בסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים נקבע:
"(1) לא יפטר מעסיק עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור או עם טיפולים כאמור; הוראת סעיף קטן זה תחול לגבי עובד או עובדת העוברים טיפולים כאמור בפסקה זו לקראת שתי לידות לכל היותר, בתקופת העסקתם אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, ואם עברו טיפולים כאמור לקראת הולדת ילדים מבני זוג קודמים – גם לקראת שתי לידות עם בן הזוג הנוכחי;
(2) הוראת פסקה (1) לא תחול על מעסיק, לגבי עובד או עובדת כאמור, שחלפו שנתיים מהיום הראשון להיעדרותם מעבודה אצלו או באותו מקום עבודה, לפי הפסקה האמורה;
(3) הוראות פסקה (1) יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה, בתקופת הטיפולים כאמור באותה פסקה, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר, כפי שאישר הרופא המטפל בכתב, ובלבד שהעובדת או העובד, לפי העניין, הודיעו למעסיק על הטיפולים לא יאוחר משלושה ימי עבודה ממועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, ואם לא ניתנה הודעה מוקדמת לפיטורים – ממועד הפיטורים, ומסרו למעסיק אישור רופא כאמור בתוך 14 ימים מאותו מועד, לפי העניין; הוראות פסקה זו יחולו הן על עובדת או עובד קבועים והן על עובדת או עובד ארעיים או זמניים, ובלבד שעבדו אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות; שר התעשייה המסחר והתעסוקה רשאי, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע סוגים של טיפולי פוריות שהוראות פסקה זו לא יחולו עליהם."
בסעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים נקבע:
"(ג) עובדת רשאית להיעדר מעבודתה:
(4) בתקופה, כאמור בתקנות, שבה היא עוברת טיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ-גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעסיקה מראש; דין היעדרות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה;"
8. כאמור, האיסור על פיטורי עובדת בתקופה בה היא עוברת טיפולי פוריות, מעוגן בסעיף 9 לחוק, שכותרתו "הגבלת פיטורים" והוא כולל הוראות שונות שכולן עוסקות בהגבלת פיטורים במועדים שונים הקשורים להיריון וללידה: טיפולי פוריות, הריון, חופשת לידה והתקופה שלאחר תום חופשת הלידה. משמדובר בסעיף חוק אחד שעניינו הגבלת הפיטורים בתקופת ההיריון – לפניו או אחריו, הרציונל בבסיס הוראת חוק זו הוא זהה, ביחס לכל המצבים המנויים בסעיף 9 הנ"ל (בהתאמה לשינויים המחוייבים על פי העניין).
בית הדין הארצי דן בשאלת הרציונל להגנה זו על האישה העובדת וקבע –
"... בהוראת סעיף 9 לחוק עבודת נשים, בו נקבע איסור על פיטורי עובדת בהיריון, ואף לאחר חזרתה מחופשת לידה, אלא בהיתר שהתקבל לכך מאת גורם שלטוני שמחוץ למקום העבודה, טמונה הגנה מיוחדת לאישה העובדת. הגנה מיוחדת זו נדרשת במגמה לשרש תופעות חברתיות פסולות של הפליית נשים בכלל, ונשים בהיריון בפרט."
(ע"ע (ארצי) 133/09 מלחם - מועצה מקומית ג'דידה-מכר, 22.1.12) [פורסם בנבו] .
9. נוסף על כך, בחוק השוויון נקבע איסור להפלות עובד, בין היתר, על רקע טיפולי פוריות (סעיף 2(א) לחוק). בסעיף 9 לחוק השוויון נקבע בנושא הנטל ההוכחה כך:
"(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –
...
(2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו."
על רקע האמור לעיל, יש לבחון את המחלוקות בהליך זה.
10. כאמור, לטענת התובעת, היא פוטרה בשל היותה בטיפולי פוריות. טיעון זה נסמך על עדות התובעת לפיה היא סיפרה על הטיפולים הצפויים לקליימן, מנהל החברה, (סעיף 8 לתצהיר התובעת) וכן שיתפה עובדים נוספים בחברה. אין חולק שמדובר במקום עבודה קטן ומכאן התובעת מסיקה שהנתבעים ידעו על כוונתה להתחיל בטיפולי פוריות (סעיפים 9-10 לתצהיר התובעת).
