התכתבויות והתרחשויות לאחר הסכם ההיפרדות
174. הסכם ההיפרדות, כפי ששמו מעיד עליו, נועד לאפשר לצ'רני ודכנר לפנות איש איש לדרכו לאחר עריכת התחשבנות סופית ביניהם. ברם, ההסכם לא השיג את מטרתו הסופית והקשר בין צ'רני לדכנר נמשך גם לאחר מכן. חשוב לציין כבר עתה כי אין חולק שבאותה תקופה נקלע דכנר למצוקה קשה ביותר עקב חובות כבדים, בין היתר
--- סוף עמוד 216 ---
לרשויות המס ולגורמים בשוק האפור (ראו גם עדותה של אדית, בתו של דכנר, שסיפרה כי בראשית שנת 2008 באו אנשים מהעולם התחתון למשרדו של דכנר ובנוכחותה הוא ניסה לקפוץ מהחלון – פרוטוקול, עמ' 5205). [במאמר מוסגר: ניתן לתמוה כיצד נקלע דכנר למצוקה כה קשה, בהתחשב בעשרות מיליוני השקלים שקיבל לאורך השנים. אחד ההסברים הוא היא כי דכנר השקיע כספים באופן ספקולטיבי, מה שהוביל לנטילת הלוואות בשוק האפור ובסופו של יום לקריסה כללית. באשר להשקעותיו של דכנר, אפנה למסמך משנת 2005 שנכתב על ידי מפקחת מטעם מס הכנסה בנוגע לש.א.ד [נ/15]. במכתב מתוארת פעילותה של ש.א.ד, ובין היתר נאמר כי בשנת 2002 חברת ש.א.ד וחברת אמיאור הלוו 11 מיליון ש"ח לחברה בריטית בשם "גלוב", אשר הוקמה על ידי יוצאי "סות'ביס" ועסקה בתיווך חפצי אומנות. "גלוב" אמורה היתה לרכוש באמצעות כספי ההלוואות חפצי אומנות אשר ישועבדו וישמשו כבטחונות להלוואות. כן מתוארות השקעות נוספות של ש.א.ד אשר חלקן לא צלחו, כגון השקעה בחברת אינטרנט ויזום תחנת דלק. השקעות אלה של דכנר – אוסף האומנות וזכויותיו בתחנת דלק – יקבלו ביטוי בתכתובות להלן].
בחלקו האחרון של הכרעת דינו בעניינו של צ'רני (עמ' 140-133), בית משפט קמא התייחס לחלק מהתכתובות, ההתרחשויות והמגעים שאירעו בסמוך לאחר הסכם ההיפרדות ובשלבים מאוחרים יותר, סביב כתב התביעה-סחיטה ששלח דכנר לצ'רני לקראת סוף שנת 2008.
בית המשפט הסיק כי צ'רני "חשש מדבר אחד ויחיד – עד המדינה עלול לשוב ולסחוט כספים באיום כי יעשה לחשיפת חלקו של הנאשם בפרשת השחיתות הרחבה שנגולה בבית המשפט" (עמ' 137 להכרעת הדין). בית המשפט הוסיף כי המאמצים שהושקעו לקידום הסכם פשרה מול דכנר נעשו בצל "כתב הסחיטה", וקבע כי "מגעים מתישים אלה, לאורך חודשים רבים, מתיישבים יותר עם עמדת המאשימה. לא הייתה לנאשם 1 כל סיבה להפעיל צוות פרקליטים נכבדים במשא ומתן עם מי?! עם סחטן שרשם את מוצג ת/404 [כתב הסחיטה – י"ע] ובו האשימו בשיחוד סדרתי, בסכומים הנאמדים במאות רבות של אלפי שקלים חדשים, של עובדי ציבור רבים" (עמ' 139 להכרעת הדין). תימוכין למסקנתו זו מצא בית המשפט בכך שגם לשיטת עו"ד אגמון שייצג את צ'רני, תביעתו האזרחית של דכנר לפיה מגיעים לו כספים נוספים היתה ברובה חסרת סיכוי. חיזוק נוסף מצא בית המשפט בעובדה שצ'רני נעזר בשירותיו של עו"ד גיורא אדרת שהינו מומחה בתחום הפלילי.
