257. עילת התביעה נגד הנתבע מבוססת על סעיף 16.2 להסכם, לפיו חתם הנתבע על ערבות לכל התחייבויות השוכר. בין היתר, טען הנתבע כי הסכום שנתבע ממנו כערב אינו יכול להיות גדול מסכום תביעת החוב שהוגשה נגד החייב העיקרי, במקרה זה הסיניון במסגרת הפירוק ששם תביעת החוב הגיעה לכדי 1,443,932 ₪ בלבד. התובעת טענה כי כניסה לפירוק אינה פוטרת את הערב מהמשך ערבות למילוי חובות הסיניון על פי ההסכם. בעניין זה הצדק עם הנתבע- סעיף 4(א) לחוק הערבות מממש את עקרון משניות הערבות בקובעו כי בכל מקרה "אין הערב חייב ביותר מחיובו של החייב ולא בחמור ממנו". בהתאם לכך יש לחשב את סכום הערבות כמוגבלת על ידי הסכום של דרישת החוב בעת הליכי הפירוק של הסיניון, בסך 1,443,932 ₪ בלבד. (ראו: ר' בר-קהן, ערבות (2006).
258. באשר לטענת הקיזוז לגבי הציוד וההשקעות במושכר, ההסכם קבע בצורה ברורה כי התאמת המושכר הינה על חשבונה של השוכרת ולגבי תוספות אחרות כי השוכרת תהיה רשאית לפרקם. בפסק הדין של פינוי המושכר נערך הסדר פשרה שהסדיר את נושא הפינוי, דבר שלא מאפשר לנתבע להעלות כעת טענה בקשר לכך. בנוסף, שווי הציוד שהוצא מהמושכר הגיע לסכום נמוך מאד וכפי הנראה הושאר במקום על ידי הסיניון בעת שנטש את המושכר.
259. באשר למצב הנכס בעת כריתת החוזה, צויין במפורש בסעיף 5 להסכם כי המושכר נמסר במצבו AS IS וכי השוכר ראה ובדק את הנכס ומצא אותו מתאים. יתר על כן, סעיפים 6.1 ו- 6.2 להסכם מפרטים כי עבודות להתאמת הנכס לצרכי השוכר יהיו על חשבונהו במהלך העדויות עלה בצורה ברורה כי בני הזוג כהן יכלו לבדוק את התאמת הנכס לצרכי השוק הסיני, ברם לא ראו לנכון לעשות זאת או אף להביא בעלי מקצוע על מנת לבצע בדיקות התאמה טרם כריתת ההסכם. בהעדר מצגים או הבטחות מאת מת"ם באשר למצב הנכס, אין להם אלא להלין על עצמם כאשר התברר כי נדרשות עבודות מקיפות להתאמתו לשימוש לו ייעדו אותו. בעניין זה עוד יוער כי חודשי ההארכה שניתנו להם על ידי מת"ם על מנת להתאים את הנכס לצרכיהם אינם מעידים על אשם או הודאה מאת מת"ם כאילו נמסר נכס בלתי מתאים, אלא כפשוטו על ויתור על גביית דמי שכירות כלפי הסיניון בתקופה שהמקום טרם החל לפעול.
סוגיית טיב ההתקשרות בין כהן לצ'מנסקי והטענות בקשר לחוות הדעת
260. ההכרעה בטענות שהועלו על ידי הנתבע באשר למעשי ומחדלי צ'מנסקי בן שחר ותמיר בן שחר כלפיו וכלפי הסיניון תאפשר הכרעה במרבית הטענות שהועלו במסגרת ההליך. הנתבע טען להטעייה, רשלנות, מרמה וחוסר תום לב כלפי בן שחר וצ'מנסקי בן שחר במסגרת עבודות ייעוץ שבוצעו עבור הפרוייקט.