11. לטענת הנתבעים, ההחלטה על פיטורי התובעת התקבלה על רקע מצבה הכלכלי הרעוע של החברה ועל רקע הפסדים אליהם היא נקלעה. הנתבעים הכחישו שידעו על כוונתה של התובעת להתחיל בטיפולי פוריות. קליימן הבהיר בעדותו שרק לאחר השימוע הבין זאת, לאחר שהתובעת מסרה שפיטוריה "ישבשו לה את התוכניות להתחיל טיפולי פוריות" (סעיפים 4-5 לתצהיר קליימן). גם בחקירתו בבית הדין, קליימן העיד באופן עיקבי שהתובעת לא ציינה בפניו כי היא מתעתדת לעבור טיפולי פוריות, וזאת למרות שהיה ביחסים קרובים עם התובעת ובמסגרת זו שוחחו על נושאים שונים, שאינם קשורים לעבודה. כגון, על אחותה של התובעת ועל "עובד אחר שגידל ילד בצורה אחרת". קליימן גם לא הסתיר שהתובעת שיתפה עמו את המחשבה שאם לא תמצא בן זוג, יתכן שתפעל להבאת ילד במסגרת אחרת (עמוד 33 לפרוטוקול, שורות 19-23). עם זאת, לא נמסר לו כי התובעת מתחילה בתהליך זה (עמוד 32 שורות 15-26) והוא מצדו לא ידע על כך שהתובעת התעתדה לעבור טיפולי פוריות (עמוד 34 שורות 5-7).
12. התובעת אישרה בעדותה כי יחסיה עם קליימן היו קרובים וכי השניים שוחחו על נושאים רבים, לרבות נושאים אישיים, כפי שגם קליימן העיד (עמוד 12 שורות 25-33). עדותה של התובעת עולה בקנה אחד עם עדותו של קליימן לפיה השניים שוחחו על נושא הבאת ילדים שלא במסגרת זוגית, אולם מדובר היה בשיחות כלליות, בטרם פעלה התובעת למימושן (עמוד 12 שורות 17-18). מסקנה זו מתיישבת גם עם דברים שזינגר כתב לתובעת לאחר שיחת השימוע (נספח 2 לתצהירו – "לא ברור לי באופן אישי מדוע לא סיפרת לי על כך אבל אני מניח ששיקולייך עמד ומכבד אותן").
13. התובעת הפנתה להודעת דוא"ל ששלחה לנתבעים ביום 7.7.13, בה הודיעה על היעדרות צפויה ביום 10.7.13 לצורך בדיקות רפואיות (נספח ג' לתצהיר התובעת) וטענה שמאחר שקיבלה סמוך לכך זימון לפגישה בה נמסר לה על פיטוריה (ישיבת השימוע), אזי המסקנה היא שהזימון לשימוע נשלח אליה על רקע יציאתה לבדיקות רפואיות - טיפול הפוריות.
בעניין זה זינגר העיד שלא ראה את הודעת התובעת בעת זימונה לשימוע ולא ידע אילו בדיקות התובעת התעתדה לעבור (סעיף 6 לתצהיר זינגר, עדותו בעמוד 20 שורות 6-24).
התובעת אישרה בעדותה כי מידי חודש בחודשו היא נעדרה מעבודתה ימים בודדים על רקע "ענייני נשים" (כהגדרת ב"כ הנתבעים; עמוד 4 שורה 32 עד עמוד 5 שורה 2), כך שעצם היעדרות התובעת מסיבות רפואיות, לא היתה חריגה.
כמו כן, העבודה שהתובעת מסרה שהיא יוצאת ליום בדיקות ארוך, אין פירושה דווקא כי היא מתעתדת לעבור לטיפולי פוריות. גם אין לייחס לנתבעים "ידיעה" לגבי מהות הבדיקות, ובהקשר זה מקובלת עלי עדותו של זינגר לפיה לא ידע על כך שמדובר היה בבדיקות הקשורות לטיפולי פוריות.
14. לסיכום האמור לעיל – במועד שבו התובעת זומנה לישיבה, שהסתברה בדיעבד כשימוע לפני פיטורים, הנתבעים לא ידעו על כך שהתובעת התעתדה לעבור טיפולי פוריות או להיעדר מהעבודה לצורך זה. זאת, להבדיל משיחות כלליות שהתובעת ניהלה עם קליימן בנוגע לאפשרות עתידית, במועד לא ידוע, שהתובעת תפעל להרות ללא בן זוג או ללא מסגרת זוגית.