--- סוף עמוד 217 ---
175. אקדים ואומר כי בניגוד לבית משפט קמא, איני סבור כי יש בתכתובות אלה כדי לבסס את תזת מזימת השוחד ארוכת השנים בין צ'רני לדכנר. איני רואה להידרש לכל מוצג ומוצג ולכל פרט עובדתי בתקופה זו, ואתייחס להלן בתמצית לחלקים הרלוונטיים, שחלקם לא נזכרו בהכרעת דינו של בית משפט קמא.
(-) כחודשיים וחצי לאחר הסכם ההיפרדות, פנתה אדית, בתו של דכנר, במכתב לצ'רני בו ביקשה בבהילות הלוואה עבור אביה בסך 300,000 ש"ח אשר תועבר בתוך יום, שאם לא כן הצ'ק שדכנר נתן לרשויות המס יחזור [נ/24]. במכתב הציעה אדית, בשם אביה, לשעבד זכויות שיש לו בשתי תחנות דלק שעתידות להיות מוקמות בכביש 1 מול נתב"ג-כפר חב"ד. בעדותה בבית המשפט העידה אדית כי המכתב הוכתב לה על ידי אביה (פרוטוקול, עמ' 5200). צ'רני נענה לבקשה (יצויין שהמכתב של אדית מתוארך ליום 12.10.2007, אולם התאריך המודפס בשורת הפקס הוא 16.10.2007).
(-) כעבור כשבועיים, ביום 30.10.2007, פנה דכנר לצ'רני "בקריאה נרגשת" כי יעביר לו 80 אלף ש"ח באותו היום "למען המשך הקיום היומיומי שלי ושל אשתי, לאחר שכל הבנקים הקפיאו את כל חשבונותיי..." [נ/22]. צ'רני נענה לבקשה בחלקה והעביר לדכנר 50 אלף ש"ח (פרוטוקול, עמ' 5806). לתכתובות אלה קדמו התכתבויות בין צ'רני לעו"ד אגמון, בהן כתב כי התחייב לשלם לדכנר 80 אלף ש"ח "כדי לכסות פיצוץ קרוב" וכי הוא מוכן להעמיד לדכנר הלוואה [ת/769 מיום 25.10.2007, ו-ת/770 מיום 28.10.2007].
(-) לא חלף שבוע נוסף, וביום 6.11.2007 כרתו צ'רני ודכנר הסכם הלוואה בסך 2.7 מיליון ש"ח, תמורתה שועבד אוסף האומנות של דכנר אשר כלל תמונות יקרות-כביכול [ת/398]. לדברי צ'רני, הלוואה זו ניתנה בעקבות פניה של דכנר בה טען כי השוק האפור רודף אחריו באמצעים אלימים (בבית המשפט העיד צ'רני כי לימים רו"ח חסון סיפר שבעת שהיה במעצר הוא פגש את אחד מאנשי אברג'יל שסיפר שהוא מכיר את האנשים שזרקו רימון על ביתו של דכנר (פרוטוקול, עמ' 5807)). דברים אלה עולים בקנה אחד עם האמור בכתב התביעה האזרחי שהגיש דכנר נגד צ'רני בשלב מאוחר יותר, שם נאמר כי לאחר הסכם ההיפרדות, "כשאפסו כוחותיו של התובע ושבה ועלתה שוועתו בפני מר צ'רני, על מנת שיושיע את התובע מאימת גורמים שונים בשוק האפור, הזרימו הנתבעים כספים נוספים לטובתו ומאוחר יותר, ביום 6.11.07 נחתם הסכם נוסף בין התובע ובין הנתבעת 2 [הולילנד תיירות – י"ע]" (ת/411 סעיף 115). [במאמר מוסגר: כתב התביעה ת/411 הוגש על ידי דכנר תוך שהמדינה מממנת את תשלום האגרה ותשלום שכר טרחת עורכי הדין בהתאם להסכם עד המדינה. לאחר
--- סוף עמוד 218 ---
פטירתו של דכנר, התביעה נמחקה]. עוד יצויין כי בסופו של דבר ההלוואה – אשר אמורה היתה להינתן במספר פעימות – לא הועברה במלואה ובסך הכל הועברו כ-2 מיליון ש"ח.
