שנית, כבר בסעיף הראשון של ה- TOS מובהר לקורא כי עסקינן במסמך שנועד ליצור יחסים חוזיים מחייבים: "בעצם שימושך אתה מביע את הסכמתך לתנאים אלו...". מיד בהמשך מופיע קישור לתקנון. הצגת הדברים באופן כה חד וברור הוכרה בפסיקה האמריקאית כיוצרת תשתית ראויה להכרה בחוזה מקוון בר-אכיפה [Nicosia v. Amazon, Inc. 834 F.3d 220, 233 (2016)].
שלישית, כפי ששנינו, אקט פתיחת חשבון ה – AdSense הוא אקוויוולנטי להקלקה שמעידה על הסכמה לתנאי ה – TOS ולתקנון. חשוב לציין כי פתיחת החשבון נעשית לאחר שהוצג ה – TOS והתקנון לבעל האתר, מכאן שההסכמה שמקופלת בפתיחת חשבון השירות נעשית לאחר שהקורא עיין בהסכם השירות, בשונה ממקרים שנדונו בפסיקה האמריקאית, שם תנאי השירות עמדו לרשות רוכש השירות באמצעות הפניה מקושרת בלבד (Hyperlink) שלא עמדה לנגד עיניו בעת הליך ההסכמה [Specht v. Netscape Communications Corp. 150 F. Supp. 2d 585 (2001)].
רביעית, קיים רכיב של תמורה, שבא לידי ביטוי בחלוקת ההכנסות בין בעל האתר לבין גוגל. בענייננו, עסקינן בחלוקת הכנסות שהתמשכה על פני מספר חודשים.
חמישית, ויוה אינה בגדר גולש אקראי, אלא שחקן חוזר ומתוחכם. כפי שעלה מעדותו של פרופ' דקל, המטרה הייתה השאת רווחיה של ויוה: "הייתה מטרה לקחת את המודל החדשני הזה שהיום הוא בשימוש רחב ולהפוך אותו לרווחי" [פר' עמ' 77, ש' 31-30]. כפי שציין פרופ' דקל בתצהירו, לאור ניסיונו כיזם, כממציא וכחוקר מתמטיקה היה זה הוא שהופקד בויוה על הניהול, הרגולציה, הידע האלגוריתמי והקשרים בעולם העסקי [ס' 2 ל-ת/4]. העולה מכאן הוא שמנהליה של ויוה ידעו היטב כי הם מחויבים למלא אחר תנאי השירות ויתר הנחיות המדיניות של גוגל, אשר הוגדרה על ידי פרופ' דקל כ"רגולציה". לא בכדי הופקד הגורם הבכיר ובעל הניסיון בויוה על תחום חשוב זה.
17. הגם שעסקינן בהתנהלות בזירה האינטרנטית, מבחינת הדין המהותי אין קושי להחיל את דיני החוזים על המסחר המקוון [בכר וז'רסקי, בעמ' 439-438]. בחינתן של נסיבות הצטרפותה של ויוה לשירות ה - AdSenseבכלים החוזיים הקלאסיים, תוביל למסקנה כי לפנינו קיבול על דרך ההתנהגות כקבוע בסעיף 6 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים).
כך, לאחר שהוצג ה – TOS והתקנון בפניה של ויוה היא נקטה באקט פוזיטיבי ופתחה חשבון משתמש ב – AdSense. ויוה אף קיבלה, בהסכמתה, 68% אחוז מההכנסות שגבתה גוגל מהמפרסמים, במשך יותר מחצי שנה. בכל אלה יש להעיד על הסכמה על דרך ההתנהגות להסכם השירות [לעניין קיבול על דרך התנהגות, ראו: ע"א 355/89 עזבון המנוח ניקולא חינאווי ז"ל נ' מבשלת שיכר לאומית בע"מ, פ"ד מו(2) 70, 75 (1992); רע"א 9813/03 מדינת ישראל משרד הבריאות נ' עיריית ראשון לציון, פסקה 11 בפסק דינה של השופטת (כתוארה דאז) א' חיות (פורסם בנבו, 04.02.2007); גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי 221-215 (2005) (להלן –שלו)].