--- סוף עמוד 149 ---
בהן כמיטב הכרתו ומצפונו" (ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית [2], בעמ' 464).
ברוח דומה ציין חברי השופט מ' חשין:
"קשים הם דיני ממונות. קשים מהם דיני נפשות. קשים מכולם דיני אימוץ ילדים, והם בקודש הקודשים של דיני נפשות: דיני נפשות הם, גם של גדולים גם של קטנים גם של קטני-קטנים שלא ידעו ולא הבינו... התחת אלוהים הוא השופט שינתק קשר דם בין אם ואב לבין בן ובת, שייטול בת ובן מאם ומאב וייתנם בידי אם ואב שלא הרו אותם ולא ילדו אותם? הנה זו אם השולחת ידיה לפנים ומבקשת כי יושב בנה אליה. ומי הוא אשר לב לו ולא ייענה לה לאם? ואם לא יוכל להיענות לה, כיצד זה לא יסב פניו אל צדו? 'למד לשונך לומר איני ידוע, שמא תתבדה ותאחז' (ברכות, ד, א). ולוואי והותר לו לשופט לומר איני יודע. אלא שמחוקק כפה עלינו הר כגיגית, אסר ידינו בנחושתיים וציווה עלינו: אמור אשר תאמר, אך אמור" (דנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית (להלן – פרשת פלונית [3]), בעמ' 88).
השאלה הניצבת לפנינו היא אם בנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון איבד האב הביולוגי את זכויות ההורות הטבעיות וניתן להכריז כי בנו בר אימוץ כלפיו. אין עומדת לפנינו השאלה אם אם יכולה לחזור בה מהסכמתה לאימוץ בנה, ועל כן לא נדון בדינים החלים על הסכמה זו ועל האפשרות לחזור ממנה (ראו סעיפים 8 ו-10 לחוק האימוץ).
המסגרת הנורמטיבית
38. הליכי האימוץ על פי חוק האימוץ נחלקים – בהיעדר הסכמת ההורה – לשני שלבים עיקריים (ראו פרשת פלונית ופלוני [1]): השלב הראשון מתמקד ביחסים שבין הקטין לבין אביו ואמו. הוא בוחן אם יש מקום להכריז על הקטין "בר-אימוץ". הוכרז הקטין "בר-אימוץ", נתונות זכויותיו, חובותיו וסמכויותיו של ההורה כלפי ילדו לפקיד הסעד (סעיף 15(א) לחוק האימוץ). השלב השני מתמקד ביחסים שבין הקטין לבין מי שמבקש לאמצו. הוא בוחן אם יש מקום ליתן "צו אימוץ". עם מתן צו אימוץ נוצרות בין המאמץ לבין המאומץ החובות והזכויות הקיימות בין הורה לבין ילדו (סעיף 16 לחוק האימוץ). הערעור שלפנינו מעוגן כולו בשלב הראשון של הליכי האימוץ. הוא עוסק בשאלה אם הקטין שבפנינו הוא בר אימוץ כלפי אביו. אין אנו עוסקים בשאלה אם האם – אשר הסכימה למוסרו לאימוץ – רשאית לחזור בה מהסכמתה.
--- סוף עמוד 150 ---
39. בשלב הראשון של הליכי האימוץ – ובהיעדר הסכמה של ההורה – בית המשפט בוחן אם יש מקום להכריז על הקטין "בר-אימוץ". שלב זה מתחלק לשני שלבי משנה (ראו פרשת פלונית ופלוני [1], בעמ' 613-611): בשלב המשנה הראשון בית המשפט בוחן אם קיימת אחת מהעילות המאפשרות לבית המשפט להכריז על הקטין בר אימוץ. עילות אלה, שמונה במספר, מרוכזות בסעיף 13 לחוק האימוץ: