נציין כי תשובותיו של צ'רני לחוקריו ניתנו במענה לשאלות החוקרים בנוגע למוצג ת/28 (מיום 26.7.1999). במסמך זה, אשר נסב על סוגיית היטל ההשבחה, כתב דכנר לצ'רני כי הוא נפגש עם א' בנוגע להיטל ההשבחה וכי "ל-א' היתה עוד בקשה מסוימת – עליה אשוחח איתך מחר בבוקר או ביום ד' בבוקר" (דכנר העיד כי א' הוא אולמרט וכי צ'רני ידע זאת – פרוטוקול, עמ' 113). ודוק: שלא כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא (עמ' 114), צ'רני לא אישר את "מעורבותו ומודעותו" למוצג זה, אלא השיב לחוקריו כי הוא מניח שהוא ראה אותו (שכן המסמך נתפס במשרדו) (ת/492 שורה 284). בהמשך צ'רני אמנם התייחס לתוכן המסמך וניסה לפרש את האמור בו, אולם במענה לשאלת החוקרים הדגיש כי לא אמר שראה את המסמך בזמן אמת, אלא
--- סוף עמוד 227 ---
שהוא משער כך (שם, שורה 369). ההגנה אכן טענה מאוחר יותר כי מסמך זה פוברק על ידי דכנר (סיכומיה בבית משפט קמא, סעיף 80). אין לכחד כי תוכנו של המסמך ונימת הדברים – ככל שלא פוברקו – מעוררים חשד, הן בנוגע להתנהלות הצדדים בסוגיית היטל ההשבחה, הן בנוגע לטיבה של מערכת היחסים מול אולמרט. עם זאת, בהתחשב בכך שבית משפט קמא לא מצא להתייחס לתוכנו של המוצג בגדרי הכרעת דינו לגבי צ'רני, זולת אזכור מספר המוצג, איני רואה צורך להידרש למחלוקת בדבר אותנטיות המסמך. מכל מקום, בהקשר הדברים, אין לראות במענה של צ'רני "אין תגובה" משום הודאה מצדו במתן שוחד לאולמרט.
186. לבסוף, אתייחס בקצרה למוצג ת/479, שהוא תמליל השיחה מיום 29.3.2010 שהוקלטה בין מאיר רבין לעורכי דינו של דכנר, עו"ד יצחקניא ועו"ד סובל. בית משפט קמא ציטט מהתמליל את החלקים הבאים:
"רבין: הילל ידע שמשלמים כסף.
יצחקניא: נכון.
רבין: ברור, אנחנו לא מטומטמים, הילל ידע שהם משלמים כסף.
[...]
רבין: אתה רוצה לשמוע משהו?
יצחקניא: כן.
רבין: אמרתי להילל אתה תפסיק לסמוך על צביקה בעיניים עצומות, כשאתה תשב בכלא צביקה יבוא לבקר אותך וירוויח עליך כסף. אז תפסיק, תצא כבר מה... הוא הבעיה היא שהילל הוא נאיבי" (ת/479, עמ' 23).
בית משפט קמא קבע כי דבריו של רבין "ברורים, ואינם דורשים, למעשה, מיני פרשנויות. [רבין] ציין בבטחון את חלקו של [צ'רני] בתשלומי השוחד" (עמ' 112 להכרעת הדין). עוד ציטט בית המשפט מהתמליל:
"רבין: לא לא אבל אתה צריך להבין דבר אחד, החרא שעשינו זה לא הילל נתן לנו הוראות לעשות חרא.
[...]
יצחקניא: זה, הילל רק ידע ושילם.
רבין: הילל, שמואל היה אומר לו תשמע אני צריך היום X כסף
יצחקניא: למטרה Y,Y כסף למטרה K.
רבין: הילל הרבה דברים גם לא יודע" (ת/479, עמ' 24).
