בסיכומו של דבר, דכנר טען כי הסכום ששולם לו מעבר לשכר טירחתו בשנה זו הסתכם ב-947,245 ש"ח, והוא המשקף את סכומי השוחד [ת/139, אשר לטענת ההגנה נערך על ידי דכנר בעת חקירתו במשטרה]. בהתאם לדבריו, האשימה המדינה את צ'רני בכתב האישום בתשלום שוחד בסכום זה. יצויין, עם זאת, כי בבית משפט קמא טענה המדינה כי מנתוני הולילנד תיירות משנת 2004 עולה כי הסכום שניתן לדכנר מעבר לשכר טירחתו בשנה זו, היה אף גבוה יותר והסתכם ב-2,552,520 ש"ח. לפיכך, המדינה – בהמשיכה את קו הטיעון של דכנר כי כל התשלומים שניתנו לו מעבר לשכר הטירחה הם שוחד – ביקשה להרשיע את צ'רני במלוא הסכום, אף שכאמור הואשם בכתב האישום בסכום נמוך יותר.
194. בית משפט קמא עמד בקצרה על חלק מהקשיים הטמונים בגרסתו של דכנר, כפי שצפו ועלו בחקירתו הנגדית. כך, למשל, במכתב שכתב דכנר בחודש יולי 2004 לארז ודניאלה [רואה החשבון ומנהלת החשבונות של חברותיו] נאמר כי שכר הטירחה עבור ינואר-מרץ 2004 הוקדם ושולם לו כבר בשנת 2003 [נ/219], מה שאינו מתיישב עם האופן בו פירש ו"פיצל" דכנר את הסכומים בטבלת האקסל. בתשובה לכך טען דכנר כי "רימיתי כל הזמן את מנהל החשבונות בקשר לתשלומי השוחד שקיבלתי מהלל" (פרוטוקול, עמ' 2331). דא עקא, שהיה זה דכנר עצמו שביקש מצ'רני להקדים לו את שכר טרחתו עבור חודשים ינואר-פברואר 2004 (נ/220 מיום 1.12.2003). דכנר אף לא ידע להסביר מדוע שיקר למנהל החשבונות שלו ותיאר באופן כוזב גם תשלומים שלשיטתו הם לגיטימיים, כגון שני התשלומים בסך 195,000 ש"ח המוזכרים לעיל [נ/219 הנ"ל]. על כך השיב דכנר כי אינו יודע וכי אינו יכול לזכור (פרוטוקול, עמ' 2336).
--- סוף עמוד 234 ---
בנוסף, בא כוחו של צ'רני עימת את דכנר עם מסמכים הסותרים את טענתו כי חיפוש משקיעים לא עמד על הפרק באותה העת, ועל כן הסיווג "עמלת חיפוש משקיעים" פירושו שוחד. כך, הוצגו לדכנר קבלות, דפי חשבונות ותרשומות בכתב ידו המלמדות כי בשנים 2005-2001 נסע לחו"ל על מנת לשווק את הפרויקט.
195. בסיכומו של דבר, ולאחר שהזכיר את טענות המדינה, בית משפט קמא קבע כי אף שעמדתה של המדינה בנוגע לתשלומי 2004 היא "בעלת משקל של ממש, ונראה כי עד המדינה שגה והקל, זו הפעם בעדותו, עם נאשם 1", הרי שלא ניתן לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי את סכום השוחד שהעביר צ'רני לדכנר בשנה זו – ולכן יש לזכות את צ'רני מאישום זה.
196. כפי שהקדמנו ואמרנו, משעה שהמדינה נמנעה מלערער על זיכויו של צ'רני – אין זה המקום להידרש בפרוטרוט לטענות הצדדים בבית משפט קמא בעניין זה. ברם, כפי שהעיר בית משפט קמא בסוף דבריו (עמ' 94 להכרעת הדין), דומה כי ניתן ללמוד מאפיזודת 2004 מספר דברים.
