16 לעדות נתן בריל: "יואב הדגיש בפני שהוא עושה זאת בהתנדבות"). יואב בעצמו כתב זאת במכתבו הנ"ל מיום 1.10.10: "עבור הטיפול בילדים שהחל בחודש מאי עם קופי בין... וקפה ג'ו, אינני מעוניין בשכר... אינני מעוניין לקבל כסף כדמי טיפול, דמי ניהול וכדומה'". גם אביו של נתן בריל, מר זיו בריל, העיד שיואב אמר כל הזמן שהוא עוזר לילדים ולא ביקש כל תמורה (עמ' 78 שורות 18-20).
11. יש לדחות את טענת יואב כי ההתכתבות הנ"ל שבמסגרתה הסכים לקבל 60,000 ש"ח עבור החזר הוצאות ותו לא, היוותה רק התכתבות לצורכי מו"מ. מדובר בסיכום ששני הצדדים ראו בו סיכום מחייב. יואב קיווה כנראה בתחילת הדרך, כי יצליח להשתלב בעבודה אצל שפיר. אולם, הצדדים לא הסכימו על התקשרות ואפילו טיוטת הסכם מפורט אחד לא נערך. הטענה כי "כל מה שהיה היה לפשרה" (עמ' 47 שורות 19-20) אינה סבירה כלל, במיוחד שעה שיואב ניהל עסקים גדולים וידע היטב כי אם מתכוונים לפשרה, אזי הדבר צריך להיאמר במפורש. יואב לא כתב בשום מקום כי הצעתו היא רק בתנאי שכל המחלוקות יסתיימו לרבות בנושא חניון הלאום, בניגוד לטענתו בסיכומיו (סעיף 100 וסעיף 102).
12. טענת יואב כי שפיר "פשוט נתנו לתובע לעבוד כשידעו שאין כל תכלית כלכלית בעבודתו וכי ממילא לא יהיה מיתוג של הפרויקט. עסקינן בהתנהלות בחוסר תום לב ובאי גילוי עובדות מהותיות" (סעיף 92 לסיכומיו), אין בה ממש. ברור כי שפיר ניסתה בכל דרך להשיא לעצמה רווחים נוספים מהנתיב המהיר. היא סברה שהדבר יתאפשר לה ואולם, הרגולטור מנע מסחור של הפרויקט, בהיותו פרויקט לאומי.
13. גם במכתב של בא כוחו של יואב מיום 6.11.13 (נספח 172 לתצהיר יוסי) העלה יואב דרישות כספיות רבות עבור עבודתו בנתיב המהיר ואולם הוא מעולם לא טען כי סוכם שישולם לו לפי שעות עבודה. התביעה לתשלום בהתאם לשעות עבודה כלל לא נזכרת במכתב ונראה שדרישה זו נולדה לצורך התביעה. מה גם, ששעות העבודה לא הוכחו כדבעי. הן כוללות דרישות לא סבירות בעליל (סעיף 258 לסיכומי שפיר) ולא הוגש כל רישום שעות שנערך "בזמן אמת".
14. לפיכך, יש לדחות את טענות יואב כי מגיע לו כספים עבור עבודתו בפרויקט הנתיב המהיר, למעט הסך של 60,000 ₪ כהחזר הוצאות.
ה. סיכום
1. כמפורט לעיל, לאחר ק.מ. מיום 19.1.16 העבירה שפיר ליואב סך של 322,881 ₪ עבור פרויקט חניון הלאום וסך של 60,000 ₪ עבור פרויקט הנתיב המהיר.
2. על שפיר להוסיף על הסכום ששילמה בגין פרויקט חניון הלאום, ריבית והצמדה כפי שיפורט להלן, בהתאם לתנאי התשלום שבהסכם. על פי סעיף 11 להסכם, שפיר היתה צריכה לשלם ליואב מחצית מדמי השכירות בתוך 30 יום ממועד החתימה על ההסכם עם סינמה ומחצית 30 יום לאחר תחילת העבודה בפרויקט.
