--- סוף עמוד 859 ---
גם כתב האישום הפנה את הזרקור לתב"ע ו'. צוין בו כי פרשת השוחד באישום הראשון התרחשה בשלהי שנת 2002, לאחר שהסתיים השלב של תב"ע ד', אשר אושרה (וממילא הסתיים השלב של תב"ע ג' שאושרה קודם לכן), והוחל בקידום תב"ע ו' (סעיף 144 לכתב האישום. כך גם עולה מהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי (פסקה 301)). מסעיפי כתב האישום עולה כי המאשימה משייכת בין העברת הכספים מדכנר ליוסי מצד אחד לבין קידומה של תב"ע ו' בפרויקט הולילנד על ידי אולמרט מצד שני (ראו, למשל, גם סעיפים 145 ו-150 לכתב האישום). השיוך בין תב"ע ו' לבין העברת הכספים ליוסי עולה גם מדברי דכנר עצמו (עמ' 118 לפרוטוקול, ש' 10-7). יש לשיוך זה חשיבות רבה. הדיונים בהליך קמא התנהלו על בסיס הנטען בכתב האישום: אולמרט נחשד בקבלת שוחד בגין הכספים שהעביר דכנר ליוסי, לבקשת אולמרט וכנגד קידום פרויקט הולילנד – ובמיוחד תב"ע ו'. זה היה קו הטיעון של התביעה, שבתורו התווה את קו הטיעון של ההגנה, בהליכים בפני בית המשפט המחוזי. בהתאם לכך הוגשו כתבי הטענות והתצהירים, נחקרו העדים, הושלמו הטיעונים וניתנה הכרעת הדין. אין עסקינן בגישה פורמלית גרידא, ולא זה הנימוק הבלעדי לתוצאה אליה הגענו. עם זאת, לא בכדי נהגה המדינה כך, שהרי קישור הכספים שהעביר דכנר ליוסי לאירועים אחרים או לשלבים שונים בפרשת הולילנד אינו מסתבר, כאמור, גם מנקודת מבטו של דכנר. ובכל זאת, ההיבט הדיוני הוא בעל נופך עקרוני. יש לבדוק כל עבירה לגופה, על פי הראיות שהוגשו והטענות שנטענו.
35. נחזור ונמקד את מבטנו בתב"ע ו' – שמטרתה שינוי ייעוד המלונות הצפוניים במתחם הולילנד – ובקשר של אולמרט אליה. ראינו כי ההליכים הרשמיים באשר לתב"ע ו' החלו במחצית שנת 2003 – חודשים לאחר שאולמרט סיים את תפקידו כראש עיריית ירושלים. בסעיף 514 לסיכומיה בהליך קמא, טענה המאשימה כי בהתאם לעדות צ'רני, "הליכים ופניות ראשוניים לגורמים העירוניים בעניינה של תב"ע 3507ו' החלו כבר במהלך השנים 2000 ואילך, עת כיהן אולמרט כראש העיר". ואולם, מהמסמכים אליהם מפנה המאשימה עולה כי בשנים אלה דכנר החל לעבוד על התב"ע. ייתכן כי החל בהכנות אלמנטריות כגון העסקת אדריכל, אך אין כל אינדיקציה בעדותו של צ'רני – אליה מפנה המאשימה – לכך שהנושא כבר דובר עם גורמים בעירייה בעת ההיא, לא כל שכן עם אולמרט – ראש הפירמידה. בכל מקרה – הדבר לא הוכח.
בעדותו, טען דכנר כי התחיל לדבר על קידומה של תב"ע ו' עם גורמים בעירייה כבר בשנים 2001-2000 (ראו, למשל, עמ' 65 לפרוטוקול, ש' 30-27; עמ' 73 ש' 29 עד עמ' 74 ש' 2; עמ' 212 ש' 24-22), אך גם טענה זו לא התבררה עד תום
--- סוף עמוד 860 ---
ובעיקר לא הוכחה. יתרה מכך, המוקד הוא אולמרט ולא גורמים אחרים. אם לפרוט זאת לפרוטות – לא הוכח כי דכנר שוחח עם גורם בעירייה, לרבות אולמרט, על קידום תב"ע ו', מה היה אופיה של השיחה ועד כמה הייתה בה "ירידה לפרטים", כיצד היא קידמה את התכנית או השליכה על קידומה בעתיד. באחת הפעמים שנשאל דכנר מה עומד על הפרק מבחינת פרויקט הולילנד בשנת 2002, השיב "עומדת על הפרק התחלת ההכנה של תב"ע ו', באשר לשינוי הייעוד" (עמ' 256 לפרוטוקול, ש' 25-24). מהי "התחלת ההכנה"? מה אפיין התחלה זו, ומה כללה הכנה זו? מי היה שותף לתהליכי "התחלת ההכנה" הללו, ובאיזה מובן? שאלות אלו נותרו ללא תשובה ולא לובנו די צרכן. בפרט, אין כל ראיה חיצונית או אסמכתא – סיכום פגישה, מכתב וכיוצא באלה – התומכים בטענה כי אולמרט ודכנר שוחחו על תב"ע ו' כבר בשלבים מוקדמים אלה.
