ראיות הצדדים
ראיות התובעת
6. בתצהירו של איתי רשף, סמנכ"ל שיווק אצל התובעת מיום 8.5.17- הוא טען שעל פי הסכם השכירות מיום 31.10.12 השכירה התובעת לסיניון שטח של 3000 מ"ר ברוטו הכולל שטח הרשאה של 200 מ"ר בקומת הקרקע של מרכז הקונגרסים חיפה (הסכם השכירות צורף כת/1). בעמ' 22 לחוזה חתם הנתבע ערבות אישית בלתי מוגבלת לכל חובות השוכר. תואר שהסיניון התחייב לשלם דמי שכירות חודשיים כמפורט בסעיף 11 להסכם. תואר הרקע להסדר התשלומים בין התובעת לסיניון לאחר חילוט הבטוחה והערבות הבנקאית בהתאם להסכם לסילוק חוב השכירות מיום 11.11.14 (ת/4). המצהיר תיאר את הרקע לחילוט הערבות הבנקאית שהיה אי תשלום דמי השכירות והליכים שהסתיימו בפסק דין בפשרה לפינוי המושכר ביום 12.5.15 והמהלכים מול שוכרת המשנה לאחר מכן עד לפינויה ביום 21.2.16 תמורת תשלום של 81,845 ₪.
7. כמו כן תוארה הגשת תביעת החוב במסגרת תיק הפירוק של הסיניון על סך 1,443,932 ₪, כאשר לטענתו החוב על פי הסכם השכירות לתקופה מיום 1.12.13 – 10.3.16 לאחר קיזוז הערבות הבנקאית מסתכם ב-2,608,259 ₪ שבתוספת ריבית והפרשי הצמדה מסתכם ב-2,739,815 ₪ ובתוספת התשלום לדיירת המשנה מגיע ל-21,821,760 ₪, שהוא סכום התביעה.
8. באשר לטענה שמת"ם הרוויחה מיציאת הסיניון מהמושכר כיוון שהשוכרים החדשים משלמים שכר דירה גבוה יותר נטען שמדובר בשכר דירה שעלה מ-40 ₪ למ"ר ב-2012 ל-48 ₪ למ"ר ב-2016, דהיינו שמעבר הזמן גרם לעלייה.
9. בתצהיר נוסף מיום 13.8.18 רשף אישר שקודמו בתפקיד, עופר אברהם, היה אחד מנציגי הנתבעת שכנגד שניהלו את המשא ומתן טרם החתימה. לנוכח עזיבתו הסתמך על מסמכים שנמצאו ומעורבותו בהתנהלות מול השוכרת. המצהיר טען שהטענות בדבר מצגי שווא של מת"ם היו חסרי יסוד, כאשר המושכר הוגדר והועבר AS IS טרם חתימת ההסכם ועל פיו.
10. לטענתו ההסכמות שנעשו לאחר חתימת ההסכם ועד לכניסתו לתפקיד תועדו במסמכים בכתב וממועד כניסתו לתפקיד הוא הכחיש שהיו הסכמות בעל פה שלא תועדו בכתב. הוא טען שפינוי המושכר ע"י הסיניון נעשה על פי צו ביהמ"ש ושהסיניון נטש את המושכר והשאיר אותו בצורה בלתי מסודרת ושלא נעשה ניסיון על ידה להקטין את הנזקים. לטענתו מת"ם פעלה להקטין את נזקיה על ידי פינוי המושכר וניהול הליך מול דיירת המשנה שנותרה במקום. כמו כן הוא הכחיש שההשקעות הנטענות ע"י הסיניון גולגלו לטובת השוכרים החדשים וטען כי ההיפך הוא הנכון.