על בסיס האמור קבע בית המשפט: "לאמור, [רבין] ציין כי [צ'רני] לא היה האיש שחילק הוראות למי לשלם וכמה לשלם, [צ'רני] ידע על התשלומים ומימן אותם.
--- סוף עמוד 228 ---
אכן, גם אליבא ד[רבין] בשיחה מוקלטת, שלא בידיעתו, [צ'רני] לא תמיד ידע על הכל" (עמ' 113 להכרעת הדין). לאחר שציטט מעדותו של רבין בבית המשפט, סיכם בית המשפט את הממצא העולה ממוצג זה במילים הבאות: אמור מעתה, מוצג ת/479 משמש ראיה עצמאית להוכחת אחריותו של נאשם 1 להעברת הכספים לעד המדינה לצרכי תשלום שוחד. מוצג זה תומך תמיכה רבתית בעדות עד המדינה" (שם, ההדגשות הוספו – י"ע).
187. לטעמי, מסקנה זו, המבוססת על שני משפטים נקודתיים מתוך 34 עמודי התמליל, היא מרחיקת לכת ומתעלמת מהקשר הדברים הכולל. לאמיתו של דבר, עיון בתמליל במלואו מלמד כי אמירות רבות של רבין דווקא מכרסמות כרסום רבתי בגרסתו הכללית של דכנר ובחלקן אף מחזקות חלקים מגרסתו של צ'רני. רבין לא ידע שהוא מוקלט באותה שיחה, וניכר היה כי עורכי הדין יצחקניא וסובל מבקשים לחלץ מפיו ככל שניתן. רבין אמר שה"חרא" שדכנר ורבין עשו לא נעשו בהוראתו של צ'רני, ושצ'רני הרבה דברים לא ידע; שדכנר לקח כספים רבים לעצמו; שצ'רני לא ידע על כספים שדכנר לקח; שצ'רני כיסה לדכנר חובות לשוק האפור; שהחובות בשוק האפור לא היו קשורים בשום צורה לתשלומי השוחד; שצ'רני אינו חייב דבר לדכנר; שצ'רני אדם ישר שמילה אצלו זה "קודש קודשים"; שדכנר נישק את צ'רני מאה פעם על שהואיל לרכוש ממנו את זכויותיו בהסכם ההיפרדות; שדכנר מוציא מכתבים בלי הגבלה ושהוא "בעייתי במכתבים"; ושצ'רני האמין בדכנר שהיה עבורו "אורים ותומים".
הקטע השני לעיל אשר צוטט על ידי בית משפט קמא (עמ' 24 לתמליל), אף אינו תומך בהכרח במסקנתו. מהדברים עולה כי רבין ביקש לחדד כי צ'רני לא היה מודע להרבה דברים, ודווקא יצחקניא, אשר חי מפיו של דכנר, הוא שהוסיף מיוזמתו על דברי רבין ואמר שצ'רני ידע על השוחד. "נפרק" להלן את קטע השיחה הנ"ל לגורמים:
(-) רבין אומר ליצחקניא שעליו להבין דבר אחד, שלא צ'רני נתן להם הוראות "לעשות חרא";
(-) יצחקניא הוא שאומר בתגובה שצ'רני רק "ידע ושילם";
(-) רבין משיב לו שדכנר פשוט היה מבקש מצ'רני X כסף (ודוק: רבין אינו אומר כי הכסף נועד למטרה מסוימת);
(-) ושוב – יצחקניא הוא שמוסיף על דברי רבין שהכסף נועד למטרה Y;
(-) ואילו רבין בתגובה שב ומבהיר לו שצ'רני הרבה דברים לא ידע.
--- סוף עמוד 229 ---
כשלעצמי, איני רואה כיצד מדברים אלה ניתן להסיק "תמיכה רבתית" בגרסתו של דכנר.