בנסיבות אלה, ההיגיון המעשי אומר כי דכנר לא היה מדבר עם אולמרט, בהיותו ראש העיר, בטרם תתברר לדכנר עצמו התמונה הכללית, ויהיה בידיו להציג בפני אולמרט תכנית קונקרטית ומגובשת. אולי לכך חיכה. כפי שצוין, ייתכן כי עיתוי העברת הכספים ליוסי לא נתפס כמתאים בעיני דכנר לפנייה לאולמרט, כאשר טרם גובשה תכנית המצריכה את סיועו בקידומה. ושוב נזכיר – דכנר לא נחקר בחקירה נגדית על ידי באי כוחו של אולמרט. בכך נשללה מאולמרט היכולת להפריך את גרסתו גם בעניין זה. הכלל המנחה הוא, כאמור, כי אין לתת משקל לעדות המפלילה של דכנר, ובמיוחד כאשר עדות זו אינה נתמכת בראיות חיצוניות. אולמרט מצידו העיד כי סוגיית שינוי הייעוד (תב"ע ו') מעולם לא הגיעה לפתחו (עמ' 7442 לפרוטוקול ש' 31 עד עמ' 7443 ש' 5). בכל מקרה, לא עלה בידי המאשימה להוכיח כי דכנר שוחח עם אולמרט על קידומה של תב"ע ו'.
36. עד עתה תיארנו את השתלשלות האירועים שיכולה להתיישב עם התרחיש שפירטנו לעיל, לפיו בהעברת הכספים ליוסי נקט דכנר דרך של "שלח לחמך". כפי שהראינו, דרך זו ננקטה על ידו בעבר (ראו פסקה 31 לעיל). הוא המתין לעיתוי המתאים לערב את אולמרט וליידע אותו. ברם, המציאות טפחה על פניו – הוא גילה שאולמרט עוזב את תפקידו בעירייה. על מנת להבין נקודה זו והשלכותיה, נבחן כעת את הקו המקביל בציר הזמן, בנוגע לסטטוס של אולמרט בתקופה ההיא. כפי שנראה, בחינת האירועים על פני ציר הזמן מציפה סימני שאלה מהותיים באשר להרשעת אולמרט בלקיחת שוחד בגין פרויקט הולילנד, בהתאם לאמור בכתב האישום.
אולמרט החל לכהן כראש העיר ירושלים בשנת 1993. בחודש דצמבר 2002, התמודד אולמרט בבחירות המקדימות של הליכוד והגיע למקום ה-32. בתחילת שנת
--- סוף עמוד 861 ---
2003 נבחר לכנסת. ביום 16.2.2003 התפטר אולמרט מתפקידו כראש העיר, ויום למחרת נשבע אמונים כחבר כנסת. ביום 27.2.2003 מונה אולמרט לשר התמ"ת וממלא מקום ראש הממשלה. משמע, דכנר מסר ליוסי את השיקים כארבעה חודשים לפני שאולמרט סיים את תפקידו בעיריית ירושלים – ממש בשלהי כהונתו שנמשכה תקופה ארוכה בת כ- 10 שנים. ודוק, המועד בו מסר דכנר את השיקים ליוסי לחוד, והמועד שבו הודיע דכנר לאולמרט – אם בכלל – לחוד.
כמובן, העובדה שאולמרט סיים את תפקידו בעירייה אין משמעה כי פרויקט הולילנד הגיע לקיצו. אדרבה, מחומר הראיות עולה כי הפרויקט נדון בעירייה עד לשנת 2006 לפחות. בעלי תפקידים אחרים שקיבלו כספי שוחד במהלך השנים בהן טיפלו בצרכי הפרויקט בעירייה יכולים היו, למצער תיאורטית, לקדם את הפרויקט בהתאם לתפקידם, בין אם עובר לקבלת כספי השוחד ובין אם לאחר מכן (ראו והשוו: פסקאות 134-133 לחוות דעת השופט פוגלמן, ביחס לערעורו של לופוליאנסקי). ואולם – לא כך הם פני הדברים באשר לאולמרט. הלה עזב את תפקידו כראש עיריית ירושלים בתחילת שנת 2003 – בסמוך מאוד להעברת הכספים – ובאופן סופי. דכנר אף העיד כי לא שוחח עם אולמרט על תב"ע ו' או על פרויקט הולילנד בכללותו לאחר שאולמרט עזב את משרת ראש העיר ועבר לכהן כשר התמ"ת (ראו עמ' 130 לפרוטוקול, ש' 6-3). כלומר, החל מתחילת שנת 2003 לאולמרט לא היה כל קשר לפרויקט הולילנד, ואף דכנר לא פנה אליו בעניינו.
