ראיות נוספות ביחס למועד השיחה
119. משבאתי לבחון את הראיות האובייקטיביות שהוגשו לבית המשפט לגבי המועד שבו נוצר הקשר הראשוני בין מנדלבאום לבין שביט בכל הנוגע לשקילת הצעת רכש, אין לי אלא לסמוך על הראיות שהוצגו על ידי המאשימה בנדון.
המאשימה ביקשה להסתמך בהקשר זה בעיקר על הנחות שהניחו העדים מטעמה – מנדלבאום, דויטש ובלומנפלד, כולם לא זכרו במדויק את המועד שבו נוצר הקשר בין מנדלבאום לשביט אך יכלו להניח שזה נוצר עוד לפני הדיווח המיידי ביום 7.1.2015. הכל כפי שפורט לעיל. לצד זאת ביקשה המאשימה לטעון כי אין לקבל את עדותו של שביט ביחס למועד השיחה.
120. הדעת נותנת כי בנסיבות בהן ישנה חשיבות מכרעת למועד קיום השיחה, שיחה עליה מתבסס בעיקרו כתב האישום, יונחו בפני בית המשפט ראיות לגבי הקשר בין השניים עובר לדיווח המיידי, בין אם מדובר בקשר טלפוני, ובין אם במסרונים, הודעות באמצעים אחרים, מפגש בין השניים וכיוצא באלה. במקרה דנן המאשימה אינה מתיימרת לטעון כי אחד מאלה התקיים בנסיבות העניין, ועם זאת לגרסת המאשימה הדעת נותנת שקשר כזה נוצר עוד לפני פרסום הדיווח המיידי (שאם לא כן אזי ממילא קורסת התזה לפיה הנאשם החזיק במידע פנים במועד רכישת המניות ביום 6.1.2015).
121. המאשימה לא הצליחה להוכיח קיום קשר טלפוני בין מנדלבאום לשביט עובר ליום 7.1.2015. אמנם נטען כי קשר כזה נוצר בין שתי החברות ביום 5.1.2015, אך כפי שפורט לעיל במסגרת סקירת עדותו של החוקר הראשי בתיק הסכים האחרון כי מדובר היה בקשר טלפוני בין שלוחת גטר גרופ לבין המזכירות במשביר, קשר אשר הרשות החוקרת מצאה שאינו קשור לעניינו של הנאשם ולכן לא הוסיפה וחקרה זאת (פ' 4.6.2018 עמ' 205 ש' 22-עמ' 206 ש' 9).
זאת ועוד, נטען על ידי המאשימה שייתכן והיה קשר קודם בין השניים אשר לא תועד, וכי ייתכן והיה כשל באיתור נתוני התקשורת והטלפונים הניידים של הצדדים באותה תקופה. אין לי אלא לומר שמדובר בהשערות והנחות לא מבוססות, שאינן מהוות ראיה משפטית קבילה אלא לכל היותר מהוות ניסיון למלא את החלל הראייתי שנוצר עקב העדרה של ראיה שקושרת בין מנדלבאום לבין שביט עובר ליום 7.1.2015.
אציין כי ממצא זה בדבר העדר ראיה לקיום קשר בין השניים עובר ליום 7.1.2015 עולה בקנה אחד עם גרסתו החד משמעית של רמי שביט שהקשר הראשוני בין השניים נוצר ביום 7.1.2015 וממצא זה יכול ויעלה בקנה אחד עם גרסתו של מנדלבאום שאמנם סביר להניח שהקשר נוצר לפני ה 7.1.2015 אך הוא אינו יכול לשלול אפשרות שהקשר הראשוני נוצר רק לאחר פרסום הדיווח המיידי.
שיחת מנדלבאום שביט – הכרעה
122. עולה אפוא ששני הצדדים לשיחה, שיחה בה החלה לכאורה שרשרת העברת המידע אל הנאשם אשר מהווה נדבך מרכזי בתזת המאשימה, אינם תומכים, בלשון המעטה, בגרסת המאשימה כמפורט בכתב האישום. הן מנדלבאום והן שביט כופרים למעשה במפורט בכתב האישום ביחס לתוכן השיחה ביניהם ואף למועד בו התקיימה.
כאמור, המאשימה ביקשה להסתמך על עדותו של מנדלבאום בצירוף עדותו של שביט (למעט לעניין מועד קיום השיחה, כאשר בהקשר זה ביקשה המאשימה שלא לקבל את גרסת שביט בהתאם להלכה המאפשרת "פלגינן דיבורא"). אולם, בחינת שתי העדויות של העדים המרכזיים מלמדת שאין כל תימוכין לגרסת המאשימה כפי שמפורט בכתב האישום.
יתרה מזאת, גרסותיהם של השניים אף אינן מתיישבות זו עם זו ומעלות תהיות – האם כגרסת מנדלבאום ייתכן ופנה אל שביט טרם פרסום הדיווח המיידי אולם לא ציין דבר קיומה או התכנותה של הצעת רכש, או שמא כגרסת שביט כל הקשר בין השניים היה אך לאחר פרסום הדיווח המיידי וכי מנדלבאום ביקש מפורשות את תמיכתו של שביט בהצעת הרכש?
123. בבואי להכריע בין שתי הגרסאות, מצאתי לקבוע כי עדותו של רמי שביט מהימנה עליי. שביט זכר באופן נחרץ וחד משמעי שהקשר הראשוני בינו לבין מנדלבאום בו דובר על אפשרות הצעת רכש נוצר רק לאחר פרסום הדיווח המיידי ולאחר שהוא קרא את הידיעה על כך בעיתון.
אמנם לרמי שביט היו קשרים עסקיים ואישיים עם הנאשם לאורך שנים, אולם לא הועלתה כל טענה על ידי המאשימה לפיה שביט מבקש לגונן על הנאשם. אדרבא, שביט נחקר תחת אזהרה בתיק ובסופו של דבר הוחלט כאמור לקבל את גרסתו ולסגור את תיק החקירה כנגדו בחוסר אשמה ולא בחוסר ראיות. הווה אומר, שהמאשימה קיבלה את גרסתו של שביט בכל הנוגע למעורבותו בנושאים נשוא כתב האישום.
גם אם תטען המאשימה אחרת לגבי סיבת סגירת התיק כנגד העד, עדיין מדובר בגרסת עד שמהימנה על בית המשפט, מדובר בגרסה שמהימנה על בית המשפט, גרסה שעולה בקנה אחד עם הממצא הראייתי הקביל היחידי שהוא הקשר הטלפוני מיום 7.1.2015, אשר כפי שפורט לא קדמה לו כל ראיה בדבר קשר טלפוני או אחר בין השניים.
