החלטה- ופסק דין חלקי
לפני בקשת הנתבעים 1 ו- 4 להורות על סילוק התביעה כנגדם מחמת קיומן של תניות שיפוט זר ייחודיות וכן תניית דין זר.
מהות ההליך
1. ברקע הבקשה תביעה במסגרתה נטען לקיומה של התקשרות חוזית אשר מטרתה הפצה ומכירה של מוצרי הנתבעת הפורמלית D Link corporation (להלן: "חברת האם"), על ידי התובעת.
2. לטענת התובעת, מערכת היחסים העסקית בין הצדדים החלה עוד בשנת 2009, אשר הניבה בהמשך התקשרות בהסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי, תוך שהתובעת משקיעה משאבים, וידע בטיוב היקפי הפעילות לרבות התאמת הטובין לדרישות התקנים הישראליים הרשמיים החלים עליהם.
3. מראשית שנת 2013, החלה התדרדרות במערכת יחסי הצדדים עד כדי ירידה משמעותית בהיקפי מחזורי המכירות. לטענת התובעת הסתיימה בסופו של יום מערכת יחסי הצדדים עקב התנהלות הנתבעים או מי מהם העומדת בניגוד להוראות החוק, וסירובה של התובעת לפעול באופן דומה, כמו גם הפרות חוזרות ונישנות של ההסכמות החוזיות בין הצדדים על ידי הנתבעים 1 ו – 4.
4. לשיטת התובעת עקב מעשי ומחדלי הנתבעים, או מי מהם, נגרמו לה נזקים מהותיים לרבות נזק אשר מקורו בציוד שנרכש ואוחסן במחסניה, הפסקת חוזה הסוכנות בניגוד להוראות הדין, נזק שמקורו בהפרת הוראות חוקיות לרבות חוק עוולות מסחריות התשנ"ט 1999, חוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח 1988 (ככל הנראה הכוונה לחוק התחרות הכלכלית התשמ"ח 1988) , וחוק התקנים התשל"ג 1953.
טעמי הבקשה
5. לטענת הנתבעים 1 ו- 4, יש להורות על סילוק התביעה על הסף, נוכח הוראותיו של הסכם ההפצה שנחתם בין חברת האם לבין התובעת בשנת 2016 (להלן: "הסכם ההפצה"), והמהווה את הבסיס החוזי להגשתה של תביעה זו.
הסכם ההפצה צורף כנספח 2 לבקשה.
6. לטענת הנתבעים 1 ו- 4, במסגרת הסכם ההפצה נקבעו הוראות מפורשות המקנות לבתי המשפט בסינגפור את הסמכות המקומית הבלעדית לדון בכל סכסוך בין הצדדים, כמו גם הוחל הדין הזר של סינגפור.
7. לשיטת הנתבעים 1 ו-4, מקום בו נוקב הסכם ההפצה, במפורש, בשמה של הנתבעת 1, כמי שתשמש כנציגה/סוכנת של חברת האם בכל הנוגע למערך יחסיה עם התובעת, והתובעת עצמה טענה כלפי הנתבע 4 כי הוא משמש כאורגן של הנתבעת 1, והמוציא והמביא מטעמה,
יש לראות בנתבעים 1 ו-4, שמי שהוראות הסכם ההפצה חלות עליהם, ומשכך - כמי שדין התביעה להיות מסולקת בעניינם.
8. הנתבעים ביקשו להלין על התנהלות התובעת אשר בחרה, לשיטתם, להסתיר את הוראותיו של הסכם ההפצה, נוכח משמעותו.
9. בגוף הבקשה ביקשו הנתבעים 1 ו-4, להפנות לפסיקת בתי המשפט המחוזיים וכב' בית המשפט העליון, וזאת בתמיכה לטענותיהם לעניין כיבודה של תניית סמכות שיפוט ייחודית, הכללתם של אורגנים של התאגיד תחת מטריית ההוראות החוזיות בין הצדדים, ועדיפותה של ההסכמה החוזית על פני עקרון מירב הזיקות.
תשובת התובעת
10. התובעת ביקשה לדחות את הבקשה בטענה כי כנגד הנתבעים, לרבות הנתבעים 1 ו-4, מתנהלת חקירה של הרשות להגבלים עסקיים, שהינה תוצר ישיר של העוולות אשר פורטו בכתב התביעה.
11. לשיטת התובעת, תניית הדין הזר הנטענת, לא חלה על עבירות פליליות.
12. הוסיפה התובעת וטענה כי נוכח "מבחן מירב הזיקות" הרלוונטי לעניינינו , ומקום בו מבקשת התובעת להיפרע מהנתבעים מכוח הוראות פקודת הנזיקין, בגין עבירות שהתבצעו בישראל, נגד ציבור ישראלי, על ידי מנכ"ל ישראלי, של נציגות ישראלית, יש להורות כי הפורום הנאות, ולמעשה הבלעדי הראוי, הוא בית המשפט בישראל.
