64. המומחה מציין בחוות דעתו: "חוות הדעת ומסקנותיה מבוססות על מסמכים שונים שנמסרו לי בהם כתב התביעה, וכתב התביעה שכנגד, דו"חות כספיים שנמסרו לי מאת רואי החשבון של התובעים שכנגד, מידע שנמסר לי במסגרת פגישות ושיחות שקיימתי עם התובעים שכנגד ורואי החשבון שלהם וכן, מידע שנאסף על ידי ומומחיותי בתחום הכלכלי". התובעת בהליך העיקרי לא טענה שבקשה לקבל מהמומחה או מהזכיינים מסמכים או מסד נתונים מפורט עליו הסתמך המומחה ונדחתה, ואינה יכולה עתה להעלות טענה פרוצדוראלית מעין זו. התובעת העיקרית אף לא הוכיחה כי עסקינן במסמכים שלא ניתן לאתרם בנקיטת אמצעים סבירים, וממילא לא טענה כי אלו הם פני הדברים. יש אף להידרש לכך כי הגשת דוחות הפדיון שצורפו לתצהיריה מעידה כי ידעה לכמת ולאמוד הכנסות והוצאות של הזכיינים, כאשר לפחות חלק מהנתונים היו גלויים לעיניה. מצאתי להעיר בעניין זה כי דווקא התובעת בהליך העיקרי לא הציגה אסמכתאות באשר לפדיון הסניפים והציגה טבלאות לקוניות, שאינן חתומות בידי עורכן, ומשכך לא ברור כיצד חושבו הסכומים הנטענים. (ראו נספחים ז' וט' בתצהירי התובעת בהליך העיקרי).
המומחה מפרט כי התייחס להשקעות הוניות (שכוללות, בין היתר, את דמי הזיכיון ורכישת רכוש קבוע), שווי עבודה שהושקעה על ידי הזכיינים, הפסדים ורווחים שוטפים, עלויות מימון, והפחתה של תמורה ממכירה). עם זאת, המומחה מפרט בחוות דעתו כיצד חושבו הסכומים בעניין זכייני רמת גן ואשקלון בלבד ( עמ' 10-11 בחוות הדעת), אך אינו מפרט באשר לחישוב הסכומים הקשורים לזכייני אשדוד. (מסמך זה, ככל וקיים, לא צורף לתצהיר המודפס).
65. לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין מצאתי לפצות הזכיינים רק באשר לתשלום חלק מדמי הזיכיון החד פעמיים ששולמו בניכוי חוב הזכיינים לרשת בגין סחורות, והכל כפי שיפורט להלן.
66. מעיון בחוות הדעת עולה כי הזכיינים עותרים לפיצוי באשר לנזקיהם, הקשורים להשקעות בסניפים והפסדים נטענים. עם זאת, רשת החקלאי לא התחייבה כלפי הזכיינים לרווחיות כזו או אחרת, בניגוד לתחרותיות, ודומה כי הצלחת הסניפים הייתה משאלת לב משותפת של שני הצדדים. הזכיינים ידעו כי הנם מצטרפים לרשת חדשה אשר טומנת בחובה "חבלי לידה", ודומה כי לקחו סיכון מושכל אשר קיים מטבעו בהקמה של רשת חדשה. הזכיינים לא הצטרפו לרשת מבוססת ואיתנה שכבר הוכיחה רווחיותה, אלא בחרו להצטרף לרשת בשלבי הקמה, על כל המשתמע מכך מבחינת הסיכויים והסיכונים אשר היה על הזכיינים לשקול עובר לחתימה על הסכמי הזיכיון.
67. התובעים שכנגד לא הוכיחו כי אלירז ו/או מי מבלי הרשת הציגו לפניהם מצג שווא באשר לניסיונם בתחום, ודומה כי גם הזכיינים כשלו בבדיקת התשתית של הרשת עובר לכניסתם בשעריה. זכייני אשדוד אף הגדילו לעשות ובקשו לפתוח סניף נוסף של הרשת כחודשים בלבד לאחר פתיחת הסניף הראשון, כאשר, לטעמי, יש בדברים אלו כדי להוות סיכון מודע שלקחו זכייני אשדוד שאינו יכול לעמוד להם כנגד הרשת.