מול ממצא זה עומדת כאמור גרסתו של מנדלבאום. גרסה אשר אינה חד משמעית כלל ועיקר והיא נובעת מהנחה, סברה, היגיון אך בוודאי שלא מזיכרון אפילו אליבא דגרסת העד. מנדלבאום ציין בחקירתו כי לא ציין בפני שביט כי הם שוקלים הצעת רכש טרם הדיווח, והוסיף כי הוא אינו זוכר את המועד המדויק בו נערכה השיחה. על כן, לא מצאתי כי מדובר בגרסה אשר בית המשפט יכול לקבוע על בסיסה ממצאים כפי שטענה המאשימה.
124. יצוין כי גם אם הייתי מקבל את גרסת המאשימה בדבר קיום שיחה מקדימה בין מנדלבאום לבין שביט, הרי אין חולק על העובדה שהנאשם לא היה צד לשיחה. זאת ועוד, לא די בכך כדי להוכיח את תזת המאשימה. מניתוח הראיות עולה כי: (א) מנדלבאום עמד בתוקף על גרסתו לפיה הוא ביקש לבחון אך ורק האם שביט והמשביר עדיין מחזיקים בעמדה מלפני שנה-שנתיים קודם לכן, בדבר ההצעה למכירת מניותיו למנדלבאום, הא ותו לא, ו-(ב) שביט עמד על גרסתו החד משמעית לפיה השיחה התקיימה רק לאחר פרסום הדיווח המיידי על ידי החברה.
ללמדך, שטענת המאשימה בנדון אינה מבוססת על הראיות שהיא בעצמה הציגה. עדי המאשימה בעצם סותרים את התזה של המאשימה (הן מנדלבאום והן שביט).
125. יתרה מזאת, אילו הייתה המאשימה טוענת כי השאלה אשר הציג מנדלבאום לשביט בשיחתם היא כגרסת מנדלבאום (האם שביט עדיין מעוניין למכור את המניות כפי שהציע בעבר?), ייתכן והייתי דן בסוגיה האם מידע מסוג זה הוא בגדר מידע פנים וזאת בהתאם לנסיבות ולראיות בתיק דנן. אך לא כך הדבר, שעה שהתביעה לא העלתה טענה שכזו.
טענת המאשימה ממוקדת יותר, לפיה מנדלבאום מסר לשביט כי הוא רוצה לבצע הצעת רכש ובחן את המחיר במסגרתו שביט יסכים למכור מניותיו בהצעת הרכש – רכיב זה לא הוכח כלל ועיקר על ידי המאשימה.
126. נוסף על האמור, לא הוכח כאמור במישור הראייתי קיום קשר בין מנדלבאום לבין שביט עובר ליום 7.1.2015, ובתוך כך עובר לרכישת המניות על ידי הנאשם.
מכאן, המסקנה ההגיונית, הסבירה היחידה המתבקשת היא שלא הוכחו יסודות העבירה במתכונת לה טענה המאשימה.
ניתוח העדויות
127. אעבור כעת לנתח את יתר הראיות שהוצגו על ידי המאשימה, עדים אשר תומכים לכאורה בתזה של המאשימה, כמפורט בכתב האישום.
גיל דויטש
128. דויטש הינו חבר קרוב של מנדלבאום ואיש סודו, מומחה בשוק ההון בעל ניסיון ומוניטין בתחום. בפתח הדברים אציין כי התרשמתי כי עדותו של דויטש היא עדות בעייתית אשר לא ניתן להסתמך עליה לצורך קביעת ממצאים עובדתיים. התרשמתי כי העד לא זוכר את האירועים נשוא הפרשה וכי עדותו לא ניתנה מתוך זיכרון של הדברים אלא נשענה על הנחות בלבד, אשר הובילו למתן גרסה בלתי סבירה אשר עומדת בסתירה לעדותם של מרבית עדי התביעה שהעידו על הקשר בינם לבינו. גרסה שסותרת את גרסתו של מנדלבאום, סותרת באופן נחרץ את גרסתו של אלטשולר, של לאה פרמינגר ושל מעורבים אחרים.
לזכותו של העד ייאמר כי ביקש לציין לכל אורך עדותו כי הוא אינו זוכר תאריכים, אינו זוכר סדר כרונולוגי, הוסיף כי מדובר באירועים שאירעו לפני מספר שנים. על כן, הוא התבסס בעיקר על הנחות יסוד ועל סבירות ועל אופן שהוא נוהג בדרך כלל – ומשום כך לא מצאתי לקבוע קביעות נחרצות בדבר העדר היכולת להסתמך על עדותו באופן מלא או אף חלקי.
129. לגופו של עניין, דויטש העיד כאמור כי מנדלבאום שקל פרק זמן ארוך ביצוע הצעת רכש וכי התייעץ עימו על כך, כאשר דויטש תמך במהלך באופן חד משמעי. דויטש טען באופן נחרץ כי עובר לדיווח המיידי הוא שוחח עם המשקיעים המוסדיים בנוגע להצעת הרכש בניסיון לבדוק את עמדתם ואולי גם לקבל את תמיכתם.
בעדותו של דויטש יש מספר סתירות משמעותיות, החל מסתירה בין גרסתו לבין גרסת מנדלבאום בנוגע לגורם שקבע את מחיר המניה בהצעת הרכש, עבור לטענתו כי פנה מראש אל גורמים בבית ההשקעות אלטשולר לקבל את עמדתם ביחס להצעת הרכש – לרבות, לאה פרמינגר, ירדני ואלטשולר – גרסה שנסתרת על ידי כל העדים הנ"ל.
הסתירה המשמעותית ביותר בהקשר זה הינה בין גרסת דויטש לפיה הוא שוחח עם אלטשולר ישירות לגבי הצעת הרכש וזה "נתן את ברכת הדרך" לתהליך (פ' 30.5.2018 עמ' 118 ש' 9-30). אלטשולר מנגד כפר בכך באופן נחרץ וחד משמעי. לגרסת אלטשולר כלל לא שוחח עם דויטש והוסיף כי הרגיש מרומה כתוצאה מהסכמה לביצוע עסקה למכירת המניות לנאשם וכי לא ידע דבר וחצי דבר על הצעת הרכש, שכן אילו היה יודע היה לבטח מסרב לבצע עסקת מכירת המניות במחיר השוק. דויטש בעדותו אכן הביע פליאה על כך שאלטשולר מכר מניות לאחר שמסר לו את המידע בעניין הצעת הרכש. דומה כי בנקודה זו אפילו בא כוח המאשימה מצא להסתייג מגרסה זו של דויטש ולא עלה בידיו להסביר את הסתירה בין עדותו של דויטש לבין זו של אלטשולר (פ' 26.7.18 עמ' 331 ש' 5-23).