15. אשר לסיבת הפיטורים - לטענת הנתבעים, התובעת פוטרה בשל צמצומים ועל רקע הפסדים אליהם היא נקלעה. הנתבעים הצביעו על כך שלמרות שהתובעת ביצעה עבודתה על הצד הטוב ביותר, היא לא שלטה בתחום הנהלת החשבונות והנתבעת נזקקה לשירותי הנהלת חשבונות חיצוניים. עלות העסקת התובעת עמדה על 14,650 ₪ לחודש (עלות מעסיק) ועלות שירותי הנהלת החשבונות החיצונית עמדה על 17,800 ₪. בנסיבות אלה, החברה ביקשה להעסיק עובד/ת שיבצעו עבודת הנהלת חשבונות וכן עבודה אדמיניסטרטיבית שביצעה התובעת (סעיפים 2-5 לתצהיר זינגר). לתמיכה בטענות אלה, הנתבעים הציגו דו"ח שאושר על ידי רואה החשבון של החברה, חברת זיו האפט, במסגרתו בוצעה השוואה בין עלות העסקת התובעת ושירותי הנהלת חשבונות חיצוניים, לעומת העסקת מנהל חשבונות "פנימי", המועסק על ידי החברה ("סקירת השוואת עלויות", נספח 1 לתצהיר זינגר ור' גם (סעיפים 4-5 לתצהיר זינגר, עדותו בעמוד 24 שורות 14-26, עמוד 25 שורות 14-32).
16. טענות הנתבעת בעניין זה נטענו באופן עקבי בהליך ולא נסתרו כלל (ר' עדות זינגר בעמוד 24 שורות 14-31). במסגרת חקירתה הנגדית של התובעת, היא אישרה שהחברה נקלעה לקשיים כספיים ולהפסדים (עמוד 5 שורות 9-14) ובכך אישרה חלקית את גרסת הנתבעים. בנוסף, הדברים מתיישבים גם עם הודעות דוא"ל שנשלחו לתובעת עובר לפיטוריה (הודעות מיום 16.7.13, 26.7.13). דברים אלה גם נמסרו לתובעת בישיבה בה נמסר לה על פיטוריה, בה הובהר כי מצבה הכספי של החברה אינו מאפשר להמשיך ולהעסיק את התובעת וכי בכוונת הנתבעת לשכור עובד/ת אחד/ת, בעל/ת הכשרה חשבונאית מתאימה (סעיף 16 לתצהיר התובעת).
ויודגש, הנתבעים טענו שהתובעת היתה עובדת טובה ומסורה וכי לא נפל רבב בעבודתה (סעיפים 2-4 לתצהיר זינגר), אלא שהתובעת לא שלטה בתחום החשבונות ובשים לב לעלות שירותי הנהלת חשבונות, שנדרשו, בנוסף להעסקת התובעת, התובעת פוטרה מעבודתה.
לאור זאת עדויות אלה והראיות שהוצגו, יש לקבוע שההחלטה על פיטורי התובעת התקבלה ממניעים ענייניים, על רקע הפסדים אליהם החברה נקלעה ולאור הצורך בצמצום עלויות. כלומר, אין קשר בין ההחלטה על הפיטורים ובין כוונותיה של התובעת להתחיל בטיפולי פוריות.
הליך הפיטורים - שימוע
17. התובעת זומנה ביום 7.7.13 ל"פגישה עם השותפים", אך מטרתה לא הובהרה לה. התובעת ביקשה לברר מה מהות הפגישה ואם יש צורך להיערך לפגישה זו, ונענתה בשלילה (סעיפים 12-14 לתצהיר התובעת). זינגר טען שלא רצה להלחיץ את התובעת או להכניס אותה לחרדות, ולכן נמנע מלציין בפניה מראש מה מטרת הפגישה (עמוד 21 שורות 1-3).
למעשה, התובעת זומנה לישיבה מבלי שהובהרה לה מטרתה. כך שלאחר שמונה שנות עבודה בחברה, התובעת הופתעה לגלות שהפגישה אליה היא זומנה היא למעשה הפגישה בה נמסר לה על פיטוריה.
18. העובדה שסיבת הפיטורים היתה קשורה למצבה הכלכלי של החברה ובהיבט זה, מדובר בפיטורי צמצומים, אינה פוטרת את החברה מעריכת שימוע כדין (ע"ע (ארצי) 1268/01 ו- ע"ע 1323/01 החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ - כהן, פד"ע לט 71 (2003); ע"ע (ארצי) 93/07 ארבל - נ.א.ס.ס נוירומסקולר אלקטריקל סטימיולשין סיסטמס בע"מ, 19.11.08)[פורסם בנבו] . תכלית השימוע בפיטורי צמצום מתאימה במיוחד למקרים כגון נסיבות פיטורי התובעת, מקום בו נסיבותיה האישיות של התובעת חייבו התייחסות מיוחדת ומשהיה בהן להביא לביטול ההחלטה על הפיטורים.
לפיכך אין לקבל את טענת הנתבעים לפיה עריכת שימוע כדין לא היתה מאיינת את ההחלטה בדבר פיטורי התובעת. אמנם נפסק ש"...אם מתקיימות נסיבות בהן מעשה הפיטורים הינו בלתי נמנע או שתקופת ההעסקה קבועה וקצובה מראש, כי אז ניתן לצמצם את חובת השימוע ובמידת הצורך להתאימה לנסיבות העניין" (ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ - תורג'מן, 3.3.09) [פורסם בנבו] , אך כאמור - דווקא בעניינה של התובעת, עריכת שימוע כדין יכלה לגרום לחברה לבחון שוב את עמדתה ואת המצב המשפטי ולהביא לשינוי בהחלטתה.
