המשיבה לא אמרה נואש, ולטענתה הביטוי "אכסון מלונאי" שימש בעבר גם לתיאור "אכסון מלונאי מיוחד" (פסקה 28 לסיכומים). בכל הנוגע ליחסי הצדדים במישור החוזי – אין בידי לקבל את הטענה. סעיף 12 לתקנון תכנית המתאר מפרט את התכליות השונות, ותחת הכותרת "אכסון מלונאי" אין אזכור ל"דירות נופש" או "מלון דירות" בכינוי כזה או אחר, אלא רק "לאכסון תיירים, נופשים ומטיילים ביחידות אכסון [...] ניתן לכלול גם שימושים משותפים לנופש, בילוי שעות פנאי, ארוח, אוכל ובידור [...] כל שימוש אחר, ובכלל זה מגורים, יהווה סטיה ניכרת מהתכנית".
נוכח המסקנה כי "אכסון מלונאי מיוחד" אינו מוזכר בין ייעודי הקרקע על פי תכנית המתאר, לא נותר למשיבה אלא להסתמך על האזכור של מונח זה בסעיף 19 לתקנון תכנית המתאר. בסעיף זה, תחת הכותרת "שלבי ביצוע", נאמר כי "בשלב א' – יוקמו המלון ומוסד ההחלמה. בשלב ב' – יוקם האכסון המלונאי המיוחד". אני מקבל את טענת המשיבה כי זוהי ראיה לכך שהאמ"מ לא נולד כתירוץ בדיעבד, אך לא השתכנעתי כי אזכור אגבי זה, בהקשר שבו הוא הובא, מוכיח שהאמ"מ היה רכיב מרכזי בתכנית המתאר או שהמערערת היתה אמורה לדעת על כך.
18. הדברים יפים גם ביחס לטענתה של המשיבה לגבי "האבולוציה של התכנית", לרבות דברים שנכתבו בפרוטוקול הדיון של ועדת המשנה להתנגדויות משנת 2002 (מוצג 13). הדיון עסק בתכנית המתאר, ובהצגת מטרות התכנית נאמר כי אחת המטרות היא "לקבוע בשטח התכנית אתרים למלונאות ולמגורי נופש, למוסדות החלמה ובריאות, שטח לטיפוח נוף וחניה [....]". המשיבה טענה בסיכומיה כי המונח "מגורי נופש" משמעו אמ"מ. זוהי טענה חלשה עוד יותר מהטענה הקודמת וברי כי אין בכך כדי להועיל למשיבה במסגרת הדיון הנוכחי, ממספר טעמים מצטברים. ראשית, המונח "מגורי נופש" הוא עמום, וכנראה לא בכדי; שנית, מאז הדיון המצוטט ועד לכריתת החוזה עברו למעלה מעשר שנים; שלישית, נוכח שינוי המדיניות התכנונית הכללית ביחס לאמ"מ (בין היתר, אישור תמ"א 12/1), קיימת אפשרות סבירה שייעוד זה נזנח לחלוטין, או לפחות לא עמד בראש מעייניה של המשיבה בשלב המו"מ ובמועד כריתת החוזה; לבסוף, גם אם נניח שהמשיבה אכן התייחסה לאמ"מ כגורם חשוב בזמן כריתת החוזה – היא לא שיקפה זאת למערערת.
טעמים אלה מובילים, בדרך של קל וחומר, לדחות את ניסיונה של המשיבה להסתמך על היסק עקיף מתוך דיון שנערך בוועדה המחוזית בשנת 1997 וצוטט בפרוטוקול הוועדה המחוזית משנת 2002. בפרוטוקול מ-1997 נאמר: "מאחר שהמונח 'מגורי נופש' בוטל לפי הנחיות משרד התיירות יבוטל הייעוד למגורי נופש ובמקומו יירשם 'אכסון מלונאי'". המשיבה ביקשה להסיק מכך שההחלטה היא להכליל "שימוש מעורב של בית מלון ומגורים" תחת המונח "אכסון מלונאי" (פסקה 28 לסיכומים), אך לא מצאתי לכך בסיס, וקריאה פשוטה מלמדת על ביטול הייעוד. חוסר הבהירות המושגי הוא עקבי ונובע מכך שאמ"מ הוא יצור כלאיים בין מגורים למלונאות (כך למשל, בפסקה 14 לסיכומי המשיבה נאמר כי זהו ייעוד שמאפשר "שימוש למגורים בחלק מן השנה"), ואף ניתן להתרשם כי השימוש במושגים שונים ומעורפלים כדי לתאר אמ"מ נובע משאיפה לטשטש את אלמנט המגורים בשטח שמיועד למלונאות. העמימות המושגית האופפת את המונח "אכסון מלונאי מיוחד" אף מגבירה את רמת הציפייה מהמשיבה להבהיר למערערת את כוונותיה לגבי הפרוייקט.