(3) האם לתובע מגיעים תשלומים נוספים, היות שעקב הטעייתו הנטענת ע"י שפיר, נמנע ממנו לקבל דמי שכירות מחברות הקולנוע וכן נמנע ממנו לשווק את המתחם המסחרי?
1. יואב טוען ששפיר הונתה אותו ולא גילתה לו כי יש לה זיכרון דברים עם סינמה והיא בעצם כבר "סגרה" איתה. לטענתו, נאמר לו שסביר שלא ייחתם הסכם עם סינמה ועל יסוד מצג זה, הוא חתם על ההסכם ביודעו שלמרות ששכרו מטעם שפיר הוא נמוך, הוא יקבל עמלה נכבדה מאחת מחברות בתי הקולנוע האחרות שעמה יש לו הסכם לקבלת שכר ועמלות.
2. יש לדחות טענה זו. בסעיף 3 להסכם נאמר במפורש כי:
"לצדדים ידוע, כי בין שפיר וחברת ניו לינאו סינמה סיטי מתקיים מו"מ להשכרת מתחם הקולנוע ומתחם המסחר יחדיו".
דהיינו, הדבר נאמר "ברחל בתך הקטנה" ויואב היה צריך לקחת בחשבון כי בסופו של דבר ייתכן שייחתם הסכם בין שפיר לסינמה. הוא אף אישר בחקירתו כי "ברוב טיפשותי" חתם על ההסכם (עמ' 34 שורה 12). דהיינו, יואב ידע על כך שמתנהל מו"מ "מתקדם" עם סינמה ולמרות זאת הסכים לחתום על ההסכם. טענתו כי "לא היתה לי שום ברירה" (עמ' 35 שורות 27-28), אין בה כל ממש. יואב יכול היה לסגת ולהפסיק לעבוד עם שפיר.
3. יואב לא הביא כל הוכחה לכך שהוא הוטעה ושנאמר לו שהסעיף הנ"ל נכתב "סתם" ואין סיכוי שייחתם הסכם עם סינמה. מדובר בטענות בעלמא. יוסי העיד כי עדכן את יואב שנחתם זיכרון דברים עם סינמה (עמ' 105 שורות 29-30) והאינטרס של שפיר היה שיואב ידע את כל הפרטים ביחס לכל ההצעות של רשתות בתי הקולנוע, על מנת שיואב ישיג את ההצעה הכי טובה עבורה. אדרבא, לא היה לשפיר כל אינטרס להסתיר מיואב מידע (עמ' 106 שורות 6-8 ושורות 30-31, עמ' 107 שורות 4-13, עמ' 111 שורה 9). יוסי העיד כי: "כל הרעיון היה לעדכן אותו בכל הפרטים שהוא ידע מה קורה במו"מ עם סינמה, במו"מ עם גלובוס והוא יכול לנהל מו"מ יעיל ולהביא לנו את המקסימום שניתן להפיק מהפרויקט הזה" (עמ' 91 שורות 5-7 ועמ' 106 שורות 7 ו - 12). טענתו של יואב, כי מאחר שיוסי הוא עובד של שפיר "וכפוף למרותה", אין לייחס לעדותו כל משקל (סעיף 9 לסיכומיו), אינה טענה. מדוע ששפיר יסתירו את תנאי סינמה מיואב? אדרבא, סביר כי נאמר לו מה הציעה סינמה, על מנת שהוא יוכל לקבל הצעות טובות יותר. שהרי, לשם כך נשכרו שירותיו. מה האינטרס של שפיר "למדר" את יואב מהמידע הקשור לסינמה, שעה שתפקידו היה לנהל מו"מ עם כמה רשתות קולנוע על מנת להשיג את התנאים הטובים ביותר עבור שפיר?
4. זאת ועוד: במכתב שכתב יואב ליוסי ביום 12.10.09 (נספח 96 לתצהיר יוסי) נאמר כי: "...ביקשתם ממני לבדוק את תנאי ההתקשרות המתוכננים עם סינמה סיטי לאחר שהעברתם אלי את עיקרי ההסכם הנמצאים בידי... לבקשתכם הכנתי טבלאות רגישות שונות בתנאי הצעת סינמה סיטי שבידכם". מכאן, שיואב מודה כי היו בידיו פרטי ההסכם עם סינמה סיטי ואין כל יסוד לטענתו שלא ידע עליו. גם במכתב בדוא"ל ששלח יואב ליוסי ביום 10.12.09 (נספח 97 לתצהיר יוסי) כותב יואב ביחס להסכם עמו כי: "ההסכם קובע מחיר לליווי חתימת הסכם עם סינמה סיטי ומחיר אחר לליווי גלובוס או תיאטראות או כל גורם אחר". דהיינו, יואב ידע היטב כי שתי האופציות קיימות ואין שחר לטענתו כי הוא הוטעה ונאמר לו שלא ייחתם הסכם עם סינמה סיטי (סעיפים 55-59 לסיכומי הנתבעת).
5. גם במכתב בדוא"ל ששלח יוסי ליואב ביום 13.1.10, כחודש לפני שנחתם ההסכם, מעדכן יוסי את יואב אודות תנאי סינמה סיטי נכון לאותו מועד ומבקש כי יכין את המצגת עם ההשוואות להצעות השונות בשקלים. גם במכתב ששלח יוסי ליואב ביום 11.2.10, לאחר חתימת ההסכם, עדכן אותו יוסי ביחס ל"נתונים הנוספים הבאים של סינמה סיטי" ופירט אותם (נספח 134 לתצהיר יוסי). ברור לחלוטין שיואב ידע כי הסכם עם סינמה היא אופציה ריאלית ובהחלט יתכן כי הצעתה תתקבל ע"י שפיר. הוא אף ערך טבלאות להשוואות בין ההצעות השונות. ברור שיואב ידע היטב את פרטי ההסכם שהתגבש עם סינמה סיטי וידע כי חתימת הסכם עמה היא אפשרות סבירה.
6. נראה כי גם שפיר סברה שהיא לא מחויבת לחתום על הסכם דווקא עם סינמה, על אף זיכרון הדברים. שהרי אחרת, מדוע בכלל לנהל מו"מ עם חברות אחרות אם שפיר מחויבת לסינמה? אם זיכרון הדברים ממילא מחייב, מדוע הסכימה סינמה לחתום על הסכם מפורט שתנאיו גרועים בהרבה מבחינתה לעומת זיכרון הדברים? הדבר מלמד כי הן סינמה והן שפיר ידעו כי ללא הסכם מפורט לא תתבצע ההתקשרות, למרות זיכרון הדברים שהוארך מעת לעת. שהרי, גם בזיכרון הדברים נקבע שיש לסכם נושאים נוספים ומשמעותיים כגון הביטחונות שתעמיד סינמה לשפיר. לכן, מסתברת טענת שפיר כי "המשחק לא היה מכור לטובת סינמה" ושפיר ראתה עצמה חופשית לחתום עם רשת קולנוע אחרת, על אף זיכרון הדברים.
7. לפיכך, יש לדחות את טענת יואב ששפיר התנהלה כלפיו בחוסר תום לב וכי היא הציגה בפניו מצג כזב סמוך לכריתת ההסכם. לא הוכח כלל כי "לא היתה לה כל כוונה להתקשר עם חברת בית קולנוע אחרת מניו לינאו" כפי שטוען יואב (סעיף 30 לסיכומיו) וכי האפשרות ששפיר לא תחתום על הסכם עם סינמה "לא יכול לצאת לפועל" (סעיף 31.3 לסיכומיו). משלא הוכח כי שפיר הציגה מצגי שווא או ביצעה הטעייה, יש לדחות את טענות יואב שהוא זכאי לפיצוי כלשהו בגין התנהלות שפיר. לא הוכח גם, כי התנהלות שפיר גרמה ליואב לפגיעה "ביושרתו המקצועית ובמוניטין שלו בקרב חברות הקולנוע האחרות" (סעיף 32 לסיכומיו).
8. יואב טוען בסיכומיו (סעיף 33) כי כבר "בזמן אמת", במייל ששלח ליוסי ביום 31.3.10, סמוך לפני חתימת הסכם סינמה, הוא הביע את כעסו על התנהלותה של שפיר כלפיו. במייל זה, טוען יואב בין היתר כי: "חבל שהמתנתם כל כך הרבה זמן בטרם חשפתם את ההסכם גם ביחס לאחרים. אני מבקש למחות על הדברים ועל הצגת הדברים על ידכם בעת קביעת ההסכם עמי". אכן, עולה מדברים אלו שיואב מחה סמוך לפני חתימת הסכם סינמה, על כך ששפיר לא הציגו לו מצג מדויק בעת שנחתם עמו ההסכם. ברם, לא הוכח על ידי יואב שהוצג בפניו מצג שאינו מדויק וייתכן כי כעסו של יואב נבע מכך שהוא ידע שאם אכן ייחתם ההסכם עם סינמה, שכרו יהיה נמוך בהרבה, ממצב בו היה נחתם הסכם עם חברה אחרת.
