באשר לאופן קביעת שיעור הפיצוי, קבע בית הדין באותו עניין:
"אכן, "שיעור הפיצוי אינו "מדע מדויק" (ע"ע (ארצי) 30585-09-12 חברת יישום פתרונות אנושיים בע"מ נ' בוסי [פורסם בנבו] (4.8.2013)), אך בקביעתו יש להתחשב במכלול הנסיבות ובהן חומרת הפגמים בהליך, השלכתם על ההחלטה הסופית שנתקבלה, מהות ההחלטה, הרקע להחלטה, מעמדם ומצבם של המפר והנפגע והתנהלותם וכיוצא באלה נסיבות."
לאחר שבחנו את מכלול נסיבות עניינו של התובע, מצאנו לפסוק לטובת התובע פיצוי בסך של 40,000 ₪. בהחלטתנו זו הבאנו בחשבון את תקופת העסקתו הממושכת של התובע, שהועסק על ידי הנתבעת משך כ-15 שנים עד לסיום יחסי העבודה, הגם שמדובר בהעסקה שהתחדשה מידי שנה, והגם שמדובר בהעסקה של מספר חודשים מידי שנה. כן הבאנו בחשבון את מהות הפגמים שנפלו בהליך שימוע, אשר לא תוקנו על ידי הנתבעת, ואת מהות ההחלטה שעניינה סיום העסקתו של התובע באופן מוחלט. כמו כן, נלקחה בחשבון העובדה שהנתבעת לא שקלה את גילו של התובע עם קבלת ההחלטה על שינוי הקורס בשנת 2013 ובמיוחד לאור חוסר שביעות רצונה מתפקודו של התובע כבר באותו מועד. מנגד, נלקחה בחשבון המסקנה כי ההחלטה על סיום העסקת התובע התקבלה משיקולים ענייניים ולגיטימיים.
התביעה לסעד בגין נזק ממוני –
36. לטענת התובע, לא קיבל מהנתבעת מסרים שהיה בהם לגרום לו להאמין כי העסקתו במכללה לא תתחדש בשנת הלימודים תשע"ה כבכל שנה, והנתבעת אף הציגה בפניו מצג לפיו ישוב ללמד את הקורס בשנת הלימודים תשע"ה. לדברי התובע:
"כששאלתי את ראש המחלקה, האם תחודש העסקתי בשנה שלאחר מכן (אליה הועבר הקורס), נעניתי במפורש ובאופן חדש משמעי ש"זה רלבנטי"."
(סעיף 8 לתצהיר התובע).
התובע ציין אף נסיבות נוספות – הזמנתו לסיורים ואירועים של המחלקה וכן דרישה להמציא מסמך "אילוצי מרצה" לשנת הלימודים תשע"ה – שלטענתו היוו מצג מצד הנתבעת להמשך העסקתו. לטענתו, על סמך מצגים אלו נמנע התובע מלחפש עבודה חלופית לשנת הלימודים תשע"ה, וכאשר הודיעה לו הנתבעת על סיום העסקתו בפברואר 2014 כבר היה מאוחר מידי למצוא עבודה במוסד אקדמי אחר, שכן כל משרות ההוראה כבר מאוישות בשלב זה. כתוצאה מהתנהגותה זו של הנתבעת נגרם לתובע נזק ממוני של אובדן הכנסה בסמסטר א' של שנת הלימודים תשע"ה.
37. לטענת הנתבעת, לא ניתנה לתובע כל הבטחה כי יועסק בשנת הלימודים תשע"ה, וודאי לא בשיחה עם ד"ר זינגר אליה מתייחס התובע, שהתקיימה ביוני 2013, שכן החלטות מאין אלו מתקבלות בין החודשים פברואר-מאי שלפני שנת הלימודים הרלבנטית (בענייננו, פברואר-מאי 2014). למעלה מכך, התובע ידע כי עבודתו כפופה לשינויים, כפי שקרה במרוצת השנים (למשל שינויים במספר המרצים שמעבירים קורס במקביל), ושאין לו בלעדיות על קורס כלשהו, כפי שאף העיד התובע עצמו.
עוד טענה הנתבעת, כי המכתב ששלח התובע לאחר השימוע ביום 13.2.14 מעיד כי התובע ידע כבר ביום 28.2.13 (מועד היציאה לחל"ת) כי העסקתו הסתיימה וכי אין הבטחה שישוב ללמד.