עדויות ומסמכים נוספים השזורים היטב בהתרחשויות
58. לעומת הנתבעים, שלא הציגו כל גרסה עובדתית מטעמם, הציגו התובעים בנוסף לייפויי הכח, למסמכי העסקאות הנוספות ולעדותו הישירה של עזיז, מסמכים ועדויות נוספות שיש בהן כדי לשפוך אור על העסקאות נשוא התביעה.
59. אלברט, התובע 2, בנו של כהנים, הצהיר כי דודו נסים (אח אביו) עלה לישראל בשנות ה-60 וכי במהלך אחד מביקוריו של אלברט בישראל לאחר פטירת אביו, סיפר לו הדוד כי כהנים רכש מהמנוח קרקע בגבעת שמואל וקיבל ממנו ייפוי כח בלתי חוזר – אשר נמסר לדוד נסים באחר מביקוריו של כהנים בישראל, מאחר והדוד התגורר בישראל וכהנים קיווה שיעזור ברישום הזכויות – ודודו הציג בפניו את ייפוי הכח המקורי; עו"ד בצלאלי (אח אישתו של הדוד נסים) הצהיר כי בשלהי שנות ה-90 הדוד נסים סיפר לו כי כהנים רכש לפני שנים קרקע בישראל והוא רוצה לטפל ברישום (ראו גם עדותו מיום 12.2.2015 עמ' 79; עמ' 82), ובמסגרת זו הציג בפניו הדוד נסים, בין היתר, את ייפוי הכח, ועו"ד בצלאלי ערך לו העתק נאמן למקור (ראו גם עדותו מיום 12.2.2015 בעמ' 83); שמואל פירוז (בעלה של אחותה של אליס) אשר גר בקהילה באיראן, הצהיר כי עוד באיראן מר נג'אד סיפר לו שהוא וכהנים רכשו חלקים מהמקרקעין מהמנוח (ראו גם עמ' 22 לעדותו מיום 12.2.2015), עוד הצהיר פירוז כי בשנת 1984, בחתונתם של אליס ואלברט שהייתה בישראל, כהנים סיפר לו שהוא רכש מגרש מהמנוח; גם עזיז העיד שכהנים סיפר לו שרכש את המקרקעין מהמנוח (עמ' 97 לפרוטוקול מיום 16.7.2014); אישתו של אלברט, גב' אליס כהנים, הצהירה כי החלה לטפל ברישום הזכויות בשנת 2009 (ראו גם עמ' 98 מיום 12.2.2015) וצירפה תכתובת דוא"ל משנת 2010 בינה ובין עו"ד אלינסון, בה היא מעדכנת את עו"ד אלינסון כי מצאה העתק מייפוי הכח, וכי ייפוי הכח המקורי מצוי בידי הדוד בישראל; בסופו של דבר נמצא ייפוי הכח המקורי בדירתו של הדוד והוגש לבית המשפט (עדות אלברט מיום 12.2.2015 עמ' 61).
עו"ד שפר הצהיר ותמך את עדותו במסמכים, כי זביח פנה אליו לצורך רישום הזכויות, צירף מסמכי רכישה של מר נג'אד (את ייפוי הכח), ושלח לו מכתב מיום 30.7.1978 המפרט את שמות הרוכשים (זביח, כהנים, נג'את, עזיז ולולוי), את גודל החלק שרכש כל אחד מהם בחלקה 187 ואף צוין בו כי אחיו של כהנים הוא שיפנה לעו"ד שפר. עוד הצהיר עו"ד שפר כי בשנת 1994 פנה אליו עזיז לצורך רישום הזכויות אך נותק הקשר, ופניה חדשה נעשתה שוב בשנת 2009.
בנוסף, אלברט הצהיר כי שמע בבית הכנסת שמר זביח רכש בצורה דומה שטח באותם מקרקעין וכי נרשם בטאבו באמצעות עו"ד שפר, אך הדוד נסים העדיף לפנות לאחיינו – עו"ד בצלאלי לטיפול ברישום. עו"ד בצלאלי העיד שהדוד נסים פנה אליו בכדי לטפל ברישום בשלהי שנות ה-90, והוא פנה לעו"ד שפר אך בשל העלויות הגבוהות ביקשה משפחת כהנים להשהות את הרישום, וצירף מסמכים רלוונטיים משנת 2001 (העתקים של ייפויי הכח, צו ירושה ופניה לעו"ד שפר). עו"ד שפר הצהיר כי בתחילת שנת 2001 פנה אליו עו"ד בצלאלי לטיפול ברישום זכויות כהנים והעביר לו מסמכים רלוונטיים (ייפוי הכח הבלתי חוזר, ייפוי כח מיורשי המנוח כהנים לעו"ד בצלאלי וצו ירושה), אך הטיפול לא נמשך בשל עלויות כלכליות והקשר התחדש בשנת 2009. אלברט הצהיר כי פנה אל עו"ד שפר בתחילת שנות ה-2000, אך האחרון ביקש סכום שכ"ט גבוה עבור הרישום, ועל כן הוחלט להמשיך ולדחות את הליך הרישום, וכי בשנת 2009 החליטו הוא ועזיז לקדם ביתר נמרצות את הליך הרישום. כך גם הצהירה אליס שפנתה בשנת 2010 לעו"ד שפר ועו"ד אלינסון לצורך טיפול ברישום.