37. עזיבת אולמרט את תפקידו בעיריית ירושלים לא הייתה ידועה מראש. התפתחות זו הייתה תוצאה של התמודדות בבחירות כלליות לכנסת, בעוד אולמרט מוצב במקום ה-32 ברשימת הליכוד – כאשר לא ברור אם ייבחר ואיזה תפקיד יקבל, אם בכלל. מכל מקום, מעדותו של דכנר עולה כי עזיבתו של אולמרט את עיריית ירושלים הייתה בגדר הפתעה לא משמחת עבורו. וכך מסר: "אני הרגשתי מרומה, גם בשיחות שקיימתי בשעתו עם צ'רני גם הוא הרגיש כך, הרגשנו שנינו מרומים, כי לא העליתי על הדעת שזה יהיה, לא העליתי על הדעת, תיארתי לעצמי שהוא ידע על זה מזמן, וזה שהוא לא אמר לי על זה מילה, זה מאוד הכעיס אותי..." (עמ' 125 לפרוטוקול, ש' 6-4. ראו גם עמ' 550, ש' 25-24).
בהמשך, בחקירתו הנגדית על ידי בא-כוחו של צ'רני, עו"ד אדרת, נשאל דכנר מדוע לא ביטל את השיקים שנתן ליוסי – במיוחד על רקע זעמו של דכנר כשנודע לו שאולמרט עוזב את העירייה (עמ' 1234 לפרוטוקול). וכך השיב:
--- סוף עמוד 862 ---
"ת: כי לא ידעתי, אל"ף, אם הוא כן יעזוב או לא יעזוב, הוא עזב רק בפברואר או מרץ, נדמה לי. לא ידעתי אם כן או לא. חוץ מזה זה היה כבר סיכום שסיכמתי ולא היה כל טעם וכל היגיון לבטל דבר כזה.
ש: אני לא מבין, סיכום שסיכמת עם אדם שאתה טוען שרימה אותך, שדרש ממך דרישות כשהוא יודע שהוא בתפקיד בימיו האחרונים, שהוא לא בעירייה, אתה לא צריך אותו בשביל הולילנד, אתה נותן לו כספים בשיקים דחויים, אתה מרגיש חובה מוסרית לעמוד אחרי ההתחייבות שלך?
ת: כן, לא רק מוסרית, אני לא ידעתי אם אני אצטרך אותו בתיק, לא אצטרך אותו, מה יהיה עם התיק" (עמ' 1234 לפרוטוקול, ש' 32-24. ההדגשה הוספה).
הנה כי כן, דכנר לא ידע כיצד בדיוק יתגלגלו הדברים. הוא חיכה לראות כיצד יתפתחו ולא מיהר להשלים עם עזיבתו של אולמרט. במסגרת זאת, דכנר נמנע מלבטל את השיקים שנתן, חרף הידיעה כי יש סיכוי שאולמרט עוזב את תפקידו כראש עיריית ירושלים בקרוב – שמא לא יעזוב ובכל זאת יוכל לסייע בקידום פרויקט הולילנד. בהנחה שדכנר רצה לבחור את העיתוי שבו יודיע לאולמרט על העברת הכספים, החיים הכתיבו לו הפתעה. האירועים וההתפתחויות התרחשו מהר מאוד, מבלי שתהא לדכנר שליטה על כך ומבלי שהבינם בזמן אמת עד תום. אמרות אלו עשויות אף להסביר מדוע דכנר לא בהכרח ירוץ לאולמרט ויספר לו על הקשר שלו עם יוסי. גם אם דכנר כעס על אולמרט, הוא עדיין איש עסקים ששוקל את השיקולים שלו – מה לומר לאולמרט ומתי. עוד יש לזכור, כי דכנר העיד בעצמו שניתק קשר עם אולמרט בכל הנוגע לפרויקט הולילנד.
