משנה תוקף יש לדברים הללו כאשר הוכח כי בין התובעת והמנוח התקיימו קשרים טובים, וכך כבר קבעתי בפסק הדין (ראה סעיף 35.2 בפסק הדין בת"ע 41022-06-16).
59. המסקנה העולה מן המקובץ – הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת – אין בה כל ממש, היא לא הוכחה כלל ע"י הנתבעת, ויתרה מזאת, התובעת הוכיחה את העדרה של השפעה כזו.
60. בשולי הדברים אומר, כי לא התייחסתי לתימלולים שצורפו לתצהירה של הנתבעת: ההקלטות עצמן לא נמסרו לצד שכנגד לבדיקה, חלק התימלולים (רובם) היה מקוטע, ולמעשה לא התקיימו ביחס אליהן חובת הדין.
61. אני דוחה אפוא, את טענת הנתבעת באשר להשפעה בלתי הוגנת.
הטענה בדבר מעורבות בעריכת הצוואה:
62. אקדים ואומר כי בכתב ההתנגדות לקיום הצוואה (הן המקורי והן המתוקן) לא נטענה טענה זו.
בנסיבות אלה, יש לראות בטענות אלה, בסיכומי הנתבעת משום הרחבת חזית אסורה, ולמעשה פטורה אני מלדון בטענות.
על משמעות הרחבת חזית אסורה ועמדת הפסיקה ביחס לכך, ראה: ע"א 85606/06 אמריקה שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו – ישראל בע"מ (8.11.09) (פורסם במאגר "נבו"); ע"א 544/10 פלוני נ' עירית כפר קאסם (12.3.13) (פורסם במאגר "נבו"); דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך (18.9.14) (פורסם במאגר "נבו").
63. חרף האמור לעיל, אתייחס להלן בקצרה גם לטענות הנתבעת בסיכומיה, ואראה כי גם בהן אין כל ממש.
64. טענת הנתבעת היא כי בשיחה המקדימה נכחו התובעת והאח יעקב, ואולם בכל הכבוד אין בכך, כדי להראות מעורבות בעריכת הצוואה וזאת בין היתר באשר:
64.1 גם הנתבעת נכחה באותה פגישה מקדימה, למעשה נכחו בפגישה זו כל בני המשפחה שגרים בארץ (אח אחד מתגורר בארה"ב) והפגישה הקדימה הייתה "שקופה" לכולם.
64.2 עורך הצוואה אישר, שהמנוח אישר את תוכן הצוואה לפני שחתם עליה.
64.3 העובדה שהאח יעקב הסיע את המנוח אל עורך הדין אף אין בה משום נטילת חלק בעריכת הצוואה.
ראה בעניין זה ע"א 433/77 אליקים הררי נ' מרים הררי פ"ד ל"ד(1) 716.
64.4 משנה תוקף יש לאמור לעיל, כאשר הפסיקה הבהירה עמדתה העקרונית בעניין מעגל הקרובים כך:
"אומנם סעיף 35... פוסל גם הוראת צוואה שנעשתה לטובת בן זוגו של עד הצוואה וכד', אבל אין מאומה בחוק, שממנו ניתן להסיק כי יש להרחיב את מעגל הקרובים ושאר האנשים או הגופים שהעד חפץ ביקרם, אין כל רמז כי הוראת הצוואה תהא בטלה אם הנהנים על פיה הם הוריו או ילדיו".
ראה: ע"א 631/69 ישיבת מדהם פורת יוסף נ' תומי, פ"ד כ"ד(2)105; ע"א 576/78 לשצינסקי נ' סולביציק פ"ד ל"ה(1)686.