68. כאמור, קבעתי כי ביטול ההסכם הנו פועל יוצא מהפרות יסודיות של הרשת הקשורות להיעדר קשר ישיר וקבוע מול חקלאים, תמחור מוצרים בצורה שאינה קבועה ו/או שוטפת כמתחייב בהסכם, היעדר הדרכה ברשת כמתחייב אף מהסכמי הזיכיון, הבטחה למחיר תחרותי שלא הוכח שסופק לזכיין. עוד קבעתי כי בנסיבות אלו, גיוס הזכיינים הקדים את זמנו ללא שסופקה לזכיינים תשתית תפעולית מתאימה ומערך תומך כדי להתמודד עם צורכי השוק. עם זאת, לא הוכח לפניי כי עסקינן בהטעיה מכוונת של הרשת ו/או מצגי שווא מכוונים. דומה כי גם על הזכיינים עמד נטל הבדיקה עובר לחתימה על ההסכמים, כאשר חלקם אף הצהירו כי היו בעלי ניסיון בתחום הקמעונאי.
69. לאור המפורט באריכות בפסק דיני זה, מצאתי כי על רשת החקלאי לפצות הזכיינים כדלקמן:
שלושת הזכיינים פעלו ברשת בתקופה של שנה לכל היותר. זכייני רמת גן פעלו בתקופה שבין מרץ לספטמבר 2016, זכייני אשקלון בתקופה שבין אפריל לספטמבר 2016 וזכייני אשדוד פעלו מספטמבר/נובמבר ועד ספטמבר 2016. אין מחלוקת כי מכתב הביטול בקשר לשלושת הזכיינים נשלח לרשת החקלאי ביום 14.9.2016 ( ראו נספח 5 בתצהירי התובעים שכנגד).
שלושת הזכיינים שילמו לרשת, כל אחד, 89,000 ₪ כ"דמי זכיינות חד פעמיים". (סעיף 6.1. א' בהסכמי הזיכיון). משך תקופת הזכיינות בהסכמים הנה 5 שנים. מצאתי לקבוע לכל אחד מהזכיינים פיצוי בגין 4 שנים, דהיינו כ-80% מהסכום ששולם, המסתכם בסך של 71,200 ₪ עבור כל זכיין, כאשר כל זכיין יישא בעלות השנה הראשונה בה פעל, והכל מהסיבות שפורטו לעיל.
עם זאת, הזכיינים אינם חולקים בכתב הגנתם על החובות בגין סחורות שטרם שולמו לרשת, ויש לקזז את סכום הפיצוי כדלקמן:
א. תובעים שכנגד 1-3: התובעת העיקרית טוענת לחוב בגין סחורות ודמי מחזור בגין חלק מחודש ספטמבר בסך של 23,234 ₪ (סעיף 58.5 בכתב התביעה). אמנם, קבעתי כי הרשת אינה זכאית לפיצוי בגין דמי מחזור עתידיים לאחר ביטול ההסכם, אך על הזכיינים לשלם לרשת דמי מחזור בתקופה שההסכם עמד בעינו. משכך, התובעת העיקרית תפצה התובעים שכנגד 1-3 בסך של 47,966 ₪.
ב. תובעים שכנגד 4-5: התובעת העיקרית עותרת להחזר חוב בגין סחורות בסך של 29,156 ₪. ( סעיף 59.5 בכתב התביעה). משכך, יש לנכות סכום זה מסכום דמי הזיכיון ששולמו. התובעת העיקרית תפצה התובעים שכנגד בסך של 42,044 ₪.
ג. תובעים שכנגד 6-8: התובעת העיקרית עותרת להחזר חוב בגין סחורות בסך של 7,663 ₪. משכך, התובעת העיקרית תפצה התובעים שכנגד בסך של 63,537 ₪.
לסיכום, התובעת בהליך העיקרי תפצה את הנתבעים בהליך העיקרי בסך כולל של 153,547 ₪ בהתאם לפירוט שקבעתי לעיל.
70. למעלה מן הצורך, מצאתי להתייחס בקצרה לטענת הזכיינים כי הסכמי הזכיינות מנוגדים לחוק ההגבלים העסקיים, מאחר ומהווים "הסכם כובל".(ראו סעיפים 95-100 בכתב ההגנה), איני מקבלת טענה זו , ואסביר.
סעיף 2(א) בחוק ההגבלים העסקיים מגדיר מהו "הסדר כובל" באופן הבא:
"2. (א) הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר".
סעיף 2(ב) בחוק ההגבלים העסקיים קובע מספר חזקות אשר בהתקיימותן ההסדר הנבחן מהווה הסדר כובל:
"(ב) מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א) יראו כהסדר כובל הסדר שבו הכבילה נוגעת לאחד העניינים הבאים:
(1) המחיר שיידרש, שיוצע או שישולם;
(2) הריווח שיופק;
(3) חלוקת השוק, כולו או חלקו, לפי מקום העיסוק או לפי האנשים או סוג האנשים שעמם יעסקו;
(4) כמות הנכסים או השירותים שבעסק, איכותם או סוגם."