ויודגש, בשל הכשל הדיוני (אי עריכת שימוע) התובעת נפגעה באופן מהותי ועניין זה הביא לכך שבסופו של דבר, שלילת זכות הטיעון של התובעת הביאה לפיטורי התובעת, שלא כדין, בניגוד לחוק עבודת נשים.
עניין זה מקבל משנה תוקף בשים לב לכך שהתובעת ביקשה לברר את מטרת הפגישה ולבחון את הצורך בהיערכות מקדימה, אך זינגר השיב לה תשובה שאינה משקפת את מצב הדברים בפועל. כלומר, השיב שמדובר בפגישה שגרתית, אשר אין צורך להיערך לה.
19. לסיכום, נפל פגם בהליך פיטורי התובעת. למרות שהתובעת זומנה לשיחה עם שלושת מנהלי החברה, בפועל, מטרת ה שימוע לא קוימה. לתובעת לא ניתנה הזדמנות להיערך לשיחת השימוע, מטרתה הוסתרה ממנה ובפועל, ההחלטה על פיטוריה נפלה מבלי שניתנה לתובעת האפשרות לשנותה. אשר לפיצוי המתאים - עניין זה יידון בהמשך, בהתחשב בהשתלשלות העניינים עד לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים.
השתלשלות האירועים לאחר ישיבת השימוע
19. במהלך השימוע התובעת לא טענה שהיא צפויה לעבור טיפולי פוריות או שפיטוריה נעשו עקב טיפולי הפוריות. התובעת הסתפקה בטענה כללית ועמומה, לפיה העיתוי של ישיבת השימוע אינו סתמי וזאת לאור מצבה האישי. יוזכר שבשלב זה, הנתבעים לא ידעו על כוונותיה הקונקרטיות של התובעת להתחיל בטיפולי פוריות.
עם זאת, כפי שיפורט להלן, בשים לב להמשך השתלשלות האירועים לאחר השימוע, אכן נפל פגם בהחלטה על פיטורי התובעת, משלא נתקבל אישור מתאים לפיטוריה וזאת לאור העובדה שסמוך מאוד לאחר מכן החלה בטיפולי פוריות.
20. כאמור, הנתבעים החליטו לפטר את התובעת וערכו "ישיבת שימוע" במסגרתה מסרו לה על כוונתם לפטרה, והתובעת לא טענה באותה הזדמנות דבר לגבי טיפולי הפוריות. מיד לאחר ישיבת השימוע, התובעת יצאה ממשרדי החברה בוכיה ומנהלי החברה יצאו אחריה ושוחחו עמה. במהלך שיחה זו, התובעת ציינה בפניהם שהיא צפויה להתחיל בטיפולי פוריות וכי הפיטורים משבשים את תוכניותיה.
הנה כי כן, ביום עריכת השימוע, גם אם לא תוך כדי ישיבת השימוע הפורמאלית, אלא דקות ספורות לאחריה, נודע לנתבעים שהתובעת עומדת להתחיל בקרוב מאוד טיפולי פוריות.
21. על פי עדותם של זינגר וקליימן, הם טעו לחשוב שמאחר שהתובעת פוטרה מטעמים ענייניים וללא קשר לטיפולי הפוריות, העובדה שהתגלתה להם לאחר מסירת הודעת הפיטורים, בדבר טיפולי הפוריות שהתובעת תעבור, אינה רלוונטית וחסרת משמעות (עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 9-16, ההדגשה הוספה – ד.ו.):
"כשאנחנו ישבנו עם מאור והסברנו לה את המצב, גם בפגישה הזו, היא לא טרחה לספר לנו שהיא בטיפולי פוריות, מאוחר יותר היא אמרה שהיא בטיפולים, אמרה ולא הראתה ולא הוכיחה. אחרי שקיימנו את השימוע, כל מה שהיא אומרת לנו מאוחר יותר זה פחות רלוונטי ולכן כשנפגשנו אחרי השימוע בחוץ, חיבקנו אותה, ישבנו איתה ואמרנו לה שהיא יכולה להשאר בעבודה, שלא תכנס ללחץ, הכל בסדר, יש לה את מקום העבודה הזה, שתסתדר ולאט לאט הכל יסתדר ויהיה בסדר. זה היה בפגישה בחוץ כשהיא בכתה. היא אמרה, מה אני אעשה? אני אפגע כלכלית... כל מה שעובד מרגיש היא אמרה והבנו ללבה ובגלל זה אמרנו לה שלא קרה כלום ושהיא פה בעבודה איתנו. "