ראשית, אנו רואים כי אי הוצאת חשבונית היתה דבר שבשגרה מבחינתו של דכנר, גם כאשר מדובר בתשלומים לגיטימיים. כך, לדברי דכנר עצמו, הוא נמנע מלהוציא חשבונית עבור שכר טרחתו בגין מרבית חודשי שנת 2004, והמתין לשם כך עד ההיפרדות בשנת 2007. ממילא, העובדה שבספרי הולילנד נותרו לאורך השנים סכומים "פתוחים" שלא הוצאה כנגדם חשבונית על ידי דכנר, אין בה כדי ללמד כי מדובר בתשלומי שוחד. עמדנו על הדברים במספר הזדמנויות לעיל, ולפנינו הוכחה נוספת לכך.
שנית, כפי שציין בית משפט קמא, דכנר סיווג תשלומים כ"מיוחדים" גם כאשר מדובר בתשלומים לגיטימיים, כדוגמת שני התשלומים ע"ס 195,000 ש"ח [נ/219]. לא ניתן אפוא להסיק מהשימוש במונחים סתומים כגון "תשלומים מיוחדים" כי מדובר בתשלומי שוחד.
ולבסוף, לפנינו עדות נוספת לדרכו של דכנר, אשר חומר הראיות הוא מבחינתו "כחומר ביד היוצר, ברצותו מסגסג וברצותו מצרף". לעתים דכנר מסווג סכומים כלליים כשוחד מבלי יכולת להצביע על סכומים מדויקים ששולמו למאן דהו (כגון הלוואות שנות ה-90 בסך 8.9 מיליון ש"ח), ולעתים הוא "מפצל" את הסכומים ברזולוציות של אלפי שקלים בודדים. כך, למשל, לגבי תשלומי שנת 2004 דכנר טען
--- סוף עמוד 235 ---
בשלב מסוים בחקירתו הנגדית כי 65 אלף ש"ח שולמו בחודש ינואר לפולק באמצעות משה שמעוני, וכי גם התשלום האחרון מחודש אוקטובר בסך 313,670 ש"ח ניתן לפולק; כי 90 אלף ש"ח מתוך אחד מתוך ארבעת תשלומי חודש יוני בסך 100 אלף ש"ח שולמו לשטרית; וכי 350 אלף ש"ח שולמו למתי חותה. יצויין כי גרסתו של דכנר לא היתה עקבית בעניין החלוקה (וראו פרוטוקול בעמ' 1350, 2360-2356), וכפרפראזה לאמור לעיל, ניתן לומר כי "ברצותו מסגסג וברצותו מזגזג". גם לגבי אפיזודת 300 אלף השקלים בחודש יולי 2005, דכנר ייחס סכום מדויק של 44 אלף ש"ח שהועברו לדבריו לשטרית (פרוטוקול, עמ' 1353). החשוב לענייננו, שיש בדברים כדי לעורר תמיהה בנוגע לכספי ההלוואות, הכיצד זה לא ידע דכנר להסביר ולפרט למי שילם וכמה? על פני הדברים, קשה ליישב את חוסר יכולתו של דכנר לפרט לאן הלכו כספי ההלוואות, עם דקדקנותו המתוארת לעיל. ניתן לראות בכך נדבך נוסף המאשש את חוסר מהימנותו של דכנר, והדברים מתיישבים עם מסקנתנו כי טענתו של דכנר כי כספי ההלוואות שימשו לתשלום שוחד – לא הוכחה מעבר לספק סביר.