בנוגע לשיחה בין מנדלבאום לבין שביט, דויטש לא ידע למסור לבית המשפט או לחוקרים פרטים לגבי מועד עריכת השיחה, הוסיף שייתכן והשיחה נערכה לפני הפרסום וייתכן שאחריה, אך הסבירות של האפשרות הראשונה גבוהה יותר.
סיכומו של דבר, עדותו של העד דויטש לא רק שאינה תומכת בתזה של המאשימה, אלא חותרת תחת התזה הזאת בהיות עדות העד בלתי מהימנה על בית המשפט מפאת חוסר זיכרון או בלבול אשר הובילו לכך שלא זכר את השתלשלות האירועים לאשורם.
עדויותיהם של גורמים מבתי ההשקעות אשר החזיקו במניות גטר גרופ
130. אתייחס בקצרה לעדותם של עדי התביעה משני בתי ההשקעות – אקסלנס ואלטשולר שחם – אשר החזיקו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום מניות בגטר גרופ ואשר מר דויטש העיד כי שוחח עימם עובר לדיווח המיידי. אציין כבר כעת כי עדותם אינה מוסיפה כל נדבך ראייתי למצבת הראיות שהתביעה ביקשה להניח בפני בית המשפט.
131. זויברמן, עובד בקרן אלטשולר שחם, העיד כי בסמוך לניהול משא ומתן מול גראי בנוגע למכירת מניית גטר גרופ ולאחר השלמת העסקה ראה את הדיווח המיידי. זויברמן העיד כי הדבר הכעיס אותו וכי בעקבותיו כתב מזכר אודות סמיכות הזמנים בין ביצוע העסקה לבין פרסום הדיווח המיידי על מנת שיהיה תיעוד לגבי ההתרחשויות. זויברמן ציין כי מדובר במזכר היחיד שרשם בקריירה שלו. לצד זאת, זויברמן אישר בחקירתו הנגדית שלא הייתה כל אינדיקציה או סממן לקיום מידע פנים, המשא ומתן לגבי מכירת מניית גטר גרופ נעדר כל סממן של לחץ, מצוקה או דחיפות.
132. גם עדותו של גראי, מכר של הנאשם אשר תיווך בעסקת מכירת המניות בין הנאשם לבין אלטשולר שחם, אינה מהווה נדבך משמעותי מבחינה ראייתית. גראי פעל לפי בקשת הנאשם לאתר עבורו מניות גטר גרופ אשר עומדות למכירה. מדובר היה במניה אשר גראי החזיק בעצמו גם קודם לאירועים נשוא כתב האישום ועקב פניית הנאשם ביצע קנייה נוספת של המניה בסכום לא גבוה. גראי ציין כי הוא ידע שגם הנאשם מחזיק במניית גטר גרופ עובר לאירועים נשוא כתב האישום. פניית הנאשם חיזקה אצלו את ההרגשה הטובה כי כדאי מבחינתו להגדיל את החזקותיו בחברה. גראי הדגיש כי בחקירתו ברשות ניירות ערך על אודות האירועים הוא הדף את ניסיונות החוקרים ללחוץ עליו לומר כי הנאשם פעל במצוקה ודחק.
133. גם חקירת מטמון, אשר שימש כמנהל השקעות ראשי של קופת הגמל אקסלנס, וכן חקירתו של גלעד אלטשולר, מנהל ההשקעות הראשי באלטשולר שחם, אין בהם כדי לתמוך בגרסת המאשימה. הן מטמון והן אלטשולר העידו כי לא ידעו על הצעת הרכש וכי לא שוחחו עם דויטש בנושא טרם פרסום הדיווח המיידי. אלטשולר אף טען כי הרגיש בזמנו מרומה, בשל סמיכות הזמנים בין מכירת המניות באישורו לבין הפרסום אודות הצעת הרכש בחברה, כאשר לשיטתו אילו היה יודע על האפשרות של הצעת רכש באותה עת וודאי שלא היה מאשר את מכירת המניות.
134. העדות היחידה אשר מצאתי כי יש בה כדי לעורר חשד לגבי האופן שבו התנהל הנאשם הינה זו של מר רועי לאופר, אשר בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שימש כמנהל חדר מסחר ב"אקסלנס". בעדותו בבית המשפט מסר לאופר כי הנאשם התקשר אליו יום לפני פרסום הדיווח המיידי, וביקש לרכוש מאקסלנס את מניית גטר גרופ. לאופר העיד כי חזר אל הנאשם ביום למחרת וכי היה לו הרושם כי הנאשם ניסה להתחמק ולא לחשוף את שמו.
גרסתה של עדי בלומנפלד
135. בלומנפלד הינה רואת חשבון בהשכלתה, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שימשה כמשנה למנכ"ל המשביר. בלומנפלד נחקרה באזהרה ברשות ניירות ערך במסגרת הפרשה דנן והתיק נגדה נסגר במסגרת הסדר מותנה לפיו הודאתה כי רכשה ביום 7.1.2015 את מניות חברת גטר גרופ בעקבות מידע פנים אשר היה ברשותה באותה עת בדבר הצעת הרכש המתוכננת בחברה.
136. רכישת המניות על ידי בלומנפלד נעשתה אכן בנסיבות לא שגרתיות בעליל. בעדותה ציינה בלומנפלד כי מעולם לא נתנה הוראה למנהל ההשקעות בדבר רכישת מניות למעט מקרה זה שבו הורתה לו לרכוש מניות של חברת גטר גרופ. ההוראה ניתנה על ידה ביום 7.1.2015.
מועד מתן ההוראה בצירוף היותה חריגה ולא שגרתית, יש בהם לטענת המאשימה כדי לבסס את הראיה הנסיבתית לפיה העדה החזיקה במידע פנים שעה שנתנה את ההוראה דנן. אין זו אף זו, העדה חתמה כאמור על הסדר מותנה מול הפרקליטות המתבסס על הודאתה בעת חקירתה ברשות על שימוש במידע פנים.