באשר לנסיבות שהובילו להסכם ההלוואה הנ"ל, צ'רני אישר כי דכנר בפנייתו הזכיר איומים מרומזים בנוגע למעשים פליליים שנעשו בפרויקט. לדברי צ'רני, לנוכח איומיו של דכנר הוא לא רצה לסייע לדכנר, אולם עורך דינו, צבי אגמון, שכנע אותו לעשות כן לנוכח המצב הקשה אליו נקלע דכנר. לדברי צ'רני, עו"ד אגמון אף יזם פנייה לעו"ד גיורא אדרת המתמחה בדין הפלילי, על מנת להיוועץ בו בשאלה אם ישנה בעייתיות בעצם מתן ההלוואה לנוכח איומיו המרומזים של דכנר (פרוטוקול, עמ' 6045-6044). חשוב לומר כי דברים אלה אושרו על ידי עו"ד אגמון בעדותו בבית משפט קמא. עו"ד אגמון אף העיד כי "אני אמרתי להלל שימשיך לעזור לשמואל, וגם על זה אני מתחרט היום, ועל זה אני מצטער ויש לי עם הקדוש ברוך הוא חשבון כי אני לחצתי על הלל לעזור לשמואל" (פרוטוקול, עמ' 8875-8874).
(-) למחרת היום, ביום 7.11.2007, כתב דכנר לצ'רני מכתב אשר זו לשונו [נ/21]:
"הלל שלום,
אין בפי מילים להודות לך, על כל שעשית ואתה עושה למעני.
על אף שהשואה הסתיימה מזמן, מבחינתי אתה משמש כחסיד אומות העולם, שהצילני משואה חדשה.
שוב תודה על הכל ומקווה שאלוהים יתן לי ואוכל לגמול ולהחזיר".
(-) בהמשך הוחלפו תכתובות שונות בנוגע לתמונות של דכנר ולהסדרת חובותיו מול רשויות המס והשוק האפור (בין היתר, ת/773 מיום 19.2.2008 – ת/775 מיום 3.6.2008). יצויין כי ב-ת/775 שכתב צ'רני לעו"ד אודי גינדס (אשר ייצג את דכנר ובין היתר התעסק באוסף התמונות שלו שהתגלו לבסוף כמזוייפות – פרוטוקול עמ' 5807) הביע צ'רני נכונות להיפגש עם דכנר, אולם בכפוף לתנאים מסוימים, ביניהם "הודעה כתובה של שמואל אליך, שהוא מסיר כל בקשה מקדימה להגדלת הלוואות, וכל איום ישיר או סמוי בתביעות כל שהן" (ההדגשה הוספה – י"ע). על פני הדברים, הודעה זו מתיישבת עם דבריו של צ'רני כי ראה עצמו נסחט על ידי דכנר וכי סירב להעביר לו כספים נוספים.
--- סוף עמוד 219 ---
(-) לדברי עו"ד אגמון (פרוטוקול, עמ' 8862), בחודש פברואר 2008 הגיע דכנר למשרדו וסיפר לו שיש לו חילוקי דעות עם צ'רני על שכרו וביקש ממנו לשמש בורר ביניהם. לדברי עו"ד אגמון, הוא התקשר לצ'רני שהשיב לו כי דכנר מסובך כספית ופשוט רוצה להוציא ממנו עוד כספים. בעקבות כך סירב עו"ד אגמון לבקשת דכנר.
