שנית, לכאורה שגה בית משפט קמא גם בכך שלא קיבל את טענת המשיבים (המערערים דכאן) לדחיית העתירה על הסף בגין שיהוי בהגשתה. עתירת המשיב הוגשה כחודשיים וחצי לאחר שנמסרה לו הודעה על החלטת ועדת המכרזים לבטל את זכייתו; זאת בניגוד להוראות תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, לפיה עתירה תוגש "בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם. אמנם מסור שיקול דעת לבית המשפט להארכת מועד להגשת עתירה "אם ראה הצדקה לכך" (תקנה 3(ג) שם), אלא שבענייננו לא הועלתה כל הצדקה לאיחור. יצוין כי כבר מקדמת דנא הובהר כי בענייני מכרזים נקוטה גישה מחמירה בנוגע לשיהוי (בג"ץ 453/84 איתורית נ' שר התקשורת, פ"ד לח(4) 617 (1985)), שכן שיהוי בהגשת עתירה עלול להוביל לדחיית מימוש התכלית הציבורית שלשמה נערך המכרז ולפגוע באינטרס ובצפייה של הזוכה למימוש זכייתו.
ש ו פ ט
השופט נ' הנדל:
אני מסכים לפסק דינו של חברי, השופט א' שטיין, ומצטרף להערת חברי, השופט מ' מזוז, בדבר קיומו של מתחם שיקול דעת לוועדת המכרזים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט א' שטיין.
ניתן היום, כ"ו בטבת התשע"ט (3.1.2019).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט