באחת מבקשותיו של בא כוח האיש (למינויו ככונס הנכסים למכירת הדירה), בקשה מכ"ג באב תשע"ז (15.8.2017), נכתב (סעיפים 6–7):
להורות על מינויו [...] ככונס נכסים [...] לביצוע מכירתה וחלוקת התמורה [...] פנתה בתלונת סרק ושקרים למשטרת ישראל [...] להרחיק [...]
הנתבע שילם מכספו את מלוא יתרת המשכנתא לסילוק על סך 12,000 ש"ח.
התובעת עשתה ועושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט לענייני משפחה ובהגשת תלונות סרק במשטרת ישראל על מנת להרחיק על לא עוול בכפו את הנתבע מדירתו, חרף העובדה שהנתבע הציע לתובעת כי תלון בחדר ואילו הנתבע בסלון, במקום זאת התובעת בחרה לזרוק את הנתבע בגילו המופלג, שמונים ואחת, חסר כול וללא קורת גג [...]
להורות על מכירת הדירה תוך שלושים יום ממועד קבלת השמאות. במידה ולא תימכר במועד זה – להורות בצו לתובעת לפנות הדירה [...]
בתאריך י"ב באלול תשע"ז (3.9.2017) בתגובה לבקשת בא כוח האיש למינוי שמאי וכונס נכסים לזירוז ההליכים בשל הרחקת האיש ובשל העובדה כי אין לו מקום לגור, כתבה האישה בין השאר:
התובעת לא תבעה פירוק שיתוף בדירת הצדדים. בכתב התביעה מצוין במפורש שהתובעת מבקשת שדירת הצדדים תישאר בחזקתה, הואיל ואין לה לאן ללכת, והואיל וכל השנים רק היא מימנה את התא המשפחתי. הנתבע מצדו לא הגיש כל תביעה לפירוק שיתוף. לכן אין מקום לדון כלל בבקשת הנתבע למינוי שמאי.
כך גם כתבה בתגובה אחרת מיום י"ג באלול תשע"ז (4.9.2017).
בעקבות תגובות אלו אשר העלו ספק בטענות האיש, הוצאה החלטת בית הדין מתאריך ט"ו באלול תשע"ז (6.9.2017) שבה נכתב:
--- סוף עמוד 5 ---
לאור חוסר ההסכמה של הנתבעת למינוי שמאי ופירוק השיתוף, מאחר והיא טוענת לזכותה להמשיך להתגורר בדירה. לפיכך בשלב זה בית הדין לא נענה לבקשה למינוי שמאי וכונס נכסים. לאחר הדיון הקרוב ושמיעת הצדדים ישקול בית הדין בהתאם החלטה נוספת.
בתאריך י"ט באלול תשע"ז (10.9.2017) הוגשה תביעת – בקשת הבעל שכותרתה: "בקשה לדמי שימוש ראויים".
בבקשה גופה נכתב בין השאר:
[...] לחייב את המשיבה בתשלום דמי שימוש ראויים למבקש החל מחודש מאי 2017 המועד בו הוצא הנתבע מהדירה על ידי התובעת בגין תלונת סרק למשטרת ישראל ואחר כך בית המשפט לענייני משפחה [...] ועד למכירת הדירה בפועל. וכן חיוב המשיבה בתשלום הוצאות הבקשה ובשכר טרחת עורך דין [...] בחודש מאי 2017, התובעת הוציאה את הנתבע מדירתם המשותפת על ידי הגשת תלונת שווא [...] תוך מתן מען שגוי [...] ועל ידי כך לקבל צו הרחקה בהעדר מסירה כדין של ההזמנה לבית המשפט [...] ובחודש יולי 2017 [...] הגישה תובענה לגירושין ופירוק שיתוף [...] הצדדים [...] הבעלים בדירה [...] הנתבע שילם מכספו את יתרת המשכנתא לסילוק על סך כ־1,200 ש"ח. התובעת [...] ובהגשת תלונות סרק במשטרת ישראל על מנת להרחיק על לא עוול בכפו את הנתבע מדירתו, חרף העובדה שהנתבע הציע לתובעת כי תלון בחדר ואילו הנתבע בסלון, במקום זה בחרה לזרוק את הנתבע בגילו המופלג, שמונים ואחת, חסר כל וללא קורת גג [...] אין באפשרותו לשכור דירת חדר ללא פסיקת דמי שימוש ראויים [...] לחייב את המשיבה בתשלום למבקש דמי שימוש [...] וכן חיוב בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין. ולחילופין להורות בצו לתובעת לפנות את הדירה לטובת הנתבע עד למכירת הדירה וחלוקת תמורתה.