(ר' גם בהמשך העדות, בעמוד 29 שורות 6-13).
בהקשר זה העיד זינגר שידע על האיסור החוקי על פיטורי עובדת בהריון, ואף קיבל בעבר שירותים משפטיים מאחותה של התובעת, עו"ד טלי חץ, בקשר עם פיטורי עובדת בהיריון. עם זאת, הוא לא היה מודע לקיומו של איסור נוסף, בדבר פיטורי עובד או עובדת במהלך טיפולי פוריות. לטענתו, הוא הבין שהתובעת שיתפה אותו בכך שהיא עוברת טיפולי פוריות, על מנת שיתחשבו בה ומסיבה זו הציע לה להמשיך ולעבוד בנתבעת ולדחות את מועד סיום העסקתה. עם זאת הוא לא סבר שהודעתה מחייבת את החברה לנהוג אחרת או לשנות את החלטת הפיטורים (סעיפים 9-10 לתצהיר זינגר, עדותו בעמוד 28 שורות 17-32).
22. התמונה העולה עד כה היא כי התובעת פוטרה ממניעים ענייניים. בנסיבות אלה, נדחית התביעה לפיצויים מכח חוק השוויון. עם זאת, אין חולק שהתובעת פוטרה במהלך טיפולי פוריות, שהרי לאחר שנמסרה לתובעת הודעה על פיטוריה (גם אם הדבר נעשה לאחר "ישיבת השימוע" הרשמית), היא הבהירה שהיא מצויה בטיפולי פוריות. עניין זה עולה גם מהראיות שהוצגו - הודעת דוא"ל שהתובעת שלחה ביום 11.7.13, בה התובעת העבירה לנתבעים אישור רפואי בדבר שהיה במרפאת החוץ בבית החולים איכילוב. אף שלא פורט מהו הטיפול, ברי כי לאור הודעתה של התובעת, מדובר בטיפולי פוריות. כך גם עולה מתכתובת נוספת - התובעת שלחה לנתבעים ביום 21.7.13 אישור מרופא נשים לפיו היא החלה בטיפולי פוריות ביום 10.7.13 (ת/2). האישור הרפואי שנשלח היה בלתי קריא ואין חולק כי ביום 22.7.13 התובעת שלחה עותק נוסף.
בנסיבות אלה חלה ההגנה הקבועה בסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים. זאת בין שנראה בתובעת, במועד פיטוריה, כעובדת שטרם החלטה להיעדר עקב הטיפולים והציגה אישור מתאים ימים ספורים לאחר מכן (ויום לאחר שקיבלה את סיכום השימוע) ובין שנראה בה כמי שהחלה להיעדר מהעבודה עקב הטיפולים בתקופת ההודעה המוקדמת.
כלומר, החברה היתה מנועה מלפטר את התובעת ללא קבלת היתר מהממונה על פי חוק עבודת נשים.
23. מהראיות עולה שהנתבעת הציעה לתובעת להמשיך ולעבוד גם לאחר תקופת ההודעה המוקדמת החוקית (סעיף 20 לתצהיר התובעת, סעיף 8 למכתבה של התובעת מיום 14.7.13 - נספח ו' 2 לתצהיר התובעת). זינגר העיד כי במסגרת זו אף התייחס לאפשרות שהתובעת תכנס להיריון ואו אז מועד סיום העסקתה יידחה, מעבר לדחייה שבכל מקרה הוצעה לתובעת. ובלשונו: "ואמרנו לה שהיא יכולה להשאר בעבודה, שלא תכנס ללחץ, הכל בסדר, יש לה את מקום העבודה הזה, שתסתדר ולאט לאט הכל יסתדר ויהיה בסדר." (סעיפים 10-13 לתצהיר זינגר, עדותו בעמוד 22 שורות 12-22, בשורות 12-14).
הדבר הובהר לתובעת גם בהודעות דוא"ל שנשלחו לה עובר לסיום עבודתה.