137. חרף האמור, הקושי להסתמך על גרסתה של בלומנפלד לצורך קביעת ממצאים עובדתיים בעניינו של הנאשם נובע מחוסר יכולתה של העדה לזהות את הגורם שמסר לה את מידע הפנים. בעניין זה מסרה בלומנפלד חמש אפשרויות למקור המידע: שביט, הנאשם, שביט והנאשם גם יחד, ולחילופין טענה בלומנפלד כי אולי שמעה את המידע בשיחת מסדרון ואולי מפרסום בעיתון (כאשר האפשרות האחרונה משמעה כי היה ברשותה מידע שהיה באותה עת פומבי ונגיש לציבור).
העדה יכלה לומר שהמידע הגיע לידיה משביט, אשר קיבל אותו ממנדלבאום, אך לא ידעה לומר האם היה זה שביט, הנאשם, שניהם יחד או אולי אף אחד משניהם אשר העבירו לה את המידע.
138. נשאלת השאלה מדוע אם כן יש לקבל את התזה של המאשימה לפיה היה זה הנאשם שמסר לה את מידע הפנים ולא שביט או גורם אחר?
בבואי לבחון את הודעתה של עדי בלומנפלד (נ/5) הרי זו פירטה תחילה לגבי עבודת המחקר המקצועית שביצע הנאשם על מניית חברת גטר גרופ (שם, עמ' 5 ש' 27-31). בלומנפלד ציינה כבר בעת שנחקרה כי היא נתונה בסערת רגשות, שהיא לא זוכרת את הפרטים וכי ייקח לה זמן לעכל את הדברים "אני לא זוכרת, אני בכזאת סערת רגשות שאני ממש לא זוכרת, ייקח לי זמן..." (שם, עמ' 10 ש' 15).
בלומנפלד הוסיפה כי היא זוכרת שהנאשם העביר לה את המידע, אך היא לא בטוחה "אני זוכרת שידעתי שיש הצעת רכש אבל אני לא יודעת מתי ידעתי את זה [...] אני איכשהו זוכרת שברונפלד אמר לי תקני אבל אני לא בטוחה" (שם, ש' 11-13). וכן ציינה כי היא לא זוכרת מתי אמרו לה שיש הצעת רכש "יכול להיות שידעתי גם לפני או שבוע לפני, את זה אני לא זוכרת" (שם ש' 29 -31).
בהמשך העלתה בלומנפלד הנחה שהנאשם ציין בפניה שיש הצעת רכש ושהוא בודק את המחיר. משנשאלה העדה מהו מקור המידע היא השיבה שהיא זוכרת שהייתה שיחת טלפון לעניין הצעת הרכש והיא מניחה שהמקור למידע הינו מנדלבאום, בעל השליטה בגטר גרופ (שם, עמ' 11 ש' 20).
בעדותה בבית המשפט בלומנפלד אישרה כי הנאשם לא רק המליץ על המניה אלא היה משוכנע שבעל השליטה ינקוט בהליך של הצעת רכש נוכח הנתונים שהוא הציג על החברה. כן הוסיפה שבאוגוסט 2014 המשביר, כמחזיקי מניות בגטר גרופ, לא היו מרוצים מהתנהלותו של מנדלבאום שביקש למנות קרוב משפחה לתפקיד בחברה וכן פירטה שהייתה להם ביקורת על התנהלותו של בעל השליטה וכי היו סממנים לכך שבעל השליטה ינקוט מהלך של הצעת רכש – כמו העדר חלוקת דיבידנד וההחזקות של בעל השליטה בחברה (פ' 14.5.2018 עמ' 63-64).
העדה אישרה את חתימתה על ההסדר המותנה. לצד זאת, משהוצג בפניה כי התקשורת הראשונה אשר תועדה בין שביט לבין מנדלבאום הייתה ביום 7.1.2015 בשעה 12:55, 10 דקות אחרי שהיא רכשה את המניות באמצעות מנהל ההשקעות שלה, השיבה בלומנפלד כי היא אינה מופתעת מכך (פ' 14.5.2018 עמ' 69 ש' 25-30).
139. לאורך עדותה בבית המשפט התרשמתי מעדה אמינה, מנכונות אמיתית לספר את האמת ולא להסתתר מאחורי הכחשות סתמיות, עדה שהייתה נתונה בסערת רגשות שעה שנקלעה לסיטואציה שאינה מורגלת בה, הייתה נתונה במתח, בחרדה ושלא יכלה לזכור באופן מדויק את השתלשלות האירועים לגבי אותו זמן. לצד זאת, בלומנפלד ציינה כי בשל חלוף הזמן בין המועד הנטען בכתב האישום לבין מועד חקירתה, כשנה וחצי לאחר מכן, היא לא יכלה לזכור באופן מדויק מי פנה אליה, מתי פנו אליה ובאילו נסיבות. לצד האמור, יש להדגיש כי בלומנפלד הודתה כאמור במסגרת ההסדר המותנה במה שיוחס לה.
140. הצדדים נחלקו ביניהם לגבי ההשלכות של עדותה של בלומנפלד ביחס לנאשם. לאחר עיון בהודעתה של בלומנפלד ושמיעת גרסתה בבית המשפט ובעיקר לאחר חקירתה הנגדית התרשמתי כאמור מנכונותה לספר את האמת כפי שזכורה לה, התרשמתי שהעדה אינה יכולה לזכור במדויק את השתלשלות העניינים מבחינה כרונולוגית, אינה יודעת לומר בוודאות מתי הגיע אליה מידע הפנים, מתי הייתה אותה שיחה שנערכה לגבי הצעת הרכש, ממי היא קיבלה את מידע הפנים וכיוב'. התרשמתי כאמור מעדה אמינה שעדותה מהימנה, לא ניסתה לייפות את הדברים, להסתירם או להתנער מגרסתה.
בלומנפלד ביקשה להדגיש את העובדה שהנאשם היה האיש והגורם המזוהה ביותר עם מניית גטר גרופ במשך שנים, כי האמין במניה והעריך שבשלב מסוים בעל השליטה יבצע הצעת רכש, זו הייתה המומחיות שלו. עוד מצאתי לציין כי אף שלא התכחשה להסדר הדיוני עליו היא חתומה, להבנתה של בלומנפלד היא לא ביצעה עבירה ומשום כך היא ביקשה להוכיח את עמדתה במהלך השימוע.
