בפועל הוסכם על מתווה אחר :
כנגד השקעה של 200 מיליון דולר, אמורה הייתה הנתבעת להיות שותפה יחידה של צ'רי בצד היצרני של העסקה (הוא ה-JV); והתובעת לא הייתה אמורה להחזיק מניות בעלות הון בצד זה של העסקה. התובעת הייתה אמורה לקבל זכויות ברווחים מן הצד היצרני של העסקה וזאת בשיעור של 15%, מתוך חלקה של הנתבעת בצד זה של העסקה, על פי חלוקה של 9% למייסדי התובעת ו-6% לסוחרי הרכב.
התובעת היא זו שחד צדדית, חזרה בה ממתווה זה לאחר שנתנה את הסכמתה לו.
די בכל אלו כדי המסקנה, שחוות הדעת של פרופ' ביגר, אינה יכולה לעמוד ולשמש בסיס לקביעת חישוב או הפסד כספי כלשהו, בהיותה מבוססת על הנחות היסוד שגויות לחלוטין - אותן הציגה בפניו התובעת.
בעמ' 23-22 לדברי הסיכום, מתייחסים ב"כ הנתבעת לנושאים נוספים בחוות הדעת.
--- סוף עמוד 130 ---
היות והחלטתי – מהנימוקים דלעיל – שאין לקבל את חוות הדעת של פרופ' ביגר, אין צורך בהתייחסות לנושאים נוספים אלו.
אסתפק בכך שאומר;
הנתונים עליהם הסתמך פרופ' ביגר בחוות הדעת, בסיסם בתוכניות עסקיות של משאלות לב סובייקטיביות ועל הערכות ונתונים כלליים, שלא התממשו ולא הוכיחו את עצמם.
סוף דבר
אני דוחה את התביעה.
הוצאות
דחיית התביעה מזכה את הנתבעת – לכאורה – בתשלום החזר הוצאותיה.
עם זאת, בהתחשב בכך שהתובעת פתחה צוהר בפני הנתבעת לשוק הרכב היצרני הסיני ולקשר עם חברת צ'רי, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות וכי כל אחד מן הצדדים יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, כ' סיוון תשע"ח, 03 יוני 2018, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
יהודה פרגו