אפיזודה ה – תרומות ל"יד שרה" ולמוסדות "בית מלכה"
197. אין מחלוקת כי לאורך השנים העביר צ'רני באמצעות הולילנד תיירות והולילנד לנופש תרומות נדיבות לארגון "יד שרה" בראשו עמד לופוליאנסקי ולמוסדות "בית מלכה" בראשם עמד אברהם פיינר. דיונו של בית משפט קמא בעניין אחריותו של צ'רני בגין מתן התרומות היה קצר, ואף ההגנה בערעור שלפנינו הסתפקה בהתייחסות קצרה לנושא. ואלו, בתמצית, קביעותיו של בית משפט קמא:
א. תרומות ל"יד שרה" – בית משפט קמא עמד על כך שלופוליאנסקי מילא תפקידים בכירים ומרכזיים בעיריית ירושלים בשנים הרלוונטיות וניצב במוקד קבלת ההחלטות בנוגע לפרויקט הולילנד. נקבע כי צ'רני היה מודע "לחשיבותו ומיקומו הדרמטי" של לופוליאנסקי בעירייה לאורך השנים (עמ' 109 להכרעת הדין); כי צ'רני עצמו, בגרסה שמסר, קשר בין התרומות הנדיבות לבין לופוליאנסקי והתפקידים שמילא; כי צ'רני מימן לדכנר מאות אלפי שקלים שהועברו ל"יד שרה"; כי צ'רני ודכנר היו התורמים הגדולים ביותר ל"יד שרה" לאורך השנים הרלוונטיות; כי צ'רני החל לתרום ל"יד שרה" בשנת 1994, וכי בין השנים 1997-1995 95% מהתרומות שנתן היו ל"יד שרה"; כי בין השנים 1999-1994 התרומות ל"יד שרה" נרשמו בספרי הולילנד תחת הוצאות הפרויקט (הגם שלא לצורך הכרה כהוצאה לצרכי מס); וכי חילופי הדברים בין צ'רני לדכנר מלמדים על הקשר בין התרומות לפרויקט.
--- סוף עמוד 236 ---
בסיכומו של דבר, בית משפט קמא הרשיע את צ'רני בשלוש עבירות של מתן שוחד ללופוליאנסקי, וזאת בגין שלוש תרומות שתרם ל"יד שרה" בשנת 2000 (שתיים באמצעות הולילנד תיירות ואחת באמצעות הולילנד לנופש) בסך כולל של 1.25 מיליון ש"ח: 600,000 ש"ח ביום 31.7.2000; 400,000 ש"ח ביום 5.10.2000; 250,000 ש"ח ביום 11.12.2000 [ת/705, ת/706].
ב. תרומות למוסדות "בית מלכה" – נקבע כי צ'רני ידע על תפקידו של פיינר בעירייה ועל הקשר שלו למוסדות "בית מלכה", וכי דכנר הוא שהפנה את צ'רני אליהם; כי מדברי צ'רני עצמו עולה הקשר בין התרומות לפרויקט; וכי השתתפות צ'רני כאורחו של דכנר בטקס תרומת קרוואנים למוסדות "בית מלכה" מלמדת על מודעותו של צ'רני למהות ה"תרומה" ש"תרם" דכנר (עמ' 117 להכרעת הדין).
בסיכומו של דבר, בית המשפט הרשיע את צ'רני בשבע עבירות של מתן שוחד לפיינר, וזאת בשל שבע תרומות שתרם צ'רני למוסדות "בית מלכה" (שש מהן באמצעות הולילנד תיירות ואחת באמצעות הולילנד לנופש) בסך כולל של 680,000 ש"ח: 240,000 ש"ח בין החודשים יוני-אוקטובר 2000; 115,000 ש"ח ביום 11.12.2000; 40,000 ש"ח ביום 24.4.2001; 60,000 ש"ח ביום 20.8.2001; 25,000 ש"ח ביום 24.9.2003; 50,000 ש"ח בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2004; 150,000 ש"ח בין החודשים אוקטובר 2005 עד פברואר 2006.
בשונה מהאפיזודות שנדונו בפרקים הקודמים בגינן הורשע צ'רני בעבירות של מתן שוחד למתווך לפי סעיף 295(ג) לחוק העונשין, הרי שבגין מתן התרומות ל"יד שרה" ולמוסדות "בית מלכה" הורשע צ'רני בתשלום שוחד "ישירות" ללופוליאנסקי ופיינר לפי סעיף 291 לחוק העונשין.