בהודעה מיום 16.7.13 נכתב:
"התהליך הזה ממילא ייקח מספר חודשים ויאפשר לך להמשיך ולעבוד תוך כדי ניסיונותייך להיכנס להיריון ואולי אפילו לתוך ההיריון, ובלבד שאנחנו מסכימים על כך מראש."
בהודעה מיום 21.7.13 נכתב:
"... ובכול מקרה התהליך של החלפתך ייקח זמן – רק צריך לסכם את הדברים עכשיו ולא בסוף התקופה."
24. התובעת העידה שמדובר בהצעה "לא רלוונטית" וכי היא חששה להיכנס להיריון ואז למצוא עצמה מפוטרת ממקום העבודה (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 4-11):
"ש. נדמה לי שאין בינינו חולק שהם אמרו לך שהפסקת העבודה לא חייבת להיות מיידית נכון.
ת. נאמר אבל לא רלוונטי.
ש. לא רלוונטי לך?
ת. נכון כי הייתי בתהליך של כניסה להריון ולא היה רלוונטי לי לחפש עבודה בתהליך של הריון מתקדם.
ש. אבל לא ביררת כמה זמן יכול לקרות המעבר של 30 יום?
ת. הם דיברו על חודשים וגם במייל הספציפי של איתי, נאמר כמה חודשים, ובתנאי שנסכים על הפרידה, אם לתוך ההיריון או לא."
התובעת טענה שהחברה העלתה את האפשרות שהיא תכנס להיריון ואז תפוטר מעבודתה (סעיף 31 לסיכומי התובעת), אך הדבר אינו עולה מההודעות ששלח זינגר ומהקשרם של הדברים. הטענה גם אינה מתיישבת עם עדותו של זינגר, לפיה לא היה מפטר את התובעת אם הטיפולים היו מצליחים והתובעת היתה נכנסה להיריון. עדות זו משתלבת עם הודעתו מזמן אמת, שנזכרה לעיל:
"ש. חל עליה חוק עבודת נשים בעניין פיטורים בהריון?
ת. כן בטח. אבל המייל זה אחרי שהיא פוטרה. אם היא תרצה אח"כ להמשיך לעבוד, אז נראה מה האפשרויות כי אנחנו לא רוצים שהיא תצא לרחוב.
ש. קודם אמרת שמבחינתך זה כאילו הסכם חדש.
ת. במובן הזה שאם היא תיכנס להריון או כל שינוי שהיא תרצה לעשות, אז במובן הזה. מה שכתבתי בדיוק.
ש. אני מבינה שמה שאתה אומר זה כאילו ש"יאפשר לך להמשיך ולעבוד..." מקריאה. עכשיו אתה אומר העסקה מחדש.
ת. אם ציטטת מה שכתבתי אז תקריאי את הכל.
ש. אתה בעצם אומר למאור שפיטרתם אותה ולא ידעתם שזה טיפולי פוריות והיא תמשיך לעבוד אבל אם היא תיכנס להריון, היא תדע שהסיפור נגמר?
ת. הכוונה שלנו היתה ברורה ואני יכול להבהיר שוב. לנו היה מניע ברור למה שעשינו, אנחנו לא מסתתרים מאחוריו, ובדיעבד אנחנו עשינו טעות וגם מאחורי זה אנחנו לא מסתתרים, אבל לצייר תמונה אחרת זה לעשות לנו עוול. לשאלתך, בדיעבד התברר לנו שאי אפשר לפטר אותה בטיפולים."
(עמוד 28 שורה 27 עד עמוד 29 שורה 9, ר' גם עדותו בעמוד 30 שורה 25).
נציין כי זינגר העלה אפשרות לפיה החברה תמשיך להעסיק את התובעת ובהמשך, בהודעה של 7 ימים, ניתן יהיה לסיים את ההעסקה, אך ההצעה נדחתה על ידי התובעת (עמוד 28 שורות 4-12). עם זאת, כאמור, זינגר הכחיש כי התכוון לפטר את התובעת אם היתה נכנסת להיריון.
