השני – חוזה גלישה (Browsewrap): במקרים אלה נחשבת המשך הפעילות של הגולש באתר הספק כראיה לקיבול על דרך התנהגות של התנאים שמוצגים באחד מדפיו של האתר, בדרך כלל באמצעות הפניה מקושרת (hyperlink) [Cvent, Inc. v. Eventbrite, Inc., 739 F.Supp.2d 927, 937-938 (2010); Zappos.com, Inc., Customer Data Sec. Breach Litig., 893 F.Supp.2d 1058 (2012)].
14. על פניו נראה כי השימוש בחוזה הקלקה יוצר ודאות רבה יותר מחוזה גלישה, באשר לקיומה של גמירות דעת מצד הגולש לגבי התנאים החוזיים שמציג הספק כתנאי לקבלת השירות או רכישת המוצר. ואכן, הדעה הרווחת בפסיקה האמריקאית היא שחוזה הקלקה הוא בעל פוטנציאל ממשי ליצירת יחסים חוזיים מחייבים [Mark A. Lemley, Terms of Use, 91 Minn. L. Rev. 459 (2006)]
בענייננו, לא הובאו לפניי ראיות שלימדו כי ויוה הקליקה "אני מסכימה", כאות מוסכם לקיבול החוזי של תנאי השירות. אף לא הובאו לפניי ראיות שמעידות כי ויוה חתמה באופן פיזי על תנאי השירות. השיטה בה נקטה גוגל באשר לאופן בו הוצגו לויוה תנאי השירות והתקנון (התקנון והמדיניות הוצגו באמצעות קישורית בולטת) מלמדת כי עסקינן בסוג של חוזה שקרוב יותר לחוזה הקלקה מאשר לחוזה גלישה (Browsewrap). למרות שה – TOS עצמו אינו כולל את תיבת הטקסט "אני מסכים" ואת האפשרות לאשרה באמצעות הקלקה, הוא יוצר ביטוי לקבלת הסכמת בעל האתר באמצעות יצירת חשבון ה – AdSense, כפי שנקבע בסעיף 2 ל – TOS: "שימושך בשירותים כפוף ליצירת חשבון AdSense על ידיך ואישור על ידינו ...". סוג זה של חוזה מקוון הוא יצור כלאיים בין חוזה הקלקה לבין חוזה גלישה ומכונה בפסיקה האמריקאית "Sign-in wrap" [Meyer v. Uber Technologies .Inc., 868 F.3d, 66 (2017)]
הליך יצירת חשבון המשתמש של ויוה בשירות ה - AdSense אצל גוגל מקפל בחובו אף הסכמה דו-צדדית: הסכמת בעל האתר לתנאי השימוש ב – AdSense ואישורה של גוגל להסכמה זו. הסכמה זו, בין המשתמש בשירות (בעל האתר - ויוה) לבין מנהל השירות (הפלטפורמה האינטרנטית – גוגל) שקולה במהותה לגמירות הדעת החוזית, שמעידה על כריתת הסכם [Register.com, Inc. v. Verio, Inc., 356 F.3d 393, 403, 429 (2004)].
15. המלומדים שמואל בכר וטל ז'רסקי מציגים מודל שבוחן את מעמדם המחייב של חוזים בשוק המקוון באמצעות מטריצה בין אב הטיפוס של ההתקשרות לבין רכיב התמורה. כך, אם מדובר בחוזה הקלקה בו שולמה תמורה, ברי כי מירב הסיכויים שנוצרה דינמיקה חוזית מחייבת. מאידך, אם עסקינן בחוזה גלישה בלא אלמנט של תמורה, ספק רב אם הנסיבות עולות כדי כוונה ליצירת מערכת חוזית מחייבת [שמואל בכר וטל ז'רסקי, על הסדרה ראויה של חוזים צרכניים מקוונים: בין קידום המסחר המקוון להגנת הצרכן מחקרי משפט כה, 431, 447-445 (2009) (להלן – בכר וז'רסקי)].
על פי המודל שמציעים בכר וז'רסקי, נראה כי הדינמיקה שהתרחשה בין ויוה לבין גוגל מעידה על קיומן של אינדיקציות ברורות לקיומה של כוונה ליצירת יחסים חוזיים מחייבים בהתאם לתנאי השירות והתקנון.
16. גם על פי המבחנים שעוצבו בפסיקה האמריקאית, נראה כי נוצר קשר חוזי תקף בין ויוה לבין גוגל על יסוד התנאים שנקבעו ה – TOS ובתקנון.
ראשית, ה – TOS מכיל 15 תנאים שמשתרעים על פני כשלושה עמודים. התרשמתי שהתנאים מנוסחים בשפה קריאה, ברורה וניתנת להבנה גם על ידי מי שאינו מומחה בתחום הניו-מדיה. סעיפי ה – TOS ניתנים להבנה בקלות יחסית, מבלי צורך להיזקק לאיש מקצוע או להדרכה מיוחדת וגם על ידי מי שאינו משפטן או מומחה טכנולוגי. היקף המלל שחובק ה – TOS הוא סביר. גם התנאים עצמם נגישים מאוד לקורא. נסיבות אלה שונות מאוד מאותם מקרים שנזכרו בפסיקה האמריקאית, בהם הוערמו קשיים בדרכם של המצטרפים בהסכמי ההקלקה אל קריאת תנאי ההסכמים [ראו לדוגמא: ProCD Inc. v. Zeidenberg 908 F. Supp. 640 (1996)].