154. כך הוא הנכון, ברצף, עד לחודש 10/2014, כאשר בחודש זה הונפקו לתובע שני תלושי שכר, משום-מה – האחד מהנתבעת 3 והשני מהנתבעת 5. לשיטתנו, המדובר בנסיבות של "... אי הקפדה על ניהול נפרד ועצמאי של החברות" וב-
--- סוף עמוד 58 ---
"... חשש למעשים שלא כדין תחת הכסות התאגידית", שגם בהן יש כדי להטות את הכף לייחוס החובות של החברות, גם על הנתבעים האישיים.
155. נימוק שלישי – העובדה כי המדובר בחברות משפחתיות – אנו נותנים משקל נוסף לכך כי עסקינן בחברות משפחתיות, הנשלטות על ידי מספר אחים. ביחס לכך, שוכנענו כי חרף ניסיונם של הנתבעים האישיים לטעון כי כל אחת מהחברות הנתבעות בהליך זה, פועלת בצורה עצמאית ונפרדת[136], הרי שהלכה למעשה – ובכל הקשור לעניינו של התובע, אין המדובר בחברות נבדלות. החברות ניהלו פעילות עסקית אחת ויחידה, בהקשר של התובע, בעוד הן מעבירות אותו בין חברה לחברה, וללא שהוצג בפנינו כל מסמך כלשהו המתעד את הסיבה לאותו מעבר.
156. אנו מקבלים במלואה את טענת התובע בהקשר זה בסיכומיו, כי "... אחים ששולטים או מקימים מס' חברות אינם יכולים "לנייד" עובד מחברה לחברה אחרת שבבעלותם בחוסר תום לב כאשר נשאר לעבוד באותו אתר (מקום) עבודה, עוד באותו סוג עבודה, והחמור כאשר מנפיקים תלוש שכר של החברה "החדשה" מאבד הוותק שלו וכאילו מדובר בעובד חדש"[137]. שוכנענו גם כי קיים ספק לגבי הפעילות והאיזון הכלכלי של לפחות חלק מהחברות, והא ראיה – וכפי שהתובע מצביע בסיכומיו, כי הנתבעים נמנעו בהקשר זה מהצגת ראיות רלוונטיות (דו"חות כספיים ועוד)[138].
157. נימוק רביעי – לאורך כל הדרך, לא חל כל שינוי בעבודתו של התובע, והוא הועסק ברצף באותה העבודה – אנו מקבלים במלואה את גרסת התובע, שטען כי לאורך כל תקופת העסקתו הוא המשיך לעבוד באותם אתרי עבודה ובאותה סוג עבודה (עבודות בניין), בזמן שהוא נויד בין החברות וללא ידיעתו, כאמור לעיל[139]. גרסה זו עולה גם מיתר העדויות שנשמעו בפנינו. כך למשל, מר
--- סוף עמוד 59 ---
אגבאריה העיד כי התובע עבד תחתיו בנתבעת 3, וכל זאת בתקופה שבה הונפקו לו תלושי שכר מאת הנתבעת 5. עוד הוא העיד, כי התובע עבד עימו באתר בכפר סבא, והוא עבד בתחנת שיש – הן במסגרת עבודתו בנתבעת 3 והן בנתבעת 5.
158. נימוק חמישי – תלושי השכר הפיקטיביים של התובע – נשוב ונזכיר כי השכר ששולם לתובע בפועל לא תאם כלל ועיקר את המצוין בתלושי השכר שניתנו לו, שביחס אליהם כבר הגענו למסקנה כי הם היו פיקטיביים לחלוטין. גם בכך יש כדי לייחס חומרה להתנהלותם של הנתבעים האישיים, שהם הגורמים השולטים והמנהלים את החברות.