(-) ביום 6.5.2008 שלחה אדית, בתו של דכנר, הודעת טקסט לעו"ד גינדס, בה שאלה אם הוא דיבר כבר עם צ'רני לגבי השאלה אם יהיה מוכן להעסיק את דכנר בחינם בקשר למספר עסקאות בהן התעניין צ'רני בעבר, תמורת הלוואה בסך 4 מיליון ש"ח [נ/25]. בעדותה אמרה אדית כי אביה הוא שביקש ממנה לכתוב הודעה זו (פרוטוקול, עמ' 5201), והדברים משקפים את המצוקה הרבה אליה נקלע דכנר באותם ימים, כפי שגם עולה מבקשותיו הקודמות אשר פורטו לעיל.
(-) בחודש אוגוסט 2008 הגיע דכנר למשרדו של עו"ד אגמון פעם נוספת ושטח את טענותיו נגד צ'רני, והתלונן על מצבו הכלכלי הקשה ועל כך שאין לו אוכל לחגים. אגמון העיד כי נתן לדכנר 15 אלף ש"ח, וזה חיבק אותו עם דמעות והלך הביתה (נזכיר שוב לקורא כי לשיטת המדינה, דכנר קיבל עד לאותו מועד סכום של כשמונים מיליון ש"ח בגין פעולותיו בפרויקט).
176. לטעמי, השתלשלות העניינים והתכתובות דלעיל, החל מפנייתו של דכנר לצ'רני באמצעות בתו בבקשה בהולה לקבלת להלוואה על מנת להימנע מתסבוכת מול רשויות המס; דרך "קריאתו הנרגשת" לצ'רני לסיוע כספי למען המשך קיומו היומיומי; המשך במכתב התודה ששלח לצ'רני לאחר הסכם התמונות, בה כינה אותו "חסיד אומות העולם שהצילני משואה חדשה"; המשך בפנייתה של אדית בשמו של אביה כי צ'רני יעסיק אותו בחינם תמורת הלוואה; וכלה בעדותו של עו"ד אגמון כי דכנר בא למשרדו, גולל בפניו את מצבו הקשה, קיבל ממנו 15 אלף ש"ח והודה לו בדמעות – כל אלה מעידים בבירור על המצוקה הקשה אליה נקלע דכנר, ומתיישבים עם גרסתו של צ'רני כי באותה העת היה נכון לעזור לדכנר בשל המצב הקשה אליו נקלע, חרף איומיו המרומזים, ולא בהכרח בשל החשש שמא יפנה למשטרה.
אכן, אין חולק כי דכנר השמיע באותה תקופה איומים, וכפי שהעיד עו"ד אגמון, צ'רני סיפר לו על איומים מצדו של דכנר כי אם לא יקבל כסף הוא יביא להפללת אנשים ולהפלת הפרויקט (פרוטוקול, עמ' 8861-8860). בכך אין להקל ראש. אלא שלדברי צ'רני, אשר אומתו על ידי עו"ד אגמון בעדותו, הוא לא רצה להיענות לבקשותיו של דכנר והיה זה עו"ד אגמון ששיכנע אותו לעשות כן מתוך רצון לעזור
--- סוף עמוד 220 ---
לדכנר שנרדף על ידי השוק האפור, בבחינת "אל תשליכני לעת זקנה" (פרוטוקול, עמ' 6044). מכל מקום, התמונה המצטיירת היא כי בקשותיו של דכנר באותה העת התאפיינו בעיקרן בנימה אישית, לקבלת כסף לפנים משורת הדין, עם מילות תודה חמות. ספק עד כמה התנהלות זו מאפיינת התנהלותו של סוחט המאיים לפנות למשטרה בכל רגע, וניכר מהתנהלות הצדדים כי באותה עת איומיו של דכנר לא עמדו במוקד ההתנהלות מול צ'רני.