לעניין זה נטען על ידי התובעת כי קיים אינטרס ציבורי עצום כי התביעה תתברר בישראל, נוכח המעשים הפליליים שהתבצעו בישראל על ידי חברה זרה.
13. לשיטת התובעת, ככל והייתה היודעת כי תניית השיפוט הזר כורכת בתוכה, כך לשיטת הנתבעת 1, טענות בדבר מעשים פליליים שהאחרונה ביצעה ואשר גרמה לתובעת לנזקים, ניתן להניח כי לא הייתה מתקשרת עמה בהסכם, כלל ועיקר.
14. התובעת עתרה לדחיית טענות הנתבעים לעניין היקף ההוצאות להן יידרשו עקב ניהול ההליך בישראל, וזאת מקום בו מדובר בעדים ישראליים, וחברות ישראליות בלבד.
התגובה לתשובה
15. במסגרת התגובה לתשובה חזרו הנתבעים 1 ו-4 על טענותיהם, והוסיפו וטענו כי אין ממש בטענות התובעת באשר למעשים או המחדלים המיוחסים לנתבעים וממילא אין בין אלו לבין הסכמות הצדדים לבירור ההליך האזרחי, בהתאם להסכמות החוזית בין הצדדים, דבר.
הנתבעים ביקשו להדגיש כי על אף הטענות הקשות, העובדתיות, אשר הועלו במסגרת התשובה, לא נתמכו אלו בראיות כלשהן, ואף לא בתצהיר.
16. לשיטת הנתבעים 1 ו-4 לא מתקיימים בתיק זה החריגים אשר נקבעו על ידי כב' בית המשפט העליון מכוחם תמצא ההצדקה לסטות מההלכה על פיה יש לכבד הסכמות חוזית, כפי הנקוב בהן, לרבות תניית מקום שיפוט והחלתו של דין זר.
17. היום, ה-18.6.2019, התקיים דיון במסגרתו שבו הצדדים על טענותיהם.
התובעת ביקשה להוסיף ולהדגיש כי חקירת רשות התחרות ממשיכה גם בימים אלו.
עוד נטען כי חלק מטענות התובעת כלפי הנתבעים או מי מהם, שואבות מקורן מהוראות דיני ההגבלים. מקום בו לא קיימות הוראות מקבילות במסגרת הדין הזר, יש לראות בכך כדי הצדקה להותרת ההליך בישראל ודחיית הבקשה לסילוק על הסף.
הנתבעים טענו כי אין מקום להידרש לטענות נוספות של התובעת אשר לא נמצא להן ביטוי במסגרת התשובה, כמו גם אלו אשר לא נתמכו בראיות, לרבות תצהיר או חוות דעת רלוונטית.
18. לאחר שחזרתי ונתתי דעתי לכתב התביעה, לבקשה, לתשובה ולתגובה לתשובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל, ודין התביעה, ככל שזו מתייחסת לנתבעים 1 ו-4, להיות מסולקת מכוח הוראות הסכם ההפצה. טעמיי להלן;
19. כאמור, חתמה התובעת בשנת 2016 על הסכם ההפצה. במסגרת סעיף 25 להסכם ההפצה נקבע כדלהלן :
"25. applicable law and submission to jurisdiction
25.1 The validity, construction and performance of this agreement shall be governed by and construed in accordance with the Singapore law.
25.2 Parties hereby irrevocably submit to the exclusive jurisdiction of the Singapore courts. "
(ההדגשה אינה במקור ה.ס.)
במסגרת סעיף 3.5 להסכם ההפצה נקבע כדלהלן:
" 3.5 D.Link hereby appoints D-Link international Pte. Ltd, with its principle office located at International Business Park #03-12, the Synergy, Singapore 609917, to act as an agent on D-Link's behalf to deal with all affairs arising out of of in relations to this Agreement. "
20. עסקינן הוראות חוזיות ברורות מאוד ופשוטות בתכנן, ובמסגרתן מצאו הצדדים להסכם ההפצה להקנות לבתי המשפט בסינגפור סמכות שיפוט ייחודית, תוך החלתו של הדין הסינגפורי, על כל סכסוך שעניינו תוקפו, ביצועו ופירושו של הסכם ההפצה.
בתשובתה לא ביקשה התובעת לאבחן בין חברת האם, הנתבעת 1 והנתבע 4 לעניין תחולת הוראות הסכם ההפצה, ולמעשה לא הכחישה את היות הנתבעים 1 ו-4 אורגנים של חברת האם או המוצאים והמביאים בשמה.