סעיף 3 בחוק ההגבלים העסקיים קובע מספר פטורים אשר בהתקיימם ההסדר הכובל לא יחשב לכזה:
"3. על אף האמור בסעיף 2, לא ייחשבו כהסדרים כובלים ההסדרים הבאים:
(1) הסדר שכל כבילותיו נקבעו על פי דין;
(2) הסדר שכל כבילותיו נוגעות לזכות השימוש באחד הנכסים הבאים: פטנט, מדגם, סימן מסחרי, זכות יוצרים, זכות מבצעים או זכות מטפחים ובלבד שנתקיימו שניים אלה –
א. ההסדר הוא בין בעל נכס כאמור ובין מקבל זכות השימוש בו;
ב. אם נכס כאמור טעון רישום על פי דין – שהוא נרשם;
(3) הסדר, בין מי שמקנה זכות במקרקעין לבין מי שרוכש את הזכות, שכל כבילותיו נוגעות לסוג הנכסים או השירותים בהם יעסוק רוכש הזכות באותם מקרקעין;
(4) הסדר שכל כבילותיו נוגעות לגידול ושיווק של תוצרת חקלאית מגידול מקומי מסוגים אלה: פירות, ירקות, גידולי שדה, חלב, ביצים, דבש, בקר, צאן, עופות או דגים, אם כל הצדדים להסדר הם המגדלים או המשווקים בסיטונות; הוראה זו לא תחול על מוצרים שיוצרו מתוצרת חקלאית כאמור; השר, בהסכמת שר החקלאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי בצו להוסיף או לגרוע לסוגים של תוצרת חקלאית;
... (ההדגשה אינה במקור)
(6) ..."
כב' השופט סולברג התייחס ל"פטור החקלאי" שבסעיף 3 ( 4) וקבע כי תנאי לפטור הוא: "כל הצדדים להסדר הם המגדלים או המשווקים בסיטונות" - הפּטור אינו חל אלא על החוליות הראשונות בשרשרת הייצור של התוצרת החקלאית. חוליית הגידול - הלא היא החקלאי עצמו, או הגורם החקלאי העוסק בפועל בעבודת האדמה ובגידולהּ של התוצרת. חוליית השיווק - בעקבות התיקון הנ"ל משנת 1963, הפּטור אינו חל עוד על הקמעונאי, היינו, מי שמוכר את המצרך לצרכן (ראו סעיף 1 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח - 1957), אלא על החוליה הקרובה יותר אל המגדל". (ראו תפ (י-ם) 960/05 מדינת ישראל הממונה על ההגבלים העיסקיים נ' אבי מרגלית (8.3.2006)).
71. הנה כי כן, בהתאם ללשון חוק ההגבלים העסקיים והפסיקה בעקבותיו, הרשת לא יכולה ליהנות מהגנת "הפטור החקלאי" המנויה בחוק ההגבלים העסקיים. עם זאת, הזכיינים אינם יכולים לטעון מחד כי הרשת לא תמחרה עבורם את המוצרים והם נאלצו לעשות זאת (לרוב) בעצמם, ומנגד לטעון כי המחירים כבלו אותם, ומנעו תחרות. במילים אחרות אין זה סביר בעייני כי הזכיינים יבקשו ליהנות מחד מהמערך התפעולי שהרשת היתה אמורה לספק, בין היתר-תמחור המוצרים, ומנגד לתקוף את ההסכם בדבר אי חוקיותו כהסכם כובל. מעבר לכך בסעיף 3.5 להסכם הזיכיון נרשם : " ...הזכיין לא ינהל בחנות כל עסקים ולא ימכור בחנות כל מוצרים אשר לא סופקו לו על ידי החברה ו/או לא אושרה מכירתם ו/או ביצועם על ידי החברה מראש ובכתב". מכאן, שאין עסקינן בהגבלה גורפת, כאשר הזכיינים לא טענו וממילא לא הוכיחו כי בקשו למכור טובין אחרים שלא סופקו על ידי הרשת, ונדחו.
סוף דבר
התביעה העיקרית נדחית.
התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.
התובעת העיקרית תשלם לנתבעים בהליך העיקרי סך כולל של 153,547 ₪ והכל בהתאם לפירוט הסכומים לעיל.
לאור הפער בין הסכום הנתבע בתביעה שכנגד לסכום שנפסק בפועל, ונסיבותיו של התיק, לא מצאתי לחייב בהוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"א אדר א' תשע"ט, 26 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.
אושרי פרוסט פרנקל