25. למעשה, הנתבעים הבהירו לתובעת שאינם חוזרים בהם מהודעת הפיטורים שנמסרה לה, גם לאחר שזו מסרה להם כי היא עוברת טיפולי פוריות. בכך הפרו את הוראות חוק עבודת נשים. עם זאת, הנתבעים הציעו לתובעת להקטין את נזקה ולהמשיך ולעבוד בחברה מעבר לתקופת ההודעה המוקדמת, לתקופה שלא נקצבה מראש בזמן, אך התובעת סירבה להצעה זו.
הצעה זו של החברה אינה מאיינת את חוסר החוקיות בפיטורי התובעת שכן כאמור, הנתבעים הבהירו כי הודעת הפיטורים בעינה עומדת. עם זאת, יש לשקלה לזכות הנתבעים בפסיקת הפיצוי המגיע לתובעת.
תום לב
26. לטענת הנתבעים, התביעה נגועה בחוסר תום לב, מאחר שהתובעת, אשר היתה אחראית על נושא כח אדם ובמסגרת זו גם תרמה ליצירת הקשר המקצועי בין החברה ובין אחותה של התובעת, עו"ד חץ, לא הבהירה למי מהנתבעים שקיים איסור חוקי לפטרה בתקופת טיפולי הפוריות. זאת למרות שסמוך לפיטורי התובעת, ביום 9.7.13, זינגר התכתב עם עו"ד חץ וביקש לשכור את שירותיה עבור החברה – עניין שחיזק את תחושתו של זינגר לפיה אין מניעה משפטית לפטר את התובעת (נ/1, סעיפים 17-18 לתצהיר זינגר).
27. כפי שתואר לעיל, זינגר אישר בעדותו כי בזמן אמת הנתבעים טעו כאשר סברו כי מאחר שפיטורי התובעת נעשו מסיבה עניינית והודעת הפיטורים נמסרה לתובעת בטרם ידעו על כך שהיא עוברת טיפולי פוריות, אין מניעה לפטרה. לדבריו, הוא סבר כי התובעת העלתה את נושא הטיפולים על מנת שיתחשבו בה, אך לא בשל מניעה חוקית בעניין זה (סעיף 10 לתצהיר זינגר).
זינגר הוסיף כי בדיעבד, הוא קיבל "החלטה עיסקית לא נכונה" ולא התקשר לאחותה של התובעת, עו"ד חץ, בעניין הפיטורים (עמוד 31 שורות 25-28). לטענתו, לוּ הבהירה לוֹ התובעת את המצב החוקי, הוא היה נמנע מלפטרה (סעיף 18 לתצהיר זינגר). גם קליימן העיד דברים דומים (עמוד 32, שורות 29-33):
"אם מה שהיה חשוב לה זה להישאר בחברה, היה אפשר לפתור את זה וזה לא נעשה. אנחנו לא ידענו שהיא הולכת להתחיל טיפולי פוריות ולא בגלל זה זימנו את הפגישה ולא בגלל זה עשינו החלטה שתקפה עד היום. התפקיד של מנהלת משרד + מנהלת חשבונות לא קיים יותר, עד היום. כל השאר זה ניסיון סחטנות נטו. גם לי בתור מעסיק יכולים להיות רגשות ולא רק לעובד."
הנתבעים, שסברו כי אין כל פגם בהחלטת הפיטורים, לא פנו בזמן אמת לקבלת יעוץ משפטי. בעניין זה קליימן העיד (עמוד 34, שורות 2-3):
"לא. לא היתה לי שום סיבה, אפילו לא חיסכון כספי להתייעץ עם מישהו, אילו הייתי חושב שזה לא בסדר. אבל לא העליתי על דעתי שזה לא בסדר."
ר' גם בעדותו של זינגר בעמוד 29, שורות 12-13: "אנחנו דיברנו איתה באופן פתוח וגלוי, היא אמרה שיא עומדת להתחיל טיפולי פוריות, זה היה אחרי השימוע ואנחנו לא ראינו בזה שום בעיה, ובדיעבד אנחנו הבנו שעשינו טעות משפטית ולא התייעצנו בעניין הזה".