לעומת זאת, המשפט הראשון שצוטט לעיל (עמ' 23 לתמליל) – בו אמר רבין "ברור, אנחנו לא מטומטמים, הילל ידע שהם משלמים כסף" – אכן תומך בגרסתו של דכנר (הגם שניתן היה לטעון כי מדובר בספקולציה או מסקנה של רבין). עם זאת, לא ניתן להסיק ממנו על כך שצ'רני היה מודע לכל אפיזודות השוחד שפורטו על ידי דכנר. נהפוך הוא. רבין שב והבהיר ליצחקניא שצ'רני "הרבה דברים לא ידע". לטעמי, ככל שניתן להתבסס על דבריו של רבין, הרי שהם תומכים במסקנתנו כי צ'רני לא היה מודע לכל תשלומי השוחד שנטענו על ידי דכנר, ובכך יש בהם כדי להחליש את גרסת דכנר והמדינה. מדבריו של רבין אף עולה בבירור כי היו מקרים בהם דכנר שילם שוחד מכיסו, על דעת עצמו. כך, למשל מספר רבין על דכנר כי "בא אליו יום אחד אורי שטרית בוכה לו, אח שלו התאבד השאיר לו חובות, הלכנו לבנק הפועלים לעשות לו הסדר שם של איזה חוב ושמואל אומר רשם הוציא לו פנקס שיקים אומר לו קח קח אל תדאג עלי. מי מבקש ממך להתנדב? מי מבקש ממך לתת כסף?" [עמ' 25 לתמליל].
סיכומו של דבר, שמסקנתו של בית משפט קמא כי מדובר בראיה עצמאית המוכיחה את גרסתו של דכנר – אינה יכולה לעמוד.
התכתבויות מאוחרות – סיכום
188. בפרקים הקודמים דנו באפיזודות השוחד השונות, ומצאנו כי למעט אפיזודת 300 אלף השקלים מסוף חודש יולי 2005 – אין בחומר הראיות כדי לבסס את גרסת דכנר והמדינה, ולפיה ההלוואות השונות ניתנו מלכתחילה על ידי צ'רני לדכנר במטרה לשחד פקידי ציבור. בפרק דנן, המהווה השלמה לפרקים הקודמים, פנינו לבחון אם יש בתכתובות שהוחלפו והאירועים שהתרחשו משנת 2007 ואילך כדי לשנות ממסקנתנו וכדי ללמדנו על מודעותו של צ'רני בזמן אמת. לאחר ניתוח מדוקדק של הדברים מצאנו כי התשובה על כך שלילית.
עמדנו על כך שלנוכח הקושי האינהרנטי הטמון בעדותו של עד המדינה, לא ניתן להסתפק בכך שהתכתובות מתיישבות עם גרסתו. הצבענו על הבעייתיות בניתוחו של בית משפט קמא, שנעשה לאור מסקנותיו המפלילות בנוגע להלוואות שניתנו בשנים קודם לכן, ומבלי לקחת בחשבון תרחישי ביניים אפשריים כמו האפשרות כי רק
--- סוף עמוד 230 ---
באפיזודה של 300 אלף השקלים, צ'רני היה מודע בזמן אמת לאפשרות כי הכסף נועד לשמש כשוחד.
עוד עמדנו על כך שאין להעתיק את מודעותו המאוחרת של צ'רני לתשלומי השוחד ולמקמה אחורנית בזמן, וכי אין בהבנתו המאוחרת של צ'רני כי דכנר עשה שימוש בחלק מכספי ההלוואות לצרכי שוחד, או בתמורה ששולמה במסגרת הסכם ההיפרדות, כדי להביא להשתכללות העבירה.
רישום כוזב והלבנת הון
189. טרם סיום פרק זה, נזכיר כי בית משפט קמא הרשיע את צ'רני גם בעבירה אחת של רישום כוזב לפי סעיף 423 לחוק העונשין ובעבירה אחת של הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון (עמ' 143, פסקה 59 ז'-ט' להכרעת הדין).