יש להבין כי דכנר, כאיש עסקים טוב, "לא שם את כל הביצים בסל אחד". אולמרט, בתור שר התמ"ת, אמנם עשוי לסייע לדכנר בפרויקטים אחרים, דרך נתיבים עצמאיים שאינם קשורים לאישום הראשון. התשלום בסך 100,000 ש"ח מדכנר לזקן במסגרת האישום השני הוא דוגמה לנתיב כזה. זוהי תמורה ישירה לקופת אולמרט. חשוב מכך – תשלום חדש, פרק חדש. באופן זה, עבר אולמרט עבירה של לקיחת שוחד באישום השני. ואולם, הכספים שהועברו ליוסי היו תשלום "ישן". ניסיון לשייכם לפרויקט "ישן" – פרויקט הולילנד – לא הוכח. ניסיון לשייכם לפרק "חדש" – פרשת הזרע – לא נטען, לא נדון, לא היווה את הבסיס להכרעת הדין, אולמרט לא קיבל הזדמנות להתגונן בפניו, ובוודאי – וזה עיקר – לא הוכח כנדרש.
--- סוף עמוד 863 ---
38. נשוב ונחדד, כי לא הוכח מתי (ושוב – אם בכלל) נודע לאולמרט על אודות העברת הכספים מדכנר ליוסי. נניח, לשם ההמחשה, כי לאולמרט נודע על העברת הכספים בשנת 2006. בנסיבות כאלה, דומני שאין חולק כי קשה, אם בכלל ניתן, היה להרשיע את אולמרט בלקיחת כספי שוחד בגין קידום פרויקט הולילנד, כשהוא אינו בעירייה וכבר שנים שאינו קשור לפרויקט בשום דרך שהיא. אמנם, הכספים הועברו ליוסי חודשים ספורים לפני עזיבת אולמרט את משרת ראש העיר. ואולם מדובר בסוף תקופת כהונתו, כשיש דברים רבים לטפל בהם, "קצוות לסגור", ובעיקר – לא הוכח מה עמד על הפרק מבחינת פרויקט הולילנד שיכול להצריך, ולו בתיאוריה, את מעורבותו של אולמרט לטובת קידומו. מה גם שקידום תכניות בניין עיר לוקח לרוב חודשים ארוכים ואף שנים. ספק אם ניתן היה לעשות משהו לטובת קידום הפרויקט בפרק זמן קצר כל כך. לא בכל יום ולא בכל שלב ניתן להשפיע מלמעלה. דרושה הכנה וסבלנות. לכן אני סבור כי העובדה שהכספים הועברו ליוסי חודשים בודדים לפני שעזב אולמרט את העירייה אינה משנה את התוצאה. אולמרט כבר היה בשלהי תפקידו, ומנגד – לא הוכח שהיה דבר "על הפרק" באופן ממשי מבחינת פרויקט הולילנד בכלל, והמצריך את מעורבותו של אולמרט כראש העיר בפרט.
על רקע דברים אלה, אני סבור גם כי שגויה מסקנתו של בית המשפט המחוזי, ודאי כמסקנה בלעדית, לפיה היה לדכנר מניע "לרוץ ולספר" לאולמרט על העברת הכספים לנוכח עזיבתו הקרובה את העירייה (פסקה 274 להכרעת הדין). שם נקבע, כי "עד המדינה, שאין חולק על כלל תכונותיו השליליות – לא היה דומם, בשום פנים ואופן, במקומו ונוצר בליבו הנתון, כ"סוד כמוס" לפיו העביר 500 אלף ש"ח ללא יכולת לקבל תמורה בגין ה"השקעה", במיוחד שנותרה עוד תקופה לא ארוכה, בה מכהן נאשם 8 כראש העיר ירושלים, תקופה בה נתונה לו האפשרות ליתן "מטובו" והשפעתו לקידום הפרויקט". אלא שכאמור, לא הוכח מה היה על הפרק באותה תקופה, והאם באמת הייתה נתונה לאולמרט האפשרות – הממשית – להשפיע על קידום הפרויקט בסד הזמנים שנוצר. על האפשרות שדכנר ינצור בליבו את "הסוד הכמוס" עד לעת המתאימה כבר הרחבנו לעיל. ייתכן ששעה זו לא הגיעה, וההזדמנות הוחמצה. ראינו וכבר ציינו כי דכנר הוא איש עסקים, אשר ראה בהעברת הכספים ליוסי כעוד השקעה. את פירותיה של השקעה זו קיווה דכנר לקטוף באמצעות סיוע של אולמרט בקידום פרויקט הולילנד. עזיבתו של אולמרט את העירייה בסמוך לאחר העברת הכספים ליוסי טרפה את הקלפים שהחזיק דכנר, ואשר שמר קרוב לליבו לעת מצוא. בל נשכח, כי דכנר עוסק בשוחד. הוא מבין כי לא תמיד יצליח. הוא משול ללהטוטן שגם אם חלק מהכדורים נופלים מידיו – די לו כי הוא ממשיך להחזיק בחלקם האחר. ייתכן, אפוא, ש"השקעתו" של דכנר באמצעות העברת כספים ליוסי ירדה לטמיון במובן זה שלא