הרמת מסך – המצב המשפטי
77. נקודת המוצא בדיני חברות היא כי חברה היא אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה (ר' דב"ע נג/ 3-205 וגיה - גלידות הבירה בע"מ, פד"ע כז 345 (1994)). בית הדין הארצי שב וחזר על כלל זה בשורה של פסקי דין (ר ע"ע (ארצי) 387/05 פוטרמן – ניסני, 9.12.07; ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב – שיינפלד, 16.2.12; ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל – פלזן, 8.5.12).
78. עם זאת, קיימות נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות חברה לבעלי מניותיה בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999. בע"ע (ארצי) 129/10 זוננשיין - G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ, 31.10.11, נקבע בנושא זה כך: "בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקתנו מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה [ראו עע 1201/01 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) – אילת בע"מ ואח' (לא פורסם, [פורסם בנבו], 17.12.2002)]. בכך הורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים".
79. כן נקבע בפסיקה כי בעת שנבחנת שאלה בדבר 'ערוב נכסים' בין החברה לבין בעלי מניותיה, יש לבדוק מהי המטרה העומדת בבסיסו של אותו 'ערוב נכסים', ולבחון האם אותה מטרה עולה בקנה אחד עם טובת החברה ונושיה, כאשר במקרה כזה אין מרימים את מסך ההתאגדות, כמו גם במקרה בו מנהל ובעל מניות בחברה נחלץ לסייע לחברה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי עובדיה (ר' ע"ע 131/05 מעתוק מארק נ' דוד אוסטרובסקי [פורסם בנבו], 25.4.2006)).
80. לא כל מקרה של אי תשלום זכויות סוציאליות מהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות. בעניין זה נקבע בע"ע (ארצי) 52949-05-10 וולצ'ק - ש. אלברט עבודות ציבוריות, שירותי ניקיון, אחזקה ופיתוח בע"מ, (28.3.12), שאין מקום להרים את מסך ההתאגדות חרף העובדה שזכויותיה של העובדת קופחו באופן בוטה ומתמשך. באותו מקרה, המעסיקה נמנעה מלשלם לעובדת שכר מינימום, דמי חופשה והבראה, דמי חג, דמי נסיעות ואף לא ביטחה את העובדת בקרן פנסיה לאורך כל תקופת עבודתה (56 חודשים). בית הדין הארצי אישר את הקביעה לפיה השימוש בדוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות צריך להיעשות במשורה, ורק באותם מקרים חריגים וקיצוניים כפי שנקבעו בפסיקה. עוד נקבע ש"אין די בטענה להפרת חוזה עבודה או הפרת הוראות משפט העבודה המגן כשלעצמה כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות..." (ר' סעיף 82 וסעיף 85 לפסק הדין).
81. בכלל זאת, התובע לא הוכיח את טענותיו בדבר התנהלות כספית בלתי תקינה של הנתבעים 3 – 4בניהול הנתבעות 1- 2 כשהנתבעת 2 היא עמותה.
82. מנגד הנתבעים הוכיחו כי העמותה מבוקרת ומפוקחת. בעניין זה נפנה לתצהירו של רו"ח זיגדון שמשמש משנת 2012 כמבקר של העמותה ובמועדים הרלוונטיים לתביעה שימש גם כרו"ח העמותה ולנספחים. עיון בנספח 1 מעלה כי העמותה קיבלה גם בשנת 2013 אישור כי היא מקיימת את דרישות חוק העמותות בכל הנוגע להגשת דו"חות, הודעות ופרוטוקולים וכן הוצגו דוח ביקורת של העמותה. גם עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי אכן שימש כרו"ח ומבקר של העמותה (ר' עמ' 14 שורות 27-28).
ערים אנו לטענת התובע לפיה הנתבעים 3-4 הם אלו שפנו אליו בהצעה לאמן את קבוצת הכדורגל הפועל ראשון לציון והם אלו שהתחייבו אישית כלפיו לתשלום שכר עבודתו וזכויותיו והם היו הרוח החיה מאחורי מועדון הכדורגל אשר הופעל על ידיהם והם אלו שלאחר פיטוריו התחייבו אישית לשלם לו את כל המגיע לו והגיעו עימו לסיכום תנאי עזיבתו והם אלו שהציעו לו להיות מועסק פיקטיבית בחברת א. דויס בבעלות הנתבע 3, דרכה ישלמו לו הסכומים המגיעים לו בגין תקופת העסקתו כמאמן הפועל ראשון לציון, אולם אין אנו סבורים כי התובע עמד בנטל להוכיח את האמור. התובע לא הביא לעדות אף לא עד אחד שיתמוך בטענותיו או ראיה כלשהי בנדון ומשכך הדבר יפעל לחובתו.