תחת עבירה אחת של רישום כוזב, איגד בית המשפט את כל האפיזודות שנדונו בפרקים הקודמים:
(-) רישום "הלוואות" שנות ה-90 בסך 8.9 מיליון ש"ח;
(-) רישום ה"הלוואות" שניתנו בשנים 2001-2000 בסך 2.8 מיליון ש"ח;
(-) רישום ה"הלוואות" שניתנו בשנת 2005 בסך 675,000 ש"ח;
(-) ההעברה בסוף חודש יולי 2005 בסך 300,000 ש"ח.
בית המשפט ציין כי העבירה השתכללה עם רישום הסכומים כ"הלוואות" או כ"מקדמות שכר טירחה", ועם הכללת החשבוניות הכוזבות שמסר דכנר כנגד סכומים אלה בספרי הולילנד תיירות.
בדומה, תחת עבירה אחת של הלבנת הון, כלל בית המשפט את כל "הפקדת כספי השוחד בחברותיו של עד המדינה במסווה של 'שכר טרחה'/'הלוואות'".
190. בדומה לדברינו בנוגע להלוואות שנות ה-90 (פסקה 52 לעיל), לנוכח מסקנתנו כי לא בוססה עבירת השוחד בגין ההלוואות שניתנו בשנים 2001-2000 ו-2005, ומשלא נשללה הטענה כי אלה שימשו בסופו של יום חלק מהתמורה שקיבל דכנר עבור רכישת זכויותיו במסגרת הסכם ההיפרדות, ממילא נשמט הבסיס תחת ההרשעה ברישום כוזב ובהלבנת הון.
--- סוף עמוד 231 ---
בהקשר זה, לא שוכנעתי כי החשבוניות שמסר דכנר כנגד סכומים אלה על פי הסכם ההיפרדות, בהן כתב כי הן ניתנות בגין עבודות עתידיות, עולות כדי עבירה של רישום כוזב מצדו של צ'רני. בית משפט קמא ביסס את מסקנתו על דבריו של רו"ח אורדן בעדותו, אולם לאחר שעיינתי בדבריו של רו"ח אורדן, איני סבור כי ניתן להסתמך עליהם ולהסתפק בהם לצורך הרשעת צ'רני בעבירה של רישום כוזב.
התייחסותו של רו"ח אורדן לעניין זה היתה קצרה, לאקונית ובלתי נחרצת. אורדן אישר כי אם לא ניתן שירות אמיתי שבגינו הוצאה החשבונית, מדובר בעבירה פלילית. כאשר נשאל על ידי בא כוח המדינה "עבירה פלילית של מי?", השיב אורדן "אני חושב שמי שהוציא את החשבונית", קרי דכנר. בא כוח המדינה הוסיף ושאל "ומי שמקבל את זה ויודע שזה לא נכון?", ורו"ח אורדן השיב במילה אחת: "גם" (פרוטוקול, עמ' 5600-5599). לטעמי, נימתו המסויגת משהו של רו"ח אורדן כי "הוא חושב" שזו עבירה פלילית של מוציא החשבונית [דכנר], ותשובתו הלאקונית כי זו "גם" עבירה מצד מקבל החשבונית [צ'רני], לא די בה כדי לבסס עבירה של רישום כוזב מצדו של צ'רני. השאלה אם יש להבחין לעניין זה בין מי שמוציא את החשבונית לבין מי שמקבל אותה, לא נתלבנה בבית משפט קמא, ובנסיבות אלה אין להידרש לכך בשלב הערעור ודין ההרשעה בעבירה זו להתבטל.