177. הדברים השתנו בחודש נובמבר 2008, אז פנה עו"ד יצחקניא, אשר ייצג את דכנר, לעו"ד אגמון וביקש למסור לו את טיוטת כתב התביעה-סחיטה שהכין בשם דכנר [ת/404]. בכתב התביעה פירט דכנר, בין היתר, "הוצאות מיוחדות" בהן נשא עבור הנתבעים (צ'רני והולילנד תיירות) תוך אזכור שמות של כשמונה עשר גורמים אשר קיבלו לטענתו שוחד (חלקם הקטן ללא קשר לפרויקט הולילנד), ביניהם אולמרט, לופוליאנסקי ושטרית. יודגש כי אין חולק על כך שכתב התביעה כלל בדיות רבות ואמצאות פרי מוחו הקודח של דכנר, ולא בכדי כנגד גורמים רבים הנזכרים בכתב התביעה-סחיטה כלל לא הוגש כתב אישום. דכנר עצמו אישר כי נכללו בכתב התביעה דברי שקר רבים וכי ייחס שוחד לאנשים שונים בכזב, חלקם אנשים שכלל לא קיימים, ולדבריו "אני אמרתי כבר קודם לכב' השופט ואני חוזר ואומר, ביחס לתשלומים, אין לתת אמון כלל לדברים שנכתבו בטיוטת כתב התביעה" (ראו פרוטוקול, עמ' 658-655). לא ייפלא כי גם המדינה מודה כי "אין מחלוקת כי טיוטת כתב התביעה כוללת נתונים לא מדויקים.... לפיכך, הרי שאין ללמוד מתוכן האמור בטיוטה זו – לא לחובת מי מהנאשמים ולא לזכותם" (סעיף 106 לעיקרי הטיעון מטעמה).
בכתב התביעה-סחיטה נטען כי דכנר שיחד עבור צ'רני גורמים רבים באישורו ותוך עדכונו השוטף לגבי נחיצותה של כל "הוצאה מיוחדת". נטען כי בשלב מסוים, בסביבות שנת 2005-2004, אזלו לצ'רני המזומנים והוא ביקש מדכנר שיממן מכיסו את הוצאות השוחד ולאחר מכן הוא ישלם לו חזרה. עוד נטען כי באותה תקופה נדרשו "הוצאות מיוחדות" גבוהות במיוחד כדי להשלים את המלאכה. אלא שדכנר לא יכל לעמוד בכך ולכן פנה לגורמים בשוק האפור כדי לממן את תשלומי השוחד, וזאת בידיעתו ובהסכמתו של צ'רני. עוד נטען, כי הסכם ההיפרדות נכפה על דכנר ונישל אותו מזכויותיו, ודינו להתבטל מחמת עושק. לחלופין, נטען כי ההסכם אינו חל על עסקת נידר (במסגרתו נמכר חלק ממתחם הולילנד תמורת כ-30 מיליון דולר), ועל כן זכאי דכנר ל-3 מיליון דולר על פי ההסכם ההעסקה השלישי אשר הקנה לו 10% מתקבולי הולילנד תיירות. בשורה התחתונה, תבע דכנר פיצויים בסכום כולל של כ-32 מיליון ש"ח.
--- סוף עמוד 221 ---
178. עו"ד אגמון העיד כי לאחר שקרא את כתב התביעה ונדהם, הוא התקשר לצ'רני אשר דחה את הדברים מכל וכל. לדברי עו"ד אגמון, צ'רני רצה ללכת למשטרה, אולם הוא (אגמון) רצה להיוועץ לפני כן בעו"ד אדרת. עו"ד אגמון העיד כי עצתו של עו"ד אדרת, אליה הצטרף, היתה שלא לפנות למשטרה, בשל דאגה מהנזק העלול להיגרם לפרויקט שהיה בעיצומו באותה העת. עו"ד אגמון העיד כי השיב לעו"ד יצחקניא שהוא דוחה את כל הטענות ושאם הוא רוצה שילך לבית משפט.