40. הנתבעת הקצתה לתובע עמדת עבודה שכללה שולחן, כיסא, מחשב וטלפון לצורך ביצוע תפקידו. בעמדה זו היו חפציו האישיים של התובע ותמונות אישיות .
לעניין עדות הבת שלא הייתה לתובע עמדת עבודה קבועה נציין שלא נתנו בה אמון, ונסביר.
בתצהיר טענה הבת שהוקצתה לתובע עמדת עבודה לצורך הכנת חבילות עם סחורה וחשבוניות אולם בעמדה זו ישבו אנשים נוספים . עם זאת, הבת הודתה בעדותה שבעמדת העבודה של התובע היו תמונות אישיות שלו וכשהתבקשה לומר מי ישב בעמדה לא ציינה שמות של עובדים אלא שם של נותן שירותים חיצוני ("מנהל החשבונות שהוא עצמאי לחלוטין לעשות עבודה במשרד הוא ישב גם שם" ). כמו כן, בעדותה טענה לראשונה שכשהיא והמנוח תכננו את המשרד הם לא הקצו מקום לתובע. מדובר ב"גרסה כבושה", שמשקלה אפסי.
העובדה שהבת הצביעה רק על מנהל החשבונות כמי שישב בעמדה כאשר התובע לא נכח במשרד ועדותה הכבושה, מצביעות על עדותה המגמתית ומחלישות את גרסתה.
בנסיבות אלה, לא נתנו אמון בעדות הבת בעניין זה.
41. לתובע ניתנו שם משתמש וסיסמא אישיים שבהם השתמש כדי לעבוד במחשב שהוצב בעמדת העבודה שלו . במחשב הייתה רשימה של כל הדוגמאות המצויות ברשותו אשר כונתה "מחסן". מהראיות עולה שמדובר ב'מחסן' וירטואלי ולא במחסן פיסי, בניגוד לנטען בכתב ההגנה .
42. כמו כן, הנתבעת הנפיקה לתובע כרטיסי ביקור והוא נדרש להציג את עצמו כנציג שלה .
43. הנתבעת אף התקינה ברכבו של התובע מכשיר קשר ובהמשך העמידה לשימושו טלפון נייד ונשאה בעלותו .
נציין שהתקנת מכשיר קשר ברכבו של התובע מצביע על כך שהיה פיקוח על עבודתו ועל כך שהנתבעת ידעה היכן הוא נמצא במהלך יום העבודה, וזאת בניגוד להצהרת הבת .
44. התובע שיווק את מסגרות המשקפיים באמצעות רכב שהיה בבעלותו והוא נשא באופן אישי בהוצאות אחזקת הרכב . כמו כן, פרסם התובע את המסגרות של הנתבעת אותן שיווק, בעמוד הפייסבוק שלו .
התמורה ואופן תשלום השכר
45. בהתאם לסיכום בין הצדדים הנתבעת שילמה לתובע תמורה חודשית בשיעור של 16% מכל המכירות שביצע .
לא נעלמה מעינינו הצהרת הבת שהתובע לא קיבל בונוסים כפי שקיבלו עובדי הנתבעת בתקופות שבהן הייתה הנתבעת רווחית , אלא שלא נתנו בה אמון. הבת לא ידעה לפרט אילו עובדים קיבלו בונוסים ומתי . כמו כן, עדותה לא נתמכה בראיות בכתב, דוגמת תלושי שכר של עובדים, הגם שאין קושי להציגם. לפיכך, משהצהרת הבת הייתה כללית ולא נתמכה במסמכים, איננו מקבלים אותה.