בלומנפלד ציינה כאמור שאת המידע היא קיבלה או מהנאשם או משביט או אף משניהם (ובשלב מאוחר יותר הוסיפה וציינה שייתכן מאוד שאת המידע היא קיבלה מהתקשורת או משיחת מסדרון). על כן, כשם שניתן לטעון שגרסתה של בלומנפלד פועלת נגד הנאשם או אף מפלילה אותו הרי שאת אותו טיעון ניתן היה לטעון גם נגד שביט. המאשימה לא הצביעה מדוע יש לקבל את גרסתה רק בכל הנוגע לנאשם ולא הביאה כל חיזוק שיבסס את האמור.
סיכומו של דבר, בבחינת המשקל שיש לתת לגרסתה של בלומנפלד והאם זו מהווה ראייה נגד הנאשם, לא מצאתי כי מדובר בראייה שבית המשפט יכול לקבוע על בסיסה ממצאים כפי שטענה המאשימה.
ניתוח הראיות הנסיבתיות
141. משקבעתי שהראיות לעיל אינן תומכות בתזה שהציגה המאשימה בכתב האישום לפיה מנדלבאום מסר לשביט עובר למועד 7.1.2015 מידע על הצעת רכש או כי היה בידי הנאשם המידע האמור, לא נותר לי אלא לעבור לבחון האם הונחו בפני בית המשפט ראיות נסיבתיות המצדיקות הרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו תוך שלילת הסברו של הנאשם לדברים.
המאשימה ממקדת את עיקר טיעונה בסוגיה זו של הראיות הנסיבתיות הן בסמיכות הזמנים בין מועד רכישת המניות על ידי הנאשם לבין הדיווח המיידי והן על העובדה שרכישת המניות על ידי הנאשם הייתה בכמות חריגה ויוצאת דופן שאינה אופיינית להתנהלות הנאשם בתיק ההשקעות שלו. הכל כפי שיפורט להלן.
ראיה נסיבתית ראשונה – מועד רכישת המניות
142. סמיכות הזמנים בין מועד רכישת המניות על ידי הנאשם לבין מועד פרסום הדיווח המיידי מעורר חשד וסימני שאלה. אכן, במצב דברים רגיל של ביצוע רכישת מניות באופן לא שגרתי, סמוך למועד דיווח מיידי של חברה, הרי מתעורר חשד שמא יש קשר בין שתי הפעולות במובן זה שרכישת המניות בוצעה על ידי גורם שייתכן והיה לו מידע פנים לגבי האירוע שעתיד להתרחש בחברה (ככל שמדובר באירוע מהותי שיש בו כדי להשפיע על משקיע סביר בבואו לקבל החלטה לגבי אותו נייר ערך).
דא עקא, נסיבות מקרה זה הן ייחודיות ולא שגרתיות.
ההגנה הדגישה בסיכומיה כי לא הייתה משמעות למועד הדיווח המיידי וכי החברה יכולה הייתה לפרסמו גם במועד אחר – לפני או אחרי ה-7.1.2015 – שכן לא היה ציון דרך באותו היום אשר דרש את הדיווח מצד החברה והסיבה בגינה ערכה החברה את הדיווח היא העסקאות שבוצעו במניית החברה ביום קודם לכן. קרי, העסקאות שביצע הנאשם וביצעו גראי וטל.
אכן, מנדלבאום העיד כי הדיווח המיידי היה לאור הפעילות במניה, הוסיף ופירט כי באותה עת כבר גיבש את דעתו בדבר ביצוע הצעת רכש בחברה וכי הדיווח המיידי נעשה בעקבות ייעוץ משפטי בנדון לאור החשש שהעובדה שהם שוקלים לבצע הצעת רכש "דלף" לגורמים חיצוניים (פ' 30.5.18 עמ' 157 ש' 20-29):
"ש: למה הוצאת את הדיווח המידי?
ת: עורך דין ירון אלקעווי עקב בצורה מתמדת אחרי מה שקורה עם המניות, ביום הזה בבוקר הוא הודיע לי שהייתה איזושהי תנועה חריגה, יש לציין שגטר הייתה מניה שלא הייתה בה סחירות כמעט בכלל, הסחירות הייתה מאד מצומצמת ופתאום היו תנועות יחסית מסיביות שהוא ראה, הוא ייעץ לי שבגלל החשש שאולי מזה שאנחנו שוקלים לקנות את המניות מה שדלף החוצה, הוא ייעץ לי לפרסם דיווח מידי וזה מה שעשינו.
ש: מה היה בדיוק החשש?
ת: החשש שמשהו מהבירורים, מהשיקולים שאנחנו שקלנו דלף איכשהו החוצה".
בהמשך הבהיר מנדלבאום כי לא הייתה סיבה אחרת לדיווח המיידי באותה עת "לא הייתה סיבה להוציא אותה, הסיבה שהוצאנו אותה בנקודה הזאת הייתה התנועה החריגה במניות גטר" (פ' 30.5.18 עמ' 164 ש' 10-13), וכן הוסיף כי הדיווח המיידי לא תוכנן מראש אלא "נולד מהרגע להרגע" בעקבות התנועה במניה ביום 6.1.2015 (פ' 30.5.18 עמ' 166 ש' 10-21):
"ש: אתה גם העדת ואמרת מספר פעמים שה-7/1/2015 לא הייתה לו שום קדושה, הוא נולד באופן מקרי מהרגע להרגע.
ת: הוא נולד מהרגע להרגע בגלל התנועות במניות.
ש: אמת, בגלל התנועות שהיו ב-6/1/2015.
ת: נכון.
ש: עורך הדין אלקעווי בעצם אומר לך תקשיב יש פה פעילות חריגה בוא נוציא הודעה.
ת: בדיוק.
ש: ואז הוא מדבר אתך ב-7/1 בבוקר, ואתם מוציאים את אותו דיווח מידי בערבו של יום, בשעה 16:49 אם אני לא טועה ב-7/1/2015 כך שמעולם לא התכוונתם שהתחלתם את התהליך שב-7/1/2015 תצא הודעה כזאת, נכון?
ת: לא".
דבריו אלו של מנדבלאום ביחס למועד הדיווח המיידי אמנם מאשרים את תזת המאשימה במובן זה שבתקופה הרלוונטית לכתב האישום בעל השליטה בחברה בחן את האפשרות העקרונית של ביצוע הצעת רכש וכי היו על כך שיחות לכל הפחות בקרב גורמים בחברה.
עם זאת, מנדלבאום אישר בעדותו, ועל עובדה זו אף אין חולק, כי הסיבה לדיווח המיידי היתה הפעילות החריגה במניה יום קודם (ולא בשל סיבה שנוגעת להתקדמות בהליך הצעת הרכש למשל). לפיכך, ישנו קושי לראות במועד רכישת המניות ערב הדיווח המיידי – אותו דיווח אשר יצא אך בשל הפעילות במניה – כראייה נסיבתית בעלת משקל מכריע לקיומו של מידע פנים בידי הנאשם.