28. במסגרת עבודתה אצל הנתבעת, התובעת טיפלה בענייני חשבונות, שכר וכח אדם. כמו כן התובעת טיפלה בכל העניינים שדרשו טיפול משפטי והפנתה את הנתבעת לייעוץ משפטי, במידת הצורך. אחותה של התובעת, עו"ד טלי חץ, היא עו"ד העוסקת בדיני עבודה. התובעת העידה שהיא נעזרה באופן אישי באחותה בנושאים שונים שהיו בטיפולה במסגרת העבודה אצל הנתבעת, לדוגמה בסוגיות שהתעוררו בנושא שכר שהיו בתחום אחריותה (עמוד 6 שורה 20 עד עמוד 7 שורה 7, עמוד 8 שורות 8-19). כמו כן, עו"ד חץ ייצגה את הנתבעת בשתי הזדמנויות, שאחת מהן היא פיטורי עובדת בהריון (עמוד 8 שורות 20-30).
התובעת העידה שהיא ידעה על האיסור החוקי על פיטורי עובדת בטיפולי פוריות, עובר לשימוע שנערך לה (עמוד 9 שורות 6-8). למרות זאת, היא לא טענה דבר במהלך השימוע. גם בהמשך, במכתב מיום 14.7.13, שנכתב כתגובה לסיכום ישיבת השימוע, התובעת לא התייחסה לאיסור החוקי לפטרה, אלא קבלה על עצם הפיטורים ועל כך שהללו פוגעים "לי בחיים האישיים" ועל הפגיעה הכלכלית הצפויה לה. במכתב זה, התובעת הסתפקה בדרישה לתשלום פיצויי הפיטורים, אך לא התייחסה לזכויות נוספות המגיעות לה מכח חוק עבודת נשים או חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ואף לא התייחסה לבטלות הפיטורים. זאת למרות שמהעדויות שנשמעו עולה שלאחר שיחת הפיטורים, התובעת שוחחה עם אחותה ונועצה עמה. בנוסף, מכתבה של התובעת לחברה (מיום 14.7.13) הועבר לעיונה של אחותה, עו"ד חץ, אך נכתב בשפתה של התובעת (עמוד 9 שורות 13-33).
29. רק לאחר שליחת המכתב מיום 14.7.13 בו לא נטען שקיים איסור חוקי המונע את פיטורי התובעת (להבדיל מטענות לגבי פגיעה כלכלית ומחוסר שביעות רצונה של התובעת מפיטוריה), התובעת טענה בפני זינגר כי "אסור לפטר אותה". זינגר אף התייחס לכך בהודעת דוא"ל ששלח לתובעת ביום 26.7.13:
זה שאת חושבת שאנחנו לא יכולים לפטר אותך זו דעתך והדיון לא נסוב על זה. נאלצנו לפטר אותך מאחר ואנחנו צריכים מנהל חשבונות סוג 3 / מנהל כספים/ חשב וכידוע לך זו לא הכשרתך וניסיונך."
מהודעה זו משתמע כי הנתבעים סברו שמדובר בסברה של התובעת ("מחשבות") וכי אין מדובר בטענות מבוססות המעוגנות בהוראות הדין.
בהקשר זה לא למותר לציין כי עוד ביום 21.7.13 התובעת העבירה אישור רפואי בדוא"ל והוסיפה כי היא מעבירה אותו "כפי שמתחייב ממני לפי חוק". אמנם התובעת לא הבהירה מכח איזה חוק היא מעבירה את האישור הרפואי, אך ברי כי מדובר בפנייה המחייבת התייחסות משפטית כלשהיא.
30. לטענת התובעת, גם אם הנתבעים היו מקבלים מכתב מאחותה, וגם אם היא היתה מבהירה להם כי בהתאם לייעוץ שקיבלה מאחותה, חל איסור על פיטורים במהלך טיפולי פוריות, הנתבעים לא היו נוהגים אחרת מכפי שנהגו (כלומר, לא היו חוזרים בהם מהודעת הפיטורים; עמוד 11 שורה 20 עד עמוד 12, שורה 3).
