דעת המיעוט מפי כב' השופטת יהודית שבח, סברה כי המדובר בצו מכונן הקובע מעמד משפטי חדש שלא היה קיים קודם לכן, ועל כן תחולתו, בהעדר נסיבות חריגות, היא ממועד נתינת. בהקשר לכך סברה כב' השופטת שבח, כי אין מקום לרומם את צו ההורות הפסיקתי שניתן לבן-זוג שאין לו זיקה גנטית לילד מעל ומעבר לצווי ההורות הניתנים מכוח חוק האימוץ או חוק הפונדקאות, ויש לשאוף להלימה בין הוראות החוקים השונים, הנותנים מענה להורות שאינה הורות גנטית/ביולוגית. עוד ציינה כב' השופטת שבח, כי בטרם מתן צו הורות פסיקתי, אמנם היה קיים קשר רגשי בין הילד לבין אותה בת-זוג של האם הגנטית, המבקשת להיות אמו השנייה, אולם לא היה קיים קשר של הורות בראיה משפטית.
דעת הרוב באותו עניין סברה, מאידך, כי יש להותיר את עצם השאלה האם צו ההורות הפסיקתי הוא מכונן או הצהרתי - בצריך עיון, ואולם אף כב' השופט יונה אטדגי, אשר הצטרף לכב' השופט שוחט בסוגיית מועד התחולה של צו ההורות באותו עניין ספציפי, הבהיר כי באופן עקרוני הוא נוטה לומר שאכן צו ההורות הפסיקתי הינו צו מכונן/קונסטיטוטיבי, ולא צו הצהרתי בלבד, כפי שסברה כב' השופטת שבח.
ואם כן נמצאו למדים כי רוב שופטי הערכאה המחוזית אשר דנו בסוגיית מהותו של צו ההורות הפסיקתי סברו כי יש לראות בו צו מכונן ומקים ולא צו דקלרטיבי.
11. לעמדה זו ניתן למצוא תימוכין אף במאמרי המלומדים. כך ד"ר יחזקאל מרגלית, הורות משפטית מן הדין ומן הצדק - גבולותיו הנורמטיביים הראויים של צו ההורות הפסיקתי, משפטים, (מז), 113, הביע עמדתו כי מתן פסק-דין הצהרתי, אשר יקבע כי בת-הזוג היא הורה נוסף של הילוד מבלי שמתקיים בין ההורה הנוסף לבין הילוד קשר גנטי כל שהוא, הוא שגוי, שכן המדובר בצו הורות קונסטיטוטיבי היוצר את האימהות הנוספת, מבלי שהתקיים קודם לכן קשר גנטי/ביולוגי/פיזיולוגי בין השניים. כך מצאנו בדבריו -
"... בנידון דנן מדובר בצו הורות קונסטיטוטיבי המבקש ליצור יש מאין את האימהות הנוספת חרף העדרה של הזיקה הגנטית בין האם הנוספת ובין הילוד... לדידי, מתן פסק דין הצהרתי מתאים רק כאשר יש זיקה גנטית, ואין נדרש בית המשפט אלא להכריז דקלרטיבית על קיומה של האימהות המשפטית הנובעת מכך. אולם כאשר דובר בצורך קונסטיטוטיבי של יצירת אימהות משפטית, הדרך הכבושה לרבים לשם השלמת הכרה זו היא רק צו ההורות הפסיקתי..."
ד"ר מרגלית אף הצביע במאמרו כי:
"הפיצול ההולך וגובר בין המציאות הביולוגית ובין המציאות המשפטית הנקבעת על פי הרישום במרשם האוכלוסין מערער את המשמעות העמוקה והרחבה יותר שיש לקשרי הורים-ילדים במדינה יהודית ודמוקרטית, שבה ההלכה היהודית ותובנותיה בדבר ההורות הטבעית-ביולוגית, היא עדיין שחקן מרכזי מאד הן בהיבט המשפטי והן בהיבט החברתי. אשר על כן, לכל הפחות בהקשר של רישום ההורות המשפטית, יש לעשות כל מאמץ לשמר את הזיקה שבין ההורות הביולוגית גנטית ובין ההורות המשפטית הנרשמת במרשם."