143. זאת ועוד, וכפי שאעמוד בהרחבה בהמשך, אף אם יש במועד רכישת המניות על ידי הנאשם נסיבה מחשידה לחובתו – ולו לאור העובדה שבעל השליטה בחברה אישר כי בסוף שנת 2014 החליט לקדם את הצעת הרכש בחברה – אינני סבור כי די בכך על מנת לבסס מסקנה מרשיעה לאור יתר הנסיבות ובפרט לאור גרסת הנאשם אשר יש בה כדי להותיר ספק באשר למסקנה זו. הכל כפי שיפורט להלן.
ראיה נסיבתית שנייה – היקף רכישת המניות
144. המאשימה הצביעה על רכישת המניות בכמות גדולה ובלתי שגרתית על ידי הנאשם ביום 5.1.2015 כראייה נסיבתית בתיק דנן.
אין ספק שבנסיבות רגילות, שעה שמדובר במניה דלת סחירות, אשר בעל השליטה מחזיק בכ-87% ממניות החברה, כאשר מדובר בחברה אשר לא חילקה דיבידנד באותה תקופה – רכישת מניות בכמות גדולה בנסיבות שכאלה, לא רק מחשידה ומעוררת שאלות אלא גם תהווה ראיה נסיבתית, אמנם לא בעלת משקל מכריע, אך כזו אשר בצירוף ראיות אחרות יכולה לתמוך בתזה שמוצגת על ידי המאשימה לגבי האופן שבו התנהל הנאשם.
יחד עם זאת, במקרה שבפניי הנאשם מסר הסבר מפורט ומקיף לגבי האופן שבו הוא פעל. הסבר אשר יש בו כדי להטיל ספק באשר למסקנה המרשיעה אשר עולה לכאורה מהראיות אותן הציגה המאשימה, לרבות ביחס היקף רכישת המניות על ידי הנאשם. הכל כפי שיפורט להלן.
גרסת הנאשם
145. במסגרת מאמציו של הנאשם לשכנע את חוקרי רשות ניירות ערך כי רכישת מניות גטר גרופ על ידיו הינה פועל יוצר של בחינה מעמיקה ועבודת מחקר אשר ביצע על אודות נתוניה של החברה לאורך שנים, שלח הנאשם לחוקרי רשות ניירות ערך לאחר חקירתו קלסר ובו כל החומרים שאסף אודות חברת גטר משך שנים (נ/15).
כך, מממצאי ההגנה שהוגשו על ידי הנאשם עולה כי הנאשם ערך בדיקה של דוחותיה הכספיים של החברה באופן מפורט ועדכני תוך הדגשת אותם נתונים שמצביעים לשיטתו על סיכוי לביצוע הצעת רכש החל מהחזקה משמעותית של בעל השליטה במניות החברה; נכסי המקרקעין שבבעלותה; חלוקת הדיבידנדים המאוד נדיבה בשנים 2010-2011; פעילותה הרווחית; מסחר הנייר מתחת להון העצמי של החברה. הנאשם גם פירט לגבי מאזן החברה, דוחות הרווח וההפסד, המסחר לפי שווי 132 מיליון ש"ח כאשר לחברה הון עצמי של 192 מיליון ש"ח, הרווחיות מפעילות החברה, ההשוואה שערך בין ביצועי החברה מרבעון לרבעון.
כמו כן, הפנה הנאשם לנתונים בדבר איסוף המניות על ידי מנדלבאום לאורך השנים (נ/19) נתונים אשר תומכים בגרסת הנאשם לפיה רכישת המניות על ידיו הייתה פועל יוצא של הערכה מקצועית אמיתית ולא ניצול של מידע פנים.
146. הנאשם ביקש להדגיש את העובדה שהוא לא ידע כלל על השיחה בין מנדלבאום לבין שביט לפני הפרסום של הדיווח המיידי, כך העיד גם שביט.
147. כפי שהוזכר לעיל, הנאשם לא רק האמין במניית גטר, אלא פעל להחזיק את המניה אף לפני האירועים נשוא כתב האישום. כך, כפי שצוין בפרק ההסכמות בין הצדדים, אין חולק כי הנאשם גילה עניין במניית גטר גרופ עוד בשנת 2011. כלומר, מספר שנים לפני האירועים נשוא כתב האישום.
הנאשם, שהינו בקיא ומנוסה בשוק ההון, הועסק על ידי המשביר כיועץ לענייני השקעות וככזה הוא הכין מחקר מפורט על אודות חברת גטר גרופ לשם הצגתו בפני וועדת ההשקעות של המשביר.
בתוך כך, הנאשם כבר בשנת 2011 זיהה את הפוטנציאל הגלום בחברת גטר גרופ, והחליט להמליץ על השקעה בחברה נוכח נתוניה הייחודיים של החברה. הנאשם הגיש לוועדת ההשקעות של המשביר עבודת מחקר שערך לגבי גטר גרופ תוך שהוא מדגיש כי "לאור השיפור ברווחיות הקבוצה והגידול בהכנסותיה במהלך החציון הראשון של השנה לעומת שנים קודמות תשואת הדיווידנד של החברה, השווי שבו החברה נסחרת ואחזקות בעלי העניין מומלץ לרכוש מניות ולהגיע לאחזקה של עד 3.7% בחברה" (נ/2). במסגרת אותה עבודה הציג הנאשם נתונים מתוך הדוחות הכספיים של החברה וכן מידע לפיו נייר הערך של החברה נסחר בערך נמוך בהרבה מתחת להון העצמי של החברה; החברה חילקה דיבידנדים בסכומים גבוהים בשנים הקודמות; הנהלת החברה יציבה ומקצועית; נתוניה הכספיים של החברה מרשימים ומציגים רווחים מתמשכים; בעל השליטה בחברה מחזיק בשיעור גבוה ביותר של מניות החברה (פ' 25.6.2018 עמ' 256-258).
ניתוח זה שערך הנאשם ביחס לחברה הביא אותו בהמשך לכדי הערכה שבמוקדם או במאוחר בעל השליטה בחברה יבצע הצעת רכש הואיל ואחוז ההחזקות של הציבור בחברה הוא נמוך מאוד, ובעל החברה בהיות החברה ציבורית כפוף לרגולציה שמגבילה את יכולתו לנווט את החברה כראות עיניו לרבות מינוי נושאי משרה בחברה ופיקוח של רשות ניירות ערך.