לגישת התובעת, לא חלה עליה חובה להפנות את הנתבעים להוראות החוק הרלוונטי, אף שמתוקף תפקידה היתה אמונה בחברה על טיפול בנושאים משפטיים (עמוד 6 שורות 26-27) ועוד טענה שהיה זה באחריות הנתבעים לקבל יעוץ משפטי מתאים (עמוד 13 שורות 12-19, עמוד 16 שורות 8-13 ).
31. מן המתואר לעיל עולה כי הנתבעים התרשלו בכך שלא פנו לקבלת ייעוץ משפטי רלוונטי. בנסיבות העניין אין בכך כדי לגלגל את האחריות להפרה שבוצעה כלפי התובעת, לפתחה של התובעת, שפוטרה שלא כדין. גם אם התובעת היתה אמונה על הנושאים שדרשו טיפול משפטי בחברה, אין בכך לחייבה לתת ייעוץ משפטי למעסיקה, שעה שההפרה הנטענת בוצעה כלפיה. גם אין בכך לאיין את חובותיה של החברה על פי דין. עם זאת, יש לקחת עניין זה במסגרת סכום הפיצוי המגיע לתובעת, כפי שיובהר להלן.
32. עקרונית, אין להטיל על העובד חובה לתת יעוץ משפטי למעסיקו. עם זאת, במקרה שלפנינו, מאחר שהתובעת טיפלה בענייניה המשפטיים של החברה (בכל הנוגע להעסקת עובדים), וגם בנסיבות בהן אחותה של התובעת היא עו"ד העוסקת בדיני עבודה, אשר נתנה בעבר ייעוץ משפטי לנתבעת בתחום זה, ובין הצדדים גם היה ניסיון לקשר מקצועי נוסף באותה תקופה ממש, מצופה היה כי התובעת תתייחס למצב החוקי הרלוונטי ותאיר את עיניהם של הנתבעים בנושא.
ויודגש, אחותה של הנתבעת התכתבה עם זינגר ביום 9.7.13, כך שלא היתה מניעה שהיא תתייחס גם לסוגייה זו. העובדה שהיא לא עשתה כן, חיזקה את סברתו של זינגר, לפיה פיטורי התובעת אינם נגועים באי חוקיות (סעיף 18 לתצהיר זינגר).
כאמור, אף שהתובעת לא היתה מחויבת להבהיר לנתבעים את המצב המשפטי שחל בעניינה, אילו עשתה כן, הסכסוך שהתגלע בין הצדדים יכול היה להיפתר בקלות, ויתכן גם שפיטורי התובעת היו נמנעים. הדבר היה גם חוסך עגמת נפש לתובעת עצמה, שפוטרה לאחר ששירתה את הנתבעת במסירות במשך כשמונה שנים ובמועד פיטוריה עמדה בפני הליך לא פשוט של טיפולי פוריות.
הסעדים
33. משהונחה התשתית העובדתית בכל הנוגע לפיטורי התובעת, יש לפנות ולדון בסוגיית הסעדים.
כמפורט לעיל בהרחבה, התובעת לא פוטרה עקב טיפולי הפוריות, אלא עקב צמצומים בחברה, שהביאו אותה למסקנה כי יש להעסיק עובד/ת אחת/ת שיעסקו גם בהנהלת חשבונות, תחת העסקת מנהלת משרד וכן שכירת שירותי הנהלת חשבונות חיצוניים. עם זאת, בפיטורי התובעת נפל פגם, מאחר שהיא לא זומנה לשימוע כדין. במקום שמטרת הזמנתה לשימוע תובהר לה מראש, זו הוסתרה ממנה, למרות שהתובעת ביקשה לברר את מטרת הפגישה שנקבעה עמה. יתירה מכך - נמסר לה מידע מוטעה לפיו מדובר בפגישה בענייני עבודה. בנסיבות אלה, בשים לב לפרק הזמן בו התובעת עבדה בחברה והפגם שנפל בהליך הפיטורים (הגם שסיבת הפיטורים היתה עניינית), יש לפסוק לזכות התובעת פיצוי בסך 20,000 ₪.