191. באשר לאפיזודת 300 אלף השקלים מחודש יולי 2005, אזי משמצאנו כי הוכחו בעניינה יסודות עבירת השוחד, ניתן היה להניח כי תקצר הדרך לבסס הרשעה ברישום כוזב ובהלבנת הון. ברם, חומר הראיות כפי שנדון בפסק הדין בנוגע לאפיזודת 300 אלף השקלים לא כלל כל ראיה המוכיחה כי הסכום נרשם בספרי הולילנד תיירות כ"הלוואה" או כ"מקדמת שכר טירחה", או כי הסכום הופקד בחברתו של דכנר במסווה של "שכר טרחה" או "הלוואה". לאמיתו של דבר, המוצג הרלוונטי היחיד שנדון בפסק הדין בעניין זה הוא תדפיס התנועות בחשבון הבנק של חברת יוסיפולי של דכנר, בו נרשמה הפקדת שיק בסך 300,000 ש"ח ביום 31.7.2005 [ת/145].
בנסיבות אלו, ובהעדר דיון נקודתי מינימאלי לגבי סכום זה המבסס רישום כוזב בספרי הולילנד או המצביע על הסוואת הסכום כ"שכר טרחה" או "הלוואה" בחברתו של דכנר, לא ניתן להסתפק בקביעה הכללית בפסק הדין, ודין ההרשעות בעבירות אלה להתבטל.
--- סוף עמוד 232 ---
תשלומים בשנת 2004
192. צ'רני הואשם כי נתן שוחד לדכנר גם בשנת 2004, אולם זוכה בבית משפט קמא מאישום זה. המדינה לא ערערה בפנינו על זיכוי זה, כך שאיננו נדרשים לתשלומים אלה אלא למען השלמת התמונה, ושמא ניתן ללמוד מאפיזודת שנת 2004 דבר מה לגבי יתר האפיזודות.
בתמצית, המדינה התבססה על דבריו של דכנר, אשר טען כי הסכומים המופיעים בטבלת האקסל תחת שנת 2004, בקיזוז שכר הטירחה לו היה זכאי באותה תקופה (50 אלף דולר לחודש) – הם שוחד. וכך נרשמו הסכומים בטבלת האקסל [ת/137]:
ניתן לראות כי בסך הכל הועברו לחברת אמיאור בשנה זו 3,913,000 ש"ח בצירוף מע"מ בסך 711,754 ש"ח. אין חולק כי כנגד סכומים אלה הוציא דכנר חשבונית [ת/151] רק בשנת 2007 עם כריתת הסכם ההיפרדות, וכי צ'רני נאות לשלם עבור דכנר את סכום המע"מ בשנית [נ/230].
193. דכנר ניסה לפרט כמה מתוך הסכומים המופיעים בטבלה הם שוחד וכמה הם לגיטימיים. כך, לדוגמא, לגבי הסכום הראשון מיום 19.1.2004 בסך 572,000 ש"ח (כ-130,000$), טען דכנר כי מדובר בתשלום שכר טירחה עבור חודשים ינואר ויוני 2004
--- סוף עמוד 233 ---
(100,000$) בתוספת 30,000$ שהם שוחד (לדברי דכנר, הוא ביקש מצ'רני שיקדים לו את שכר הטירחה של חודש יוני לחודש ינואר (פרוטוקול, עמ' 232). (לפירוט יתר הסכומים בטבלה ראו בעמ' 91 להכרעת דינו של בית משפט קמא). עוד טען דכנר כי חלק מהתיאורים המופיעים בטבלה לצד התשלומים, כגון "עמלת משקיעים", הם פיקטיביים. לדבריו, "עמלת משקיעים זה מושג שהמציא בשעתו מר צ'רני, בשעתו לא היו משקיעים ולא מתעניינים בשום דבר... לכן כל ארבעת התשלומים המופיעים כאן, כולם תשלומי שוחד" (פרוטוקול, עמ' 261-260). עם זאת, בנוגע לחלק מהסכומים טען דכנר כי הם לגיטימיים, כגון שני התשלומים בסך 195,000 ש"ח מיום 25.4.2004 ומיום 2.5.2004, לגביהם טען כי מדובר בבונוס.