9. העובדה שטיוטת ההסכם עם סינמה נמסרה ליואב לצורך מתן הערות רק שלושה ימים לפני שההסכם נחתם, לא מלמדת כי שפיר התנהלה בחוסר תום לב או כי הוא הוטעה. לא ברור מדוע הטיוטא הועברה לעיונו של יואב רק בשלב מאוחר זה ואולם, אין בכך בכדי ללמד כי הוצג לו מצג שקרי ביחס למו"מ עם סינמה, סמוך לפני שנחתם ההסכם עמו. גם טענת יואב כי סעיף הסודיות בזיכרון הדברים תומך בעמדתו כי הוא הוסתר ממנו (סעיף 6.2.1 לסיכומי התשובה), אין בה ממש. יואב היה חלק מהצוות של שפיר באותה עת וברור כי כלפיו אין שום חובת סודיות.
10. כמו כן, גם במכתב ששלח יואב ביום 13.8.11, הוא מבקש רק חודש שכירות והוא כלל לא מעלה טענה שמגיע לו יותר מחודש. בחקירתו, לא ידע יואב להשיב מדוע ביקש רק חודש אם הוא עותר לחודשיים (עמ' 52 שורות 28-29). טענתו בנושא זה הועלתה לראשונה רק בכתב התביעה ולא במכתבי הדרישה הקודמים.
11. אכן, האינטרס האישי של יואב היה ששפיר תחתום על הסכם עם אחת ממתחרותיה של סינמה שעמן הוא סיכם על קבלת תשלום גבוה יותר, לרבות עבור שיווק השטח המסחרי. הוא אישר בחקירתו שהעדיף ששפיר היתה חותמת הסכם עם תיאטראות ישראל. ברם, הוא ידע היטב, כי ייתכן שמשאלתו שלא ייחתם הסכם עם סינמה לא תתגשם ואז שכרו יהיה רק מה שהוא סיכם עם שפיר. לפיכך, אין יסוד לטענתו שמגיעים לו כספים נוספים מעבר למוסכם בהסכם.
(4) האם על סכום דמי השכירות החודשי יש להוסיף מע"מ?
1. יואב טוען כי על שפיר לשלם לו את דמי השכירות בתוספת מע"מ כחוק.
2. שפיר טוענת שמאחר שבסעיף 6 להסכם נקבע שיואב יקבל סך של 60,000 ₪ "בצירוף מע"מ כחוק" ואילו ביחס לדמי השכירות לא נאמר כי יתווסף להם מע"מ כחוק, הרי ששפיר לא צריכה להוסיף על דמי השכירות שהיא חייבת ליואב, אף את רכיב המע"מ.
3. בנוסף, שפיר טוענת כי סעד זה לא מצוי בכתב התביעה ויואב לא תיקן את כתב התביעה. זאת, למרות שבק.מ. הוסכם כי שאלת החבות במע"מ היא חלק מהפלוגתאות בהליך.
4. יש לדחות את טענת שפיר בכל הנוגע לכך שיואב לא תיקן את כתב התביעה. למרות שיואב לא תיקן את כתב התביעה, מאחר שהוסכם במפורש בק.מ. כי שאלה זו היא חלק מהפלוגתאות, ושפיר לא דרשה כי עקב כך יתוקן כתב התביעה, יש לראות בהסכמה אודות הפלוגתאות שקיבלה תוקף של החלטה, כתיקון התביעה למעשה.
ברע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ (25.10.07) ציינה כב' השופטת ארבל כי:
"רשימת הפלוגתאות העומדת לדיון מעוצבת בכתבי הטענות שמגישים הצדדים. משכך, טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה "שינוי חזית" או "הרחבת חזית", ויש לדחותה ... יחד עם זאת מכיר הדין בשני מקרים בהם יותר שינוי חזית. הראשון הוא תיקון כתבי הטענות באישורו של בית המשפט... והשני הוא שבעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו, מפורשות או מכללא...".
(ראה גם: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12, 2015) 145)).
החלטת בית המשפט שנתנה תוקף לפלוגתאות שעליהן הסכימו הצדדים, מהווה למעשה הסכמה של הנתבעים לתיקון כתב התביעה.
5. השאלה היא, האם בנוסף לדמי השכירות ששילמה שפיר ליואב ואשר כלל את רכיב המע"מ שהיא קיבלה מסינמה סיטי, חייבת שפיר להוסיף גם היא את המע"מ, לתשלום שהיא חבה ליואב.
6. על פי הפסיקה, מחיר העסקה, בהעדר הוראה אחרת, כולל את רכיב המע"מ (ע"א 9922/02 רשות השידור נ' שפ"מ שידורי פרסומת (22.8.07)).