כמו כן, הנאשם ראה באופן שבו נהג בעל השליטה שעה שהפסיק לחלק דיבידנדים כסיגנל לכך שבעל השליטה מבקש לשמור את כל הכספים בחברה עצמה ובכך להעצים את כוחו ולא לחלק את רווחי החברה בקרב בעלי המניות מקרב הציבור.
148. נוסף על כך, אין מחלוקת בין הצדדים כאמור כי הנאשם ניסה לרכוש את נייר הערך של חברת גטר חודשים לפני האירועים נשוא כתב האישום. הנאשם הצליח במעט מניסיונותיו אך כשל באחרים (ראו פירוט הפעולות שביצע הנאשם במניה– נ/11). אין מדובר במי שלראשונה בחייו רוכש מניית גטר, אלא במי שראה בהחזקת המניה מאין אסטרטגיה ראויה וביקש להגדיל את החזקותיו במניית גטר לאורך זמן.
149. מקרה זה שונה הוא אם כן בכך שהמידע אשר נטען כי הוא מידע פנים – ההערכה כי בעל השליטה ינקוט במהלך של הצעת רכש בחברה, היה לא רק מהלך צפוי אלא גם מתבקש מבחינת מי שעקב אחר החברה ופעילותה. כך למשל, הערכת הנאשם בדבר אפשרות ריאלית של הצעת רכש מטעם בעל השליטה מצאה ביטויה גם בפרסומם בעיתונות הכלכלית קודם לדיווח המיידי של החברה בנדון (ראו למשל פרסום בעיתונות הכלכלית כמספר חודשים לפני פרסום הדיווח המיידי על הצעת הרכש נ/1). מידע זה היה מידע ציבורי נגיש לכל בר בי רב.
הערכת הנאשם בדבר הצעת רכש בחברה, הייתה הערכה מבוססת, נתמכת בנתונים מקצועיים, נתמכת על ידי גורמים שונים בשוק ההון. בנסיבות שכאלה אינני יכול לשלול על הסף את הטיעון של הנאשם לפיו רכישת המניות בתזמון אותו בחר ובהיקף אותו בחר לרכוש אינה עולה בקנה אחד עם ההערכה שלו בדבר ביצוע הצעת הרכש.
בשלב זה מצאתי להתייחס לעדותו של מר אלטשולר בפניי לפיה לא היו אינדיקציות להיתכנותה של הצעת רכש בחברת גטר גרופ (פ' 28.5.18 עמ' 102 ש' 2-24). ראשית אציין כי אינני בא לקבוע כל ממצא לגביו כעד. לצד זאת, אבקש להדגיש כי כל המעורבים בענייניה של החברה, ובפרט מנדלבאום ודויטש העידו כי ביצוע הצעת רכש בחברה נשקלה במשך שנים. עדים נוספים שהעידו בפניי תמכו גם הם בתזה לפי הצעת רכש הייתה צפויה, כמו גם הפרסום בעיתונות מספר חודשים לפני הדיווח המיידי אליו הפנה הנאשם וכן מחקריו של הנאשם לגבי החברה והמלצתו למשביר לרכוש את המניה גם לפני האירועים בהם עסקינן. כל אלו מעידים כי לשיטת אנשי המקצוע בשוק הייתה סבירות גבוהה לקיומה של הצעת רכש בחברה ואלו שמים בפרופורציה את דבריו של מר אלטשולר בנוגע לצפיותהּ של הצעת רכש בחברה.
150. יתרה מזאת, לגרסת הנאשם, וטענה זו לא נסתרה, הוא ניסה לרכוש את נייר הערך של החברה עוד לפני המועד המפורט בכתב האישום, הוא אף החזיק במניות החברה ולאורך חודשים רבים ניסה להגדיל את החזקותיו, והוא היה אחד משני ניירות הערך שהמליץ עליהם בפני וועדת ההשקעות וזו השקיעה סכומים גבוהים מאוד לרכישת הנייר. ראו בעניין זה גם את עדותו של החוקר בן ארצי שאישר בעדותו בבית המשפט שהחקירה העלתה שאכן הנאשם ניסה לרכוש מניות בשוק אך הוסיף כי הניסיונות נעשו בהצעות מחירים נמוכות יותר (פ' 4.6.2018 עמ' 198 ש'4-עמ' 199 ש' 26).
כפי שהעידו עדים נוספים בתיק, לרבות העד גראי, כל הגורמים בסביבתו של הנאשם ידעו ידוע היטב שהנאשם המליץ בפני כל אותם גורמים לרכוש את מניית גטר, הוא צפה שהמשך ההחזקה במניה תניב רווחים משמעותיים, צפה את הצעת הרכש ובעצם קלע לדעתו של דויטש וגם של מנדלבאום שהרי האחרון שקל משך שנים ביצוע הצעת רכש, הצעה שנמנע מלעשות בשלב יותר מוקדם, לפי דבריו משום חשש מהמוסדיים.
151. ללמדך שהנאשם לא רק האמין בנייר במסגרת עבודתו כיועץ לוועדת ההשקעות במשביר, אלא כאיש מקצוע סבר שכדאי להשקיע בנייר הערך של החברה ושהשקעה כזו תניב לו רווחים בעתיד. העובדה שהנאשם ניסה לרכוש את מניות החברה גם קודם לאירועים נשוא כתב האישום, מפוגגת עד מאוד את עוצמתה של הראיה הנסיבתית.
המסקנה העולה מהאמור היא כי חרף העובדה שבנסיבות רגילות מדובר במהלך מחשיד מצד הנאשם הרי החשד שנובע מסמיכות הזמנים ומהיקף העסקה מתפוגג במידה לא מבוטלת שעה שבוחנים את הנסיבות הייחודיות של מקרה זה כפי שפורט לעיל.
152. הנאשם גם הוסיף וטען שהוא ידע ידוע היטב שהדרך הכדאית ביותר מבחינתו לרכוש את מניית גטר גרופ היא לא ברכישה דרך הבורסה אלא על דרך של הצעה ממחזיקים מוסדיים שגם הם היו שותפים לאופן שבו פעל בעל השליטה, שעה שחרף הצטברותם של מיליוני שקלים בקופת החברה מרווחים של פעילות שוטפת בחר בעל השליטה שלא לחלק דיבידנדים, ובכך הפחית עד מאוד את האינטרס של המוסדיים להמשיך ולהחזיק במניית החברה. זו הסיבה שהנאשם העריך שפנייה למוסדיים דווקא תניב תוצאה טובה יותר מאשר ניסיון לקנות את מניית החברה בבורסה, ניסיון שהיה מביא בהכרח לכך שמחיר המניה יעלה ויאמיר נוכח הביקוש מצד הנאשם.
