הסכם הפשרה
69. האחים טענו כי הסדר הפשרה שנחתם ביניהם קיבל תוקף של פסק דין ביום 30.8.2013 לפיו ניתן פס"ד הצהרתי כי המנוח רכש את הקרקע בנאמנות בעבורו ובעבור אחיו, ולאחים 77% מחלקה 187, ואילו יורשי כהנים הגישו את תביעתם רק ביום 14.10.2013 ומשכך אין להם יריבות כלפי האחים.
70. לא ירדתי לסוף דעתם של האחים בעניין זה. האחים טענו שיש להם זכויות במקרקעין בתביעתם משנת 2011, ובשנת 2013 הגיעו להסכם עם היורשים לפיו היורשים יעבירו להם 77% מזכויותיהם במקרקעין. אם כן, לא ברורה טענתם של האחים כי לכהנים, הטוען לזכויות במקרקעין, אין יריבות כלפיהם. מכל מקום, כהנים אינם צד להסכם הפשרה וטענותיהם לזכויות במקרקעין היו ידועות היטב לאחים, הן משום שאלו הופיעו בכתבי ההגנה של היורשים ושל עזיז בתביעת האחים, והן משום שכהנים הגישו בקשה להצטרף לתביעת האחים קודם לחתימת הסכם הפשרה, ולפיכך, לא מצאתי כל טענה טובה העומדת לאחים כנגד תביעת כהנים בהקשר להסכם הפשרה.
עוד יש להוסיף כי הסדר הפשרה בא "לממש" זכויות נטענות לאור הסכם השותפות, וכשלמעשה טרם כריתתו לא הוקנו זכויות לאחים במקרקעין, אלא רק אשר פורט לעיל, וכי על כן בכל מקרה רכישת הזכויות על ידי התובעים, קדמה להסכם הפשרה.
ושוב, האמור הינו למעלה מהנצרך לאור אשר נקבע לעיל אודות מהות השותפות.
סוף דבר
71. בסופו של יום, אין מנוס מלציין כי הדיון המשפטי לא היה לכבודו של המנוח.
בכל הקשור למערכת היחסים בין האחים ליורשים וכך גם אשר נטען על ידי מי מהם בכל הקשור להסכם השותפות, "התעוררו" האחים בחלוף שנים רבות ולאחר שבוצעו עסקאות במקרקעין ובעת שהמנוח מכר חלקים מזכויותיו.
וכאן יש לחזור ולציין כי עמדתם הראשונית של היורשים הייתה ראויה, בעת שביקשו ליישם את רצון אביהם המנוח. עם זאת, נגררו לעמדת האחים אשר הם אלו שהובילו את ההתנגדות לרישום זכויות התובעים, כאשר למעשה אין חולק כי המנוח חתם על ייפויי הכח וכי דינם של התובעים לא היה אמור להיות שונה מדינם של הרוכשים האחרים.
במיוחד יפים הדברים נוכח המסמכים שאותרו וכך גם אותן עדויות שנשמעו, כאשר היה מצופה שלמצער היורשים יכירו בזכויות התובעים.
מכל מקום, לאור כלל הנסיבות וחומר הראיות, ניתן לקבוע שאכן דינם של התובעים לא שונה מדינם של רוכשים אחרים וכי לא היה מקום להתנגדות הנתבעים. במיוחד יפים הדברים נוכח העדר כל גרסה של מי מהנתבעים אשר כל שיכלו לטעון עניינו בגדר השערות או טענות סף תוך התעלמות מקיומם של מסמכים בכתב, דהיינו יפויי הכח.
משכך, יש להביא זאת בחשבון גם בעת פסיקת ההוצאות, וכאשר יש להטיל על האחים חלק נכבד יותר.