עיקר טענות ההגנה
198. עיון בטענות ההגנה מעלה כי אלה מצויות בשני מישורים – משפטי ועובדתי.
במישור המשפטי, ההגנה טוענת כי מתן תרומות על ידי יזמים לעמותות הקשורות לגופים ציבוריים עימם נמצאים היזמים בקשרי עבודה, אינו פסול מיסודו. לעניין זה מפנה ההגנה להצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (איסור תרומה של בעל עניין ברשות מקומית), התשס"ט-2009 (להלן: הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות או
--- סוף עמוד 237 ---
הצעת החוק), וטוענת כי מהצעת החוק ומההשתלשלות בעקבות הדיונים סביבה עולה כי מדינת ישראל מכירה בכך שללא תורמים לא ניתן לקיים מוסדות ושירותים חיוניים, ועל כן תרומה של יזם לטובת הציבור, להבדיל מתרומת בחירות, הינה חיונית ואף ראויה לעידוד. לטענת ההגנה, שגה בית משפט קמא עת התעלם מטענותיה בעניין זה.
במישור העובדתי, ההגנה טוענת כי "יד שרה" ו"בית מלכה" הן שתי עמותות פילנתרופיות מבין מספר רב של עמותות וגופים להם תרמה משפחת צ'רני באותה תקופה; כי שגה בית משפט קמא באופן בו פירש את דבריו של צ'רני בחקירתו במשטרה (ועל כך – להלןׂ); כי קביעתו של בית המשפט לפיה צ'רני מימן לדכנר מאות אלפי שקלים לתרום ל"יד שרה" אינה הגיונית, שהרי צ'רני עצמו תרם באופן ישיר סכומים גבוהים יותר; כי ייתכן שלדכנר היו סיבות משלו לתרום, אם סיבות הקשורות לאינטרסים האישיים של דכנר בקידום הפרויקט ופרויקטים אחרים בירושלים, ואם סיבות אישיות כגון העזרה שסופקה לבתו כאשר היתה חולה והרצון להנציח את בני משפחתו; וכי קביעתו של בית משפט קמא, כי אילו היה מדובר בתרומות לגיטימיות לא היה צורך להעבירן דרך דכנר, היא הנותנת שהתרומות שהועברו באופן ישיר הן לגיטימיות.
באשר לתרומתו של צ'רני בסך 1.25 מיליון ש"ח בשנת 2000, ההגנה טוענת כי זו ניתנה מספר שנים לאחר שפועלו של לופוליאנסקי כיו"ר ועדה מקומית בעניין הפרויקט הסתיים; כי במקביל תרמה משפחת צ'רני תרומות רבות; וכי הקביעה כי רישום התרומות כהוצאות הפרויקט מלמדת על כך שהן קשורות לקידומו – אינה הגיונית, שכן אין זה סביר שאדם יתעד את תשלומי השוחד בספרי החברה שלו.
לבסוף, ההגנה טוענת כי בקשתו של צ'רני מדכנר להכיר לו מוסד דתי הראוי לתרומותיו לזכר סבו היא שיצרה הזיקה בינו לבין מוסדות "בית מלכה"; כי אין בעובדה שדכנר הוביל את צ'רני למוסדות אלה לאחר ש"זיהה את מוסדות 'בית מלכה' כמקום 'מקדש'" של פיינר – כלשון בית משפט קמא – כדי ללמד שכך ראה צ'רני את הדברים; וכי התרומות נמשכו בין השנים 2010-2000, קרי גם בשנים בהן לא היתה לפיינר כל אפשרות להשפיע על הפרויקט.