60. מהמתואר עולה כי שני אנשים שונים (אלברט ועו"ד בצלאלי) הצהירו כי הדוד נסים סיפר להם בשנות ה-90, לאחר פטירת כהנים, כי כהנים רכש את המקרקעין והעביר לדוד את ייפוי הכח לצורך טיפול ברישום; כי שני אנשים נוספים (עזיז ומר פריוז) שמעו זאת ישירות מכהנים (מר פירוז אף שמע זאת ממר נג'אד שרכש בעצמו) – ככל הנראה עוד בשנות ה-70 או ה-80 באיראן; כי ייפוי הכח של כהנים אכן היה בחזקתו של הדוד; כי כבר בסוף שנות ה-90/תחילת שנות ה-2000 ביקשו התובעים – לרבות הדוד נסים – לרשום את זכויותיהם בהסתמך על ייפוי הכח; וכי אדם נוסף בלתי תלוי (זביח) פירט את שמותיהם של עזיז וכהנים (ביחד עם שמותיהם של רוכשים אחרים שנרשמו בטאבו ואין מחלוקת על זכויותיהם בקרקע), כמי שרכשו את המקרקעין מהמנוח, במכתב שאין חולק על האותנטיות שלו ונשמר משנות ה-70 בידי עו"ד שפר, שאף הוא לא קשור לתביעה.
61. המגמה הרווחת בפסיקה היא העתקת מרכז הכובד ממשטר נוקשה של קבילות ראיות למשטר גמיש יותר של בחינת משקלן ומהימנותן תוך בחינת הראיה לגופה. לפיכך, מוצאים אנו בפסיקה בחינה של משקלן המצטבר של הראיות, גם אם נפל פגם בראיה זו או אחרת. מגמה זו מקבלת משנה תוקף מקום בו לא ניתן לזמן את העדים הנוגעים בדבר והמסמכים הקיימים הם הדרך היחידה לברר את נסיבות המקרה לאשורן (ראו ע"א 9555/10 הופמן נ' יפה (15.07.2013) [להלן: "עניין הופמן"] וכן ע"א 8168/09 ועד חברת עולי משהד (אירן) ירושלים נ' הועד המרכזי לעולה (אנוסי) משהד אירן בישראל (23.10.2012) כב' השופטת חיות (כתוארה אז), וראו גם החלטתי בתיק דנא מיום 10.2.2015).
התובעים הציגו מספר רב של ראיות, השזורות היטב בגרסתם בדבר רכישת המקרקעין, קבלת ייפויי הכח ועיכוב ברישום בשל נסיבות כלכליות, ומהראיות עולה מסכת קוהרנטית של אינדיקציות לביצוע העסקאות ולבעלות התובעים במקרקעין (ראו עניין הופמן). לא נעלם מעיני כי מדובר בחלקן בעדויות של צד מעוניין (בני משפחה של התובעים) או בעדויות מפי השמועה על אמרות של צד ג' שאינן הוכחה לתוכנן, אך הנתבעים לא שללו שהשיחות בנוגע לרכישה התקיימו, שייפויי כח הוצגו ואף אומתו, שפניות לעו"ד לרישום הזכויות נעשו ושמכתביו של זביח נשלחו.
כאמור, המגמה היא בחינת משקלן המצטבר של הראיות, ומתן דגש על המסמכים הקיימים בנסיבות בהן לא ניתן לזמן את העדים הנוגעים בדבר – זאת מבלי לפגוע בכללי הראיות ומבלי להכשיר תוכנן של עדויות מפי השמועה. ואכן, ממכלול הראיות שהוצגו, מצטיירת תמונה לפיה התובעים רכשו מהמנוח זכויות במקרקעין, קיבלו ממנו ייפויי כח וביקשו לרשום את זכויותיהם, זוהי הגרסה המסתברת יותר העולה ממכלול הראיות שהציגו התובעים.
62. יצוין בהקשר זה כי היורשים האריכו בסיכומיהם בדבר מעשי הטעיה כביכול של גב' אליס כהנים, אישתו של התובע 2 (סעיף 7.ה-י לסיכומיהם), בטענה שצירפה עדויות פסולות מפי השמועה בניסיון לנטוע בבית המשפט דעות כוזבות וכן שביקשה שהמכתב שצורף לתצהירה יחזה להיות כזה מראש הקהילה. אין בידי לקבל טענות אלו ומוטב היה שלא היו נטענות, באשר הן מבקשות להטיל דופי חמור בעדה ללא בסיס. היורשים מפנים לעמ' 106 לפרוטוקול מיום 12.2.2015 שם מופיעה הערת בית המשפט כי "ראוי לכתוב בתצהיר את הדברים כמו שצריך", דא עקא, ששלוש שורות בלבד בהמשך הפרוטוקול קיימת הערה נוספת של בית המשפט המפנה במפורש את תשומת הלב לכך שהעדה כן כתבה את הדברים בתצהירה (עמ' 106 - עמ' 107), די אם אומר לעניין זה כי הפוסל במומו פוסל.