בהתאם לכך, פנתה התובעת לנתבעים 1-5 ביום 5/3/2012 במכתבי התראה, ובמסגרתם ביקשה מהם לסלק את ידם מהמקרקעין [מכתבי התראה צורפו וסומנו כנספח 4 לכל אחד מהתצהירים של גב' נפתלי].
8. ביחס לנתבעים 6-7 טוענת התובעת, כי ביום 5/10/2011 או בסמוך לכך, ביקרה המפקחת- גב' נפתלי, במקרקעין וגילתה כי הנתבעים 6-7 פלשו למגרש 5 מחלקה 52, ובמועד שאינו ידוע לתובעת בנו סככה קשיחה מפח, הניחו מכולה, ובנו גדר מבניה קשה, מבלי שקיבלו היתר או הרשאה מאת התובעת, הכל בהתאם לדו"ח פיקוח ותשריט מדידה שצורפו כנספחים ג' ו- ד' לתצהירה של גב' נפתלי.
בהתאם לכך, פנתה התובעת לנתבעים 6-7 ביום 5/3/2012 במכתב התראה, ובמסגרתו ביקשה מהם לסלק את ידם מהמקרקעין [מכתב התראה צורף כנספח ב' לתצהיר גב' נפתלי].
עיקר טענות הנתבעים וראיותיהם
9. כאמור הנתבעים 1-5 יוצגו על ידי אותו עורך דין ומטעמם הוגשו 3 כתבי הגנה זהים, שבמסגרתם העלו טוענות דומות. משכך, טענותיהם יובאו להלן במאוחד, ואילו טענות הנתבעים 6-7 יובאו רק לאחר מכן, בנפרד.
10. הנתבעים 1-5 טוענים כי, התובעת מתעלמת משרשרת אירועים והתנהלות קודמת בין הצדדים ביחס לאותם מקרקעין. נטען על ידם בעניין זה כי מדובר בקרקע שיעודה לבניה פרטית ואשר הוחזקה ע"י הנתבעים מאז 1969 באין מפריע, וכי הנתבעים נהגו במקרקעין מנהג של בעלים כאשר התובעת צופה בהם מן הצד מאז 1982, ללא הפרעה. בהקשר הזה טוענים הנתבעים 1-5, כי בשנת 1980 הגישה התובעת תביעה לפינוי וסילוק יד נגד הנתבעים ושכניהם, וכי הנתבעים התגוננו מפני התביעה ובא כוחם דאז – עו"ד חיים גילוני, אף הגיע עם התובעת להסכם פשרה שלא נחתם, ושלפיו היה על התובעת למסור את החזקה במקרקעין לנתבעים בתמורה לתשלום מלוא ערך הקרקע והוצאות הפיתוח, וכנגד חתימת הנתבעים עם התובעת על הסכמי פיתוח. לעניין הזה טוענים הנתבעים 1-5 כי הם היו מוכנים לחתום על הסכמי חכירה עם התובעת שיכשירו את המשך החזקתם בקרקע, אך התובעת העדיפה לשתוק משך שנים, ורק לאחר 33 שנים נזכרה להגיש תביעה לסילוק יד.
11. עוד טוענים נתבעים 1-5 כי הרשות המקומית חצור הגלילית הייתה אף היא מעורבת בנושא, והמליצה לתובעת לאפשר את המשך החזקתם של הנתבעים בקרקע, באמצעות שיוך המגרשים הרלבנטיים לנתבעים וגריעתם מהתכנית החלה על הקרקע. עוד טוענים נתבעים 1-5 כי הרשות המקומית ביקשה מהנתבעים ויתר התושבים המחזיקים בקרקעות הגובלות במקרקעין, לסלול כביש גישה, מה גם שהרשות המקומית הביעה תמיכה בסיטואציה שנוצרה בשטח ותמכה בהתנגדות הנתבעים להחלת הת.ב.ע., כעולה מההתכתבות שהיתה בין הרשות המקומית לבין מוסדות התובעת [פניות הרשות המקומית לתובעת, ופניות חלק מהנתבעים, בעצמם או ע"י בא כוחם, לתובעת או לוועדת התכנון ובניה – מאז שנת 1979 עד 1982 , וכן פניות מאוחרות משנות ה- 2000, צורפו כנספחים א' ו- ב' לכתבי ההגנה].