פסק דין
1. בתביעה העיקרית- התובעת, מת"ם מרכז תעשיות מדע בחיפה בע"מ, הגישה תובענה כספית נגד הנתבע, אברהם כהן, על סך 2,821,760 ₪. על פי הנטען בתובענה, הנתבע הוא ערב אישית להתחייבויותיה של סיניון קניון חיפה בע"מ (להלן- הסיניון) על פי הסכם שכירות שנחתם בין הסיניון לבין התובעת ביום 30.10.12, כאשר הנתבע חתם על התחייבות אישית לכל התחייבויות הסיניון. חוזה השכירות עסק בהשכרת נכס בשטח של כ-3000 מ"ר ברוטו הנמצא בקומת הקרקע של מרכז הקונגרסים בחיפה.
2. על פי הנטען בכתב התביעה, הסיניון הפרה הפרות יסודיות את הסכם השכירות ונכנסה לחובות כלפי התובעת והתובעת דרשה פינוי המושכר ביום 1.3.15. בסופו של עניין נחתם הסכם פשרה ביום 15.5.15 לפינוי עצמאי שקיבל תוקף של פסק דין, וביום 22.6.15 ניתן צו פירוק לסיניון. ביום 17.6.15 ניתן צו מניעה נגד הסיניון לביטול צו הפינוי לבקשת אחת מדיירות המשנה של הסיניון. בסופו של עניין, ביום 21.2.16 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בו התחייבה התובעת לשלם לדיירת סך של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ כדי לפנות את המושכר. התובעת הגישה הוכחת חוב במסגרת תיק הפירוק על סך 1,443,932 ₪. נטען שעד למועד פינוי המושכר ביום 10.3.16 דמי השכירות לאחר קיזוז ערבות שנגבתה עמדו על סך 2,608,259 ₪ שבתוספת הפרשי הצמדה וריבית פיגורים שנמוכים מההסכם, הגיעו ל-2,739,815 ₪ ובתוספת 81,945 ₪ (הסכום שהוצא לסילוק דיירת המשנה) הגיעו לסכום התביעה.
3. נטען שהנתבע ערב באופן אישי לכל התחייבויות הסיניון ועל כן חייב בסכום התביעה כאשר נטען שהתובעת מיצתה את ההליכים נגד הסיניון על ידי הגשת תביעת החוב.
4. בתביעה שכנגד- אברהם כהן הגיש תביעה שכנגד נגד מת"ם, צ'מנסקי בן שחר ושות' בע"מ ותמיר בן שחר על סך 3,000,000 ₪. על פי הנטען, הנתבעים שכנגד הפרו כלפי התובע שכנגד חובות תום לב במו"מ מולו וכן הטעו אותו במצגי שווא בנוגע למיזם הסיניון, פעלו באופן שעולה עד כדי תרמית כלפיו והפרו חובות חקוקות שחלו עליהם. נטען שהתובע שכנגד ביצע השקעה כספית בהיקף של כ- 6,000,000 ₪ ועוד נטל הלוואות אישיות בהיקף של 5,625,000 ₪ כאשר נזקיו הועמדו לצרכי אגרה על 3 מיליון ₪ בלבד.
5. בהודעה לצד שלישי- צ'מנסקי בן שחר ושות' בע"מ ותמיר בן שחר הגישו הודעת צד שלישי כלפי אביבה כהן על סך 2,000,000 ₪ כאשר נטען כי היא זו שהייתה פעילה באיתור הנכס והמגעים מול מת"ם לשם השכרתו ופנתה לקבל שירותים שונים מצ'ימנסקי בן שחר והייתה זאת שהחליטה על השכרת המקום עבור הסיניון. נטען שהפרות החובות החקוקות התבטאו בהפרת סטנדרט זהירות מקובל, נטילת סיכונים לא מחושבים ולא סבירים ופעולות רשלניות נוספות שהביאו לכך שבמידה וימצאו הנתבעים שכנגד, אחראים כלפי התובע שכנגד, עליה לשאת בנזקים האמורים.