7. כמו כן, במקרה דנן, בסעיף 6 להסכם העוסק בשכר של 60,000 ₪ הנאמר במפורש כי הסך ישולם "בצירוף מע"מ כחוק" ואילו בסעיף 7 העוסק בדמי השכירות, לא נאמר שיתווסף מע"מ כחוק.
8. זאת ועוד: אף בתיקונים שערך יואב לטיוטת ההסכם (נספח 95 לתצהיר יוסי), יואב תיקן והוסיף את המילים "בצירוף מע"מ כחוק" ביחס לתשלום של 60,000 ₪ ואילו ביחס לתשלום של דמי השכירות, יואב לא הוסיף שיש לצרף מע"מ כחוק.
9. ברור אם כן, שאומד דעת הצדדים ונוסח ההסכם, מלמד שביחס לרכיב דמי השכירות, לא יהיה צורך להוסיף עוד מע"מ ויואב יקבל את דמי השכירות החודשיים כולל רכיב המע"מ ששולם לשפיר ותו לא. גם במכתב הדרישה ששלח ב"כ יואב ביום 6.11.13 (נספח 172 לתצהיר יוסי), לא נדרשה תוספת מע"מ לסכום השכירות החודשית.
10. כפי שנקבע בע"א 3488-08-07 אמיתי נ' טלכור (28.10.07):
"הדבר מצביע על מודעותם של הצדדים לקיומו של רכיב המע"מ. אם חרף זאת בחרו שלא להוסיף מע"מ לסכום הפיצויים המוסכמים, הרי שעשו זאת במודע ובמושכל".
11. לפיכך, דין תביעתו של יואב כי בנוסף לדמי השכירות בתוספת מע"מ ששפיר קיבלה בגין דמי השכירות של השנה הראשונה, תוסיף שפיר אף היא מע"מ על הסך הנ"ל, להידחות.
(5) האם יש להפחית חלק משכרו של התובע מאחר שהוא הפר את ההסכם ולא עמד במחויבויותיו להמשיך ולסייע לקידום הפרויקט כפי שהתחייב בהסכם?
1. אכן, בסעיף 1 להסכם נקבע כי על יואב ללוות את הליכי התכנון והאישור הסטטוטורי לצורך הקמת בתי הקולנוע ומתחם המסחר.
2. יואב טוען כי עשה מה שהתבקש והוא לא סירב לאף בקשה של שפיר לסייע בנושא זה (עמ' 41 שורות 12-13). גם יוסי אישר שלא פנה ליואב להשתתף בישיבות בעניין זה (עמ' 116 שורות 20-24) ולכן אין כל הוכחה שיואב סירב לדרישה כלשהי לסייע בקידום הפרויקט.
3. שפיר לא הוכיחה שיואב התבקש לפעול לקידום הפרויקט ולא פעל. אדרבא, לאחר חתימת ההסכם עם סינמה, שילמה שפיר את מלוא הסך של 60,000 ₪ שהיא התחייבה לשלם ליואב ולא נטען על ידה דבר כנגד התנהלותו של יואב.
4. אם יואב הפר את ההסכם כפי שטוענת שפיר כיום, מדוע שולם ליואב מלוא הסך של 60,000 ₪?
5. יתר על כן: יואב קיבל בונוס של 30,000 ₪ (עמ' 116 שורות 27-28) בעקבות ישיבה שנערכה ביום 29.4.10 (עמ' 117 שורות 22-23). הדבר מלמד שלא היו כנגדו כל טענות אלא אדרבא, שפיר היתה מרוצה מעבודתו. גם יוסי העיד כי: "בשלב זה היו מרוצים מעבודתו של יואב" (עמ' 93 שורה 8). הדבר בא לידי ביטוי גם בשיחה של ישראל עם יואב שתומללה (נספח 171 לתצהיר יוסי עמ' 9) ושבה אמר ישראל: "אני מעבר לסכום שאני חושב שסגרתי לפי חוזה, אני רוצה לתת לך עוד משהו, בסדר" (סעיף 47 לתצהיר יואב).
6. כמו כן, בהסכם נקבע ששפיר יכולה להפסיק את העסקתו של יואב בהתראה של 45 ימים. העובדה ששפיר לא הפסיקה את העסקתו של יואב למרות שהיתה יכולה לעשות כן, מלמדת כי לא היו לה טענות כלפי עבודתו (סעיף 46 לסיכומיו).
7. זאת ועוד, נערכה תכתובת ענפה ביותר בין יואב לבין הנתבעים במהלך כל השנים מעת שנחתם ההסכם ועד הגשת התביעה. ברם, הנתבעים לא טענו ולו פעם אחת במשך תקופה כה ארוכה, שיואב לא פעל על פי ההסכם ולא עמד במחויבויותיו.