מקום בו הוגדרה הנתבעת 1 כ- סוכן/משווק והנתבע 4-כמנכ"ל הנתבעת 1, (ראה סעיפים 33-40 לבקשה). בהינתן הנקוב, כמו גם נוכח הנקוב בכתב התביעה, יש לראות את הסכם ההפצה ותניית השיפוט והדין הנקובות בה, כאלו המשליכות על מקום בירור ההליך, והדין שחל בעניינם של נתבעים אלו.
21. לא מצאתי לקבל את טענות התובעת על פיהן מקום בו עסקינן במעשים או מחדלים בגינן מתנהלת חקירה של רשות בישראל, דין ההליך להתברר בישראל.
22. ההליך אשר מתנהל בפני הוא הליך אזרחי, במסגרתו טוענת התובעת לנזקים בהיקף לא מבוטל, אשר מקורם במעשי ומחדלי הנתבעים או מי מהם.
עסקינן בתביעה נזיקית-חוזית, כאשר התובעת אינה רשות מרשויות המדינה, אלא חברה פרטית הפועלת במישור היחסים הישירים והעקיפים אשר בינה לבין מי מהנתבעים.
23. שמורה לכל רשות מרשויות המדינה הזכות, ולעיתים החובה, לחקור ולהפעיל סמכויותיה על פיה דין.
עצם ביצועו של הליך חקירתי, אפילו בגין חשד למעשים פליליים, אינו מאיין את הצורך בבירור סכסוך אזרחי-מסחרי בין שני גופים, על פי ובהתאם להסכמות החוזיות אליהן הגיעו הצדדים, ובלבד שאותן הסכמות חוזיות עצמן, אינן בלתי חוקיות.
עסקינן בשני מישורים נפרדים של בירור והכרעה. האחד-פלילי, האחר-אזרחי.
כשם שאין בהסכמות החוזיות בין התובעת לבין חברת האם כדי לאיין את סמכויות רשויות המדינה, כך אין בביצוע הליך חקירתי , ככל וקיים כזה, כדי להביא לבטלותן של הסכמות חוזיות באשר לתניית שיפוט ודין זר, אלא במקרים חריגים אשר ייבחנו להלן.
24. מקום בו התובעת לא חלקה על עצם חתימתה על הסכם ההפצה, לרבות ההוראה לעניין הדין ומקום השיפוט, נדרשתי להוסיף ולבחון את המשמעות או ההשלכות שיש ליתן לאותה התקשרות.
ויודגש, אין בהחלטתי זו משום חיווי דעה, לא כל שכן הכרעה בסוגיות העובדתיות נשוא כתב התביעה. המקום להידרש לאלו, יהא במסגרת ותוך ניהולו של ההליך המשפטי.
השאלה אליה אני נדרשת, מכוחה של בקשה זו, הוא "האכסנייה" במסגרתה יתבררו טענות הצדדים, זה כלפי משנהו.
25. מערכת היחסים החוזית בין הצדדים, לרבות זו נשוא החלטתי זו, נבחנת, בראש ובראשונה, על בסיס הוראות ההסכם בין הצדדים, לרבות אותן הוראות אשר עניינן הסכמת הצדדים באשר לפורום הנבחר לבירור המחלוקות ביניהם.
לפיכך, מקום בו גילו הצדדים דעתם במסגרת ההסכם, מפורשות, באשר פורום הנאות לניהולו של כל סכסוך או מחלוקת המתייחסת מערכת היחסים העסקית ביניהם, יהא מקום לכבד הסכמה זו, אלא בחריגים הנקובים בהוראות הדין.
לעניין זה אציין כי לא נטען וממילא לא הוצגו בפני ראיות המלמדות כי סעיף זה, הטומן בחובו את תניית מקום השיפוט הזר הייחודית, נתקל בסירוב מצד התובעת קודם ההתקשרות החוזית, או כי פנייה לשינויו של הסעיף נתקלה בסירוב.
העובדה כי חלק מעילות התביעה המופנות כלפי התובעת עניינן עילות נזיקיות, הנוגעות להפרת חוקות חקוקות, אינן גורעות ממהות ומקור ההתקשרות , שהיא חוזית, והסכמתם של הצדדים לאותו חוזה להתדיין בסינגפור.
26. מצאתי את טענת התובעת על פיה אילו ידעה מראש, כי תניית השיפוט הזר כורכת בתוכה, טענות בדבר מעשים פליליים, לא הייתה מתקשרת בהסכם, לא טענה היא.
ספק בעיני באם צד כלשהו להסכם מסחרי, יהא תוכנו אשר יהא, יכול לצפות כל אירוע או כל סוג של אירועים או מעשים, בעת ההתקשרות, וממילא בהסכם ההפצה נשוא הדיון, לא סויגה ההסכמה החוזית באשר למקום ודין השיפוט, לאירוע פרטני או סוג אירועים פרטניים, אלא כי הוצגה הסכמה פשוטה מאוד וגורפת לעניין זה.