3. לפיכך, עבור מחצית מהסך הנ"ל, על שפיר להוסיף ריבית והצמדה כמפורט להלן מיום 1.5.10 ועד התשלום בפועל ועל המחצית השנייה תתווסף ריבית והצמדה מיום 1.7.11 ועד התשלום בפועל, מאחר שנטען בסעיף 68 לכתב ההגנה, כי הבנייה החלה בחודש יוני 2011. מובהר כי החיובים על פי פסק דין זה, הם כלפי שפיר בלבד ולא כלפי הראל, שכלל לא היה צד להסכם.
4. אכן, בכתב התביעה לא התבקש צירוף ריבית והצמדה כחוק ביחס לכל רכיבי התביעה. יחד עם זאת, כמפורט לעיל, מאחר שהוסכם בק.מ. כי מדובר בפלוגתא, ויואב לא נדרש לתקן את תביעתו, יש לראות בהסכמה זו ביחס לפלוגתאות שקיבלה תוקף של החלטה, משום תיקון כתב התביעה למעשה, כפי שפורט לעיל.
5. כמו כן, שפיר תשלם ריבית והצמדה בשיעור כמפורט להלן, עבור הסך של 60,000 ₪ ששולם ליואב בגין הנתיב המהיר, וזאת מחודש יוני 2012 ועד התשלום בפועל, מאחר שבמועד זה אין מחלוקת שהיה סיכום על תשלום הסך הנ"ל.
6. מה שיעור הריבית שבה יש לחייב את שפיר בגין האיחור בתשלומים ליואב? יואב טוען כי אי התשלום של הכספים שלא היו שנויים במחלוקת עד לאחר הגשת התביעה, מהווה "בריונות לשמה" (סעיף 3 לסיכומי התשובה). מאידך, יואב לא העביר חשבונית כפי שהתבקש ע"י יוסי ביום 30.4.12 (נספח 25 לכתב ההגנה). אולם, שפיר היתה צריכה להפקיד עבורו את הכסף ולהעבירו אליו לאחר המצאת חשבונית. העובדה שיואב אישר בחקירתו שבתקופה הרלוונטית הוא לא יכול היה להוציא חשבוניות (עמ' 16 שורות 16-17) וכי עקב סכסוך גירושין עם אשתו לשעבר חשבונות הבנק שלו היו מעוקלים החל מחודש ספטמבר 2010 (עמ' 18 שורות 5-6 ושורות 16-17) לא גורעת מחובתה של שפיר להפקיד עבורו את הכספים המגיעים לו בפיקדון, על מנת שהסכום יוכל לשאת פירות. כמו כן, היה על שפיר לשלם ליואב את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ולא להמתין עד לקדם המשפט, כפי שיואב טוען בצדק.
7. כאשר מדובר בחיוב עצמאי (במובחן מחיוב מותנה או מקביל שנקבעו בהסכם), חבותו של כל צד לחוזה עומדת בפני עצמה, גם כאשר לא עמד הצד השני במילוי חובה כלשהי המוטלת עליו (ע"א 765/82 משה אלתר נ' יחזקאל אלעני, פ"ד לח(2) 701, 708-709). חיוב עצמאי הוא חיוב חד-כיווני ומשמעותו, כי על צד לחוזה לקיים חיוביו במועד המוסכם. הן בחיוב עצמאי והן בחיוב שלוב או מותנה, אם הצד השני נמנע מקיום חובה המוטלת עליו מכוח החוזה או הדין, עדיין על הצד הראשון להראות נכונות חד משמעית לקיום חיוביו (ראה: ע"א 7938/08 היאלי מונסנגו נ' מוריס מכביאן (11.8.11)).
8. סעיף 47(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 קובע, כי עוסק מורשה רשאי להוציא לגבי עסקה חייבת במס חשבונית מס במקום חשבונית עסקה, וחייב הוא לעשות כן לפי דרישת קונה. כאשר הצרכן גם הוא "עוסק", יש לו אינטרס ברור לקבל את חשבונית המס, מאחר שבהסתמך עליה ובכפוף לה, יהא רשאי לנכות מס תשומות. לכן משבאה דרישה מפורשת של הקונה/הצרכן, חייב נותן השירות לספק את החשבונית כחלק מהותי מהעסקה (בר"ע 979/06 דוד פורת, רו"ח נ' ועדת הערר על פי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995 (27.8.08)).