153. לצד האמור, הנאשם הוסיף וציין כי הוא מעריך שהגשת כתב האישום במקרה זה הייתה פועל יוצא של הרשעתו הקודמת בפלילים שאילולא כן הוא מעריך שלא היה מוגש נגדו כתב אישום כפי שלא הוגש כנגד כל המעורבים האחרים בפרשה.
הנאשם גם הלין על המאשימה בכך שהיא עתרה מחד לקבלת גרסתה של בלומנפלד שלכאורה מסבכת אותו בביצוע עבירה של מידע פנים אך מאידך מתעלמת מתוכן גרסתה של בלומנפלד, שעה שזו מסרה שהיא קיבלה את המידע מהנאשם, או משביט, או ממסדרונות החברה או מכלי תקשורת. כאשר מכל גרסאות אלה בחרה המאשימה להגיש כתב אישום כנגד הנאשם ולפטור את המעורבים האחרים ללא אישום.
כך גם נהגה המאשימה בכל הנוגע לגורמים נוספים שלכאורה קיבלו מידע פנים מהנאשם, עשו בו שימוש והפיקו רווחים כתוצאה מפעילות זו, שהרי בכתב האישום עצמו צוין ופורט שהנאשם מסר את מידע הפנים לשני חברים נוספים ואלה ניצלו את המידע לשם הפקת רווחים בטרם הדיווח המיידי – ואף על פי כן מלין הנאשם כי המאשימה מצאה לנכון שלא להגיש כנגדם כתב אישום.
154. אם אסכם נקודה זו, גרסת הנאשם עקבית וקוהרנטית. הנאשם פעל משנת 2011, זיהה את הפוטנציאל של החברה והעריך שבעל השליטה יצא בהצעת רכש. כל תחזיותיו של הנאשם בדבר היות החברה השקעה כדאית אומתו, בין אם מדובר בהערכתו הראשונית בדבר חלוקת דיבידנד – אשר מיטיבה עם בעלי המניות; ובין אם מדובר בהערכתו בהמשך הדרך בדבר הצעת רכש בחברה – אשר מיטיבה אף היא עם בעלי המניות. לאור האמור, הנאשם ניסה לרכוש לאורך תקופה מניות של החברה, קנה את המניה ובהמשך המליץ למי ממקורביו על כדאיותה.
הנאשם העיד מספר שעות בפניי, גרסתו עקבית, הגיונית, תואמת את פעילותו ואת המצגים והראיות וכן עולה בקנה אחד עם גרסת העדים (לפיה שנים האמין במניה וניסה והעריך שלקראת הצעת רכש).
155. לאחר ששמעתי את גרסת הנאשם באריכות ועמדתי על הראיות שעומדות לחובתו – בין אם בדבר מועד הרכישה ועל רקע מגעים והחלטתו של בעל השליטה לקדם הצעת רכש, היקף הרכישה, עדות לאופר כי הנאשם נמנע מלהזדהות בפניו (ראו פסקה 134 לעיל) – אינני סבור כי גרסתו של הנאשם היא כה בלתי סבירה עד שיש לדחות אותה על הסף.
אדרבא, ההסבר האלטרנטיבי שהנאשם ביקש לספק לרכישות שביצע לפי כתב האישום הינו מהימן, ואף מתיישב עם מעשיו ועם התרחשותם של הדברים בפועל. הסבר זה מלעורר ספק סביר באשר לתמונה המצטיירת מן הראיות הנסיבתיות שפורטו לעיל.
סיכומו של דבר, בבואי לבחון את משקלן של הראיות הנסיבתיות אותן הציגה המאשימה, הגעתי לכלל מסקנה שעוצמתן של הראיות בדרג נמוך והן אינן עומדת בפני עצמן נוכח הנסיבות הייחודיות של המקרה שבפניי ונוכח הסבריו של הנאשם.
הכרעה באישומים
156. עקרון על הוא במשפט הפלילי כי נטל השכנוע מוטל על התביעה, ועל מנת לעמוד בנטל זה עליה להוכיח את אשמתו של הנאשם "מעבר לספק סביר" (סעיף 34כב(א) לחוק העונשין).
הפסיקה דנה לא אחת בהגדרה של ספק סביר, כאשר נקבע כי "אין מדובר בספק שהסתברות התממשותו היא תיאורטית בלבד, אלא ספק ממשי שיש לו עוגן ואחיזה בחומר הראיות. אותו ספק צריך להיות בעל משקל, כזה שיש בו כדי לערער את המערך העובדתי-נסיבתי שהוצג על התביעה, עד שלא תוכל עוד לעמוד על רגליה מסקנה חד-משמעית בדבר אשמתו של הנאשם" (ע"פ 6890/04 מדינת ישראל נ' בלאוסוב פסקה 12 (13.09.2005); ראו גם ע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פד"י מז(4) 221, 652 לפסק דינו של כב' הנשיא שמגר; ע"פ 7939/10 זדורוב נ' מדינת ישראל פסקאות 349-352 לפסק דינו של כב' הש' דנציגר (23.12.2015)).
בהתאם לאמור, מקום בו קיימת אפשרות ממשית שאיננה תאורטית גרידא, בדבר חפותו של הנאשם, ולאפשרות זו קיימת אחיזה בחומר הראיות – יש לזכות את הנאשם. בע"פ 2697/14 חדאד נ' מדינת ישראל (6.9.2016) עמד כב' השופט מזוז על עיקרון ההוכחה במשפט הפלילי:
"מדובר בעקרון בעל אופי חוקתי הנגזר מזכות היסוד של האדם לחירות אישית (סעיפים 1 ו- 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), והנטל על התביעה להוכיח אשמה פלילית מעבר לספק סביר הוא אמצעי ראשון במעלה להתמודד עם החשש להרשעת שווא אשר עלולה לשלול מאדם שלא כדין את חירותו ואת שמו הטוב [...] הדרישה להוכחה מעבר לספק הסביר נועדה גם להגן על אמון הציבור בהגינותו של ההליך הפלילי (ענין וקנין, פסקה 45). כלל זה מעוגן גם בתפיסה חברתית מוסרית, בעלת תחולה אוניברסלית, לפיה עדיף כי אשם יזוכה מחמת הספק מהרשעה של חף מפשע" (שם, בפסקה 12).