9. בגוף הבקשה ביקשו הנתבעים 1 ו-4, להפנות לפסיקת בתי המשפט המחוזיים וכב' בית המשפט העליון, וזאת בתמיכה לטענותיהם לעניין כיבודה של תניית סמכות שיפוט ייחודית, הכללתם של אורגנים של התאגיד תחת מטריית ההוראות החוזיות בין הצדדים, ועדיפותה של ההסכמה החוזית על פני עקרון מירב הזיקות.
תשובת התובעת
10. התובעת ביקשה לדחות את הבקשה בטענה כי כנגד הנתבעים, לרבות הנתבעים 1 ו-4, מתנהלת חקירה של הרשות להגבלים עסקיים, שהינה תוצר ישיר של העוולות אשר פורטו בכתב התביעה.
11. לשיטת התובעת, תניית הדין הזר הנטענת, לא חלה על עבירות פליליות.
12. הוסיפה התובעת וטענה כי נוכח "מבחן מירב הזיקות" הרלוונטי לעניינינו , ומקום בו מבקשת התובעת להיפרע מהנתבעים מכוח הוראות פקודת הנזיקין, בגין עבירות שהתבצעו בישראל, נגד ציבור ישראלי, על ידי מנכ"ל ישראלי, של נציגות ישראלית, יש להורות כי הפורום הנאות, ולמעשה הבלעדי הראוי, הוא בית המשפט בישראל.
לעניין זה נטען על ידי התובעת כי קיים אינטרס ציבורי עצום כי התביעה תתברר בישראל, נוכח המעשים הפליליים שהתבצעו בישראל על ידי חברה זרה.
13. לשיטת התובעת, ככל והייתה היודעת כי תניית השיפוט הזר כורכת בתוכה, כך לשיטת הנתבעת 1, טענות בדבר מעשים פליליים שהאחרונה ביצעה ואשר גרמה לתובעת לנזקים, ניתן להניח כי לא הייתה מתקשרת עמה בהסכם, כלל ועיקר.
14. התובעת עתרה לדחיית טענות הנתבעים לעניין היקף ההוצאות להן יידרשו עקב ניהול ההליך בישראל, וזאת מקום בו מדובר בעדים ישראליים, וחברות ישראליות בלבד.
התגובה לתשובה
15. במסגרת התגובה לתשובה חזרו הנתבעים 1 ו-4 על טענותיהם, והוסיפו וטענו כי אין ממש בטענות התובעת באשר למעשים או המחדלים המיוחסים לנתבעים וממילא אין בין אלו לבין הסכמות הצדדים לבירור ההליך האזרחי, בהתאם להסכמות החוזית בין הצדדים, דבר.
הנתבעים ביקשו להדגיש כי על אף הטענות הקשות, העובדתיות, אשר הועלו במסגרת התשובה, לא נתמכו אלו בראיות כלשהן, ואף לא בתצהיר.
16. לשיטת הנתבעים 1 ו-4 לא מתקיימים בתיק זה החריגים אשר נקבעו על ידי כב' בית המשפט העליון מכוחם תמצא ההצדקה לסטות מההלכה על פיה יש לכבד הסכמות חוזית, כפי הנקוב בהן, לרבות תניית מקום שיפוט והחלתו של דין זר.
17. היום, ה-18.6.2019, התקיים דיון במסגרתו שבו הצדדים על טענותיהם.
התובעת ביקשה להוסיף ולהדגיש כי חקירת רשות התחרות ממשיכה גם בימים אלו.
עוד נטען כי חלק מטענות התובעת כלפי הנתבעים או מי מהם, שואבות מקורן מהוראות דיני ההגבלים. מקום בו לא קיימות הוראות מקבילות במסגרת הדין הזר, יש לראות בכך כדי הצדקה להותרת ההליך בישראל ודחיית הבקשה לסילוק על הסף.