55. בהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 אין מניעה לכלול את רכיב דמי ההבראה בשכרו החודשי של העובד, ובלבד שהדבר נעשה בהסכמתם המפורשת של הצדדים ואינו גורע מזכויותיו הקוגנטיות של העובד.
56. בחתימתו על הסכם העבודה הביע התובע את הסכמתו להכללת רכיב דמי ההבראה בשכרו, ומשהתובע לא טען כי דמי ההבראה ששולמו לו נופלים מזכאותו על פי דין (וממילא לא מצאנו שכך הדבר) – נדחית התביעה לדמי הבראה.
סוף דבר
57. תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה.
על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 40,000 ₪.
ב. פדיון חופשה בסך של 9,641 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
ג. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.
58. כל הסכומים ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום שיומצא לנתבעת פסק הדין.
זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מהמצאתו.
ניתן היום, ז' תמוז תשע"ח, (20 יוני 2018), בהעדר הצדדים.
נ.צ.ע. משה כהנא חנה טרכטינגוט, שופטת נ.צ.מ. מרדכי מנוביץ
חנה טרכטינגוט