83. בכל הנוגע לחתימת הנתבעים על הסכם העסקתו הרי שעיון בהסכם מעלה כי רק רוני שהוא מנכ"ל העמותה חתום על ההסכם ולא הנתבעים 3-4. עיון בחקירתו הנגדית של מר חדד מעלה כי המנכ"ל הוא זה שהיה מעורב בענייני העמותה: "לעמותה היה מנכ"ל קבוע שניהל את כל ענייניה, הוא ההי בקשר עם כל הגורמים שהפעילו תפעלו ועבדו בה. אני הקשר שלנו לפחות שלי, עם המועדון נעשה דרכו, הקשבתי להמלצות שלו כמנכ"ל הוא עשה עבודה טובה וסמכתי על ההמלצות שלו...." (ר' עמ' 19 שורות 28-30).
84. ערים אנו לכך כי קיימת התכתבות מיילים בין התובע לבין מר ספיר בכל הנוגע לתשלום שכרו לרבות הצעה עסקית עתידית, אולם אין אנו סבורים כי די בכך כדי להרים את מסך ההתאגדות במיוחד שעה שהתובע בעצמו הבהיר כי היה ביחסי ידידות קרובים מול מר ספיר.
מנגד עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי בניגוד לתצהירו הוא מאשר כי לא קיבל משכורת או המחאה או תשלום כלשהו מהנתבעים 3-4 באופן אישי (ר' עמ' 10 שורות 32-33).
בהתאם לכך, לא מצאנו כי המקרה דנן הינו בגדר המקרים החריגים המצדיקים הרמת מסך והמהווים עילה לתביעה אישית כנגד הנתבים (ר' ברע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE , פורסם בנבו, 13.11.16).
85. כפי שנקבע בפסיקה, יצירת יריבות משפטית ישירה בין עובד העובד בחברה לבין בעלי מניותיה של החברה אפשרית בנסיבות מיוחדות וחריגות בהן הוכח, כי קיומה של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה שימשה את בעלי המניות כ"עלה תאנה" לפעילות, אשר יש ספק בכשרותה.
בענייננו, לא הוכח, כאמור, כי לא נעשתה הפרדה בין נכסי הנתבעים 3-4 לנכסי הנתבעת 2 או כי הנתבעים ביצעו עירוב נכסים. כמו כן, לא הוכח שימוש לרעה במסך ההתאגדות לשם קידום מטרות בלתי חוקיות או בלתי כשרות. בנסיבות אלה, אין מקום להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים.
86. הואיל ולא הוכח בענייננו עירוב נכסים, שימוש בחברה למעשה תרמית או נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה, אין מקום להרמת מסך. בפסיקה אף נקבע, כי בעת עירוב נכסים, יש לבדוק את המטרה העומדת בבסיסו ואם המטרה עולה עם טובת החברה ונושיה, אין להרים את מסך ההתאגדות בגינה (ר' ע"ע 387/05 המוזכר לעיל). בת"א 30447/93 חברת א.ד.ח.ן. לבניה והנדסה בע"מ - ריקל בניין בע"מ ואח' (לא פורסם)), אף נקבע כי מתן ערבויות אישיות על ידי בעלי מניות ומנהלי החברה, מעידים על רצינות המנהלים וכוונתם לעמוד בהתחייבויות החברה, ולא ניתן לייחס במקרה כזה חוסר תום לב למנהלים עקב הזרמת הון בעלים. כך שגם אם הנתבעים 3-4 הכניסו כספים על מנת לשאת בחובות הקבוצה, אין בכך כדי להוות עילה להרמת מסך, שכן פעולתם נעשתה לטובת החברה ולא לרעתה.
87. מן המקובץ עולה, כי לא הוכח שהנתבעים 3-4 העסיקו ישירות את התובע או שיש עילה להרמת המסך ולחיובם באופן אישי.
סוף דבר
88. הנתבעת 2 תשלם לתובע תוך 30 יום את הסכומים הבאים:
א. פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה לתקופה קצובה: 227,960 ₪ .
ב. פיצוי הלנה: 8,000 ₪.
ג. פיצויי פיטורים : 51,802 ₪.
כל הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום ניתוק יחסי עובד ומעביד ועד ליום התשלום בפועל.
89. כל יתר תביעות התובע, נדחות.
90. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הם הפרשי ריבית והצמדה מיום חובת התשלום עד ליום התשלום בפועל.
91. ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.