9. בענייננו, נראה כי לשני הצדדים היתה תרומה לעיכוב התשלום. על שפיר היה להעביר את התשלום כחיוב עצמאי, או למצער להראות נכונות לתשלום, על ידי הפקדתו בחשבון נאמנות או אצל בא כוחה, ועל יואב היה להעביר חשבוניות בהתאם לדרישת שפיר.
10. תשלום ריבית הינו פיצוי עבור מניעת ועיכוב השימוש בכספו של הזוכה, המצוי בידי החייב. הריבית משמשת "כשכר המתנה", כלומר פיצוי עבור שלילת השימוש בכסף (ד' קציר, פסיקת ריבית, הצמדה ושיערוך, תשנ"ו-1996, 3 (להלן: "קציר")). כידוע, הצמדה וריבית נועדו להשיג תכליות שונות. ההצמדה תפקידה שימור ערך הכסף, ואילו הריבית היא בגדר דמי השימוש בכסף (ע"א 187/87 עובדיה בן יחזקאל לוי נ' הרב יהושע דויטש, פ"ד מג(3), 309, 323-324).
11. סעיף 3א(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 קובע כי:
"במקום לפסוק ריבית רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או במקצתם".
מסעיף זה עולה, כי לבית המשפט מסורה הסמכות לקבוע האם יש מקום להוסיף על החוב תשלום ריבית אם לאו ולהכריע באשר לגובהה (עמ"נ (ת"א) 32429-12-12 כלוף נ' מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו (24.4.14); תא (ת"א) 48171-02-13 אקרשטיין כוכבי נ' אחים ברדריאן בע"מ (5.9.16)). בנסיבות מתאימות, יש מקום לצמצום או הפחתה של שיעור הריבית או תקופתה. על פי רוב, הנימוק לכך יהיה נעוץ בהתנהגות הצדדים, בייחוד התנהגות התובע, או כאשר לשני הצדדים תרומה שווה או קרובה למחדלי ההליך ושניהם פעלו בחוסר תום לב (ת"א 1125/09 נכסי הלכה בע"מ נ' ועד הנאמנים (לנכסי הווקף המוסלמי) בת"א-יפו (27.2.14), קציר 295-296).
12. יואב התעכב בהעברת החשבוניות מסיבות התלויות בו, למרות שהתבקש כמה פעמים להעביר חשבוניות. לדוגמא: יואב כתב ליוסי ביום 39.6.10 כי ""החשבונית הגדולה" תוגש בהמשך" (נספח 149 לתצהיר יוסי) ואולם החשבונית לא נשלחה. כמו כן, ביום 30.4.12 ביקש יוסי מיואב להעביר חשבונית (נספח 157 לתצהיר יוסי) ואולם יואב לא העביר את החשבונית. העיכוב נעשה ע"י יואב, כנראה עקב העדר יכולתו להנפיק חשבונית על שמו (כפי שהעיד בעמ' 43 כשאישר כי ביקש שהכסף יופקד עבורו בחברה אחרת) בין היתר, עקב הליך הגירושין שהוא ניהל עם אשתו לשעבר ורצונו להימנע מגילוי הכנסותיו המלאות. לכן, "האשם התורם" מצד יואב, מצדיק הפחתת הריבית שעל שפיר לשלם. ברם, לשפיר אשמה רבה יותר, שעה שאף לאחר הגשת התביעה, היא לא הפקידה את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ורק בעקבות דיון שהתקיים, היא ניאותה להעביר ליואב את הכספים. לפיכך, שפיר תשלם שני שליש מהריבית הקבועה בחוק ריבית והצמדה (ההצמדה תהיה מלאה ובנוסף 2/3 מהריבית הרגילה ולא ריבית פיגורים).
13. באשר להוצאות בגין הליך זה: אכן, כמעט כל תביעת התובע נדחית. אולם, שפיר שילמה את הסכום שלא היתה לגביו מחלוקת, רק לאחר הגשת התביעה ודיון ק.מ והדבר פועל לחובתה. ברם, לאור ההיקף הנרחב של ההליך, שדרש משפיר הגשת אלפי מסמכים וזימון עדים רבים, התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪.
ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ח, 06 יוני 2018, בהעדר הצדדים.
נפתלי שילה