חשוב מכך, גם מקום בו יימצא, ככל וימצא, לנקוט כלפי מי מהנתבעים בהליכים פליליים, יינקטו במערך היחסים שבין הרשות/המדינה לבין הנתבעים או מי מהם, ולא במערך היחסים אשר בין התובעת לבין הנתבעים.
27. בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון נדרשים שיקולים כבדי משקל קודם שתמצא ההצדקה לסטות מהסכמות חוזיות בין צדדים באשר למקום ההתדיינות והדין אשר יחול בעניינם.
על התובעת היה להניח בפני בית המשפט ראיות ונתונים המלמדים כי מתקיימים במקרה הפרטני, אותן נסיבות חריגות המצדיקות דחייתה של התניה החוזית, עד כדי ניהולו של ההליך בישראל.
בפסק הדין בעניין רע"א 3144/03 אלביט הדמייה רפואית בע"מ נ' Harefuha Services Sasude פ"ד נז(5) 414, קבע בית המשפט העליון כדלהלן:
"לפי ההשקפה הרווחת במשפטנו, אין בכוחו של הסכם בין הצדדים לשלו מבית המשפט בישראל את סמכות השיפוט. יחד עם זאת, ככלל, יכבד בית המשפט תניית שיפוט מוסכמת בין הצדדים ויפעיל את שיקול דעתו להימנע מלהחיל את סמכותו במקרה שקיימת בו בין הצדדים תניית סמכות שיפוט ייחודית זרה. בית המשפט נוהג כך בשל שתניית השיפוט היא חלק מהסכם בין הצדדים ואין בית המשפט נותן ידו להפרת הסכמים... בית המשפט יימנע מלאכוף תניית שיפוט, ויורה על קיום הדיון בבית משפט ישראלי על אף שהצדדים הסכימו שענייניהם ידונו רק בפני בית משפט זר, רק אם הטוען נגד תניית השיפוט יוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות (נסיבות כאלה מתקיימות, למשל, כאשר התובע לא יוכל לזכות במשפט צדק במדינה לה הוקנתה בחוזה סמכות יחודית בגין הפלייה גזעית...)".
לעניין זה ראה גם ת.א. 33995-03-15 אדלר-סעידי שיווק ושינוע בע"מ נ' שלח מערכות חינוך בע"מ (פורסם בנבו 21.1.2018).
28. לעניין אותם חריגים או אותן נסיבות מיוחדות, יופנו הצדדים, לדוגמא, לפסק דינו של כב' בית המשפט העליון בע"א 4601/02 ראדה תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company ltd פ"ד נח(2) 465, במסגרתו נקבע כי תניית שיפוט ייחודית בפני פורום עירקי, לא תביא לעשיית צדק, ועל כן יש להורות על קיום ההליך בישראל.
לא מצאתי בתשובת התובעת טעמים המלמדים כי מתקיימים אותם חריגים שהוגדרו במסגרת פסיקתו של כב' בית העליון לעניין הותרתו של ההליך בישראל.
התובעת לא הציגה כל אינדיקציה לכך שבעלי הדין לא יזכו למשפט צדק, בבתי המשפט של סינגפור. למעשה, במסגרת הדיון, אישרה התובעת כי אינה מפקפקת בסמכות או במה שהוגדר על ידה "כאינטגריטי" של מערכת המשפט בסינגפור.
אלא, כי לשיטת התובעת, אין הוראות הדין הזר כוללת בחובן הוראות מקבילות לאלו אשר נקבעו במסגרת חוק התחרות הכלכלית, ומשכך כי תמנע מהתובעת האפשרות להיפרע מהנתבעים או מי מהם, מכוחן של אותן הוראות חוק.
טענה זו לא נטענה במפורש במסגרת התשובה, ולא לוותה בחוות דעת של הדין הזר לעניין הנטען בה.
חשוב מכך, עצם העובדה כי יכול והדין בסינגפור אינו כולל הוראות דין מקבילות להוראות הדין הישראלי (בין אם דיני התחרות ובין אם דינים אחרים), אין בה, כשלעצמה, כדי להביא למסקנה על פיה התובעת לא תזכה למשפט צדק, ונהיר כי כל קביעה של צדדים בדבר פורום או מקום שיפוט ייחודי כמו גם דין ייחודי, יכול וטומנת בחובה גם הסכמה לוותר על הגנות או מקור חיוב בשל הוראות דין מסוימות, או להיפך.
ניתן להניח כי לא קיימת זהות בין מערכת חוקים של מדינות שונות, ולכל מערכת יתרונותיה וחסרונותיה.