8. שנית, ולגופה של האבחנה המוצעת בחוות דעתו של השופט עמית, לא מצאתי הצדקה להבחין בין טענות פטור הנובעות ממעשי המבוטח שבוצעו טרם קרות מקרה הביטוח, לבין טענות פטור הנובעות ממעשי המבוטח שבוצעו לאחר קרות מקרה הביטוח, וזאת אף אם הייתי מאמצת את הנחותיו של השופט עמית ואת השיקולים הרלוונטיים להכרעה לשיטתו.
לשם ההמחשה נבחן שני תרחישים אפשריים – בתרחיש הראשון, לפני שאירע מקרה הביטוח, המבוטח מסר למבטח מידע שקרי לפיו הוא לא היה מעורב בתאונות קודמות, וזאת על-מנת להוזיל את הפרמיה בה יחויב. למבטח נודע על המרמה רק לאחר שאירע מקרה הביטוח (ראו סעיפים 6 ו-7 לחוק). בתרחיש השני, לאחר שאירע מקרה הביטוח, המבוטח מסר מידע שקרי למבטח לפיו הוא לא היה אשם בתאונה שאירעה, ואף זאת כדי למנוע ייקורן של פוליסות עתידיות. נניח כי בשני התרחישים הצד השלישי מגיש את התביעה נגד המבטח מכוח סעיף 68 לחוק, לאחר שנודע למבטח על המרמה. עוד נניח כי בשני התרחישים הצד השלישי תם לב, ויכול היה למסור את המידע הנכון למבטח ובכך לתקן את מחדלי המבוטח, וכי בשניהם לא קיים קשר סיבתי בין מעשיו של המבוטח לבין זכאותו של הצד השלישי לתגמולי הביטוח (שכן אף אם היה נמסר המידע הנכון, המבטחת לא הייתה נמנעת מכריתת החוזה, אלא לכל היותר – מייקרת את הפוליסה. ראו בעניין זה פסקאות 11-10 לחוות דעתו של השופט מינץ).
מהי ההצדקה, בנסיבות אלה, להבחין בין שני התרחישים, כך שבראשון, כאשר המרמה נעשתה לפני קרות מקרה הביטוח, טענת המבטח כלפי המבוטח תעמוד לו אף ביריבותו מול הצד השלישי, ואילו בשני לא? ודוקו, בשני המקרים מעניק המחוקק פטור למבטח מתשלום התגמולים למבוטח. לכן, אני סבורה כי ככל שעומדת למבטח טענה לגבי קיומו של פטור מכוח הוראות הפוליסה (או מהוראות החוק הקוגנטיות החלות עליה) כלפי המבוטח, עומדת לו טענה זו אף כלפי הצד השלישי, כאמור בסעיף 68 סיפא לחוק. אציין כי מכל מקום, אף אם תימצא הדרך להחריג טענות פטור שכאלה מגדר הטענות העומדות למבטח כלפי צד שלישי תם לב, הרי שאין הצדקה להחריג אך טענות פטור הנובעות ממעשה המבוטח לפני קרות מקרה הביטוח ולא להחריג טענות פטור הנובעות ממעשה המבוטח לאחר קרות מקרה הביטוח.
9. ועוד, איני סבורה כי ניתן לומר שלצד השלישי בתרחיש השני קיים "כוח תביעה" מיד לאחר קרות מקרה הביטוח באופן השולל מהמבטח את האפשרות להעלות כלפיו טענות הנובעות ממעשים מאוחרים למקרה הביטוח. כפי שצוין אף בחוות דעתו של השופט עמית, כוח התביעה של הצד השלישי כלפי המבטח נובע ונגזר מזכותו של המבוטח והיקפה (ראו פסקה 9 לחוות דעתו של השופט עמית). משכך, דעתי היא כי כפי שזכותו של המבוטח היא זכות המותנית, בין היתר, בתנאי הפטור הנזכרים בפוליסה ובהוראות החוק, כך גם זכותו של הצד השלישי מותנית בקיומה של זכות המבוטח בהתאם לתנאי הפוליסה. לנוכח האמור, אני סבורה כי "כוח התביעה" הקיים לצד השלישי גם בסמוך לאחר קרות מקרה הביטוח, מותנה אף הוא בזכויות המבוטח על-פי הפוליסה. על כן, בענייננו, שלילת התגמולים מהמבוטח בשל המרמה מצדו, בהכרח שוללת אף את התגמולים להם היה זכאי הצד השלישי אלמלא מעשיו של המבוטח.