--- סוף עמוד 238 ---
דיון והכרעה
(1) תרומות ל"יד שרה"
199. אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בהכרעת דינו של בית משפט קמא, בטיעוני הצדדים ובחומר הראיות, לרבות צפייה בתקליטור חקירתו של צ'רני במשטרה, איני רואה להתערב בקביעתו של בית משפט קמא כי תרומתו של צ'רני ל"יד שרה" מגבשת עבירה של מתן שוחד. מאחר שאפיזודת התרומות ל"יד שרה" – לרבות פרישׂת התשתית העובדתית והראייתית הרלוונטית ודיון במניעיו של צ'רני במתן התרומות – נדונה ונותחה בהרחבה על ידי חברי השופט פוגלמן במסגרת הדיון בערעורו של לופוליאנסקי, אסתפק בהבאת עיקרי הדברים.
200. בטרם נידרש לתשתית העובדתית, נזכיר בקצרה מושכלות יסוד. הגדרת השוחד רחבה היא, ואין חולק כי בנסיבות מסוימות תרומות יכולות להיחשב שוחד (ע"פ 1418/93 עמית נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (1.9.1994) (להלן: עניין עמית); ע"פ 8027/04 אלגריסי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (23.2.2006) (להלן: עניין אלגריסי)). כפי שקבע המחוקק, "אין נפקא מינה בשוחד אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת" (סעיף 293(1) לחוק); או "אם ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר בשביל הלוקח... ואם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר" (סעיף 293(5) לחוק). העובדה שכספי התרומה לא נותבו לכיסו של עובד הציבור אלא לעמותה הקשורה אליו, אינם שוללים אפוא את היות המתת בגדר שוחד. אף העובדה שמדובר בעמותה אשר כל פועלה עבודת קודש לצרכי ציבור, אין בה כדי לאיין את פליליות המעשה. השאלה לענייננו מתמקדת במניעיו של התורם, ולצורך התגבשות העבירה אף אין הכרח שמניעיו של התורם יהיו שליליים בלבד. בהקשר זה, אני נכון להניח כי בבסיס תרומותיו של צ'רני, אשר תרם לאורך השנים סכומים נכבדים ביותר לשורה ארוכה של גופים ומוסדות, עמדו גם מניעים פילנתרופיים. אלא שקיומם של מניעים מעורבים, חלקם כשרים חלקם פסולים, אינו שולל אחריות פלילית (ע"פ 71/83 פלאטו שרון נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(2) 757 (1984); יעקב קדמי על הדין בפלילים חלק שני 993 והאסמכתאות שם (להלן: קדמי); דליה צמריון חלק עבירת השוחד 326 בטקסט הצמוד להערה 831 והאסמכתאות שם (2009) (להלן: צמריון חלק)). אכן, כפי שציין חברי השופט פוגלמן, הפסול המוסרי הדבק בשוחד הניתן כתרומה לעמותת צדקה אינו כפסול המוסרי הדבק במתן שלמונים לכיסו של עובד הציבור. דברים אלה יפים ללוקח השוחד, ונכונים במידה מסוימת גם לגבי הנותן. אלא שמקומה של הבחנה
--- סוף עמוד 239 ---
זו אינו במסגרת הדיון באחריות הפלילית, אלא בשלב גזירת הדין, ועוד נשוב לדברים לכשנידרש לערעורו של צ'רני על גזר הדין.
201. ולעובדות הרלוונטיות. אין חולק כי בין השנים 1999-1994 תרם צ'רני ל"יד שרה" לכל הפחות כ-375,000 ש"ח [נ/115 – ריכוז תרומות צ'רני באמצעות הולילנד לנופש ברישומי "יד שרה"]. כפי שציין בית משפט קמא, מרישומי הולילנד לנופש עולה כי סכום התרומה היה אף גבוה יותר [ת/704]. מכל מקום, בגין תרומות אלה לא הואשם צ'רני בשל התיישנות, ולענייננו אין הן אלא בבחינת רקע לתרומה שניתנה בין החודשים יולי-דצמבר 2000 בסך 1.25 מיליון ש"ח בגינה הורשע צ'רני בבית משפט קמא.