186. כאמור לעיל, בסוף שנת 2012 נקלע המוסך לקשיים כספיים, ובעקבות זאת, התפטרו אלי, אדם וברוך מעבודתם במוסך והזרימו אליו את הכספים שקבלו מקופת הפיצויים כהלוואת בעלים. בד בבד החלו הצדדים לקבל שכר מחברת המבנה בגובה המשכורת ששולמה להם עובר להתפטרותם על ידי המוסך.
187. לטענת אלי, הואיל וחברת המבנה היא חברת החזקה וניהול, אשר עיסוקה הבלעדי הוא השכרת נכס, הרי שהתשלום ששילמה לבעלי המניות אינו שכר אלא חלוקת שיעור חלקם בדמי השכירות בגין הנכס, אשר שולם באמצעות תלוש משכורת (וראו עדותו של אלי, בעמ' 103-102 לפרוטוקול).
188. אין בידי לקבל טענה זו.
ראשית, מהעדויות שנשמעו לפניי עלה בבירור כי התפטרות הנתבעים מהמוסך הייתה מלאכותית ונועדה לאפשר את משיכת הפיצויים המגיעים להם והזרמתם בחזרה אל המוסך כהלוואת בעלים. התרשמתי כי בין הצדדים הייתה הסכמה כי עבור עבודתם במוסך (ולא בגין זכותם, ככל שזו קיימת, לקבל דמי שכירות כבעלי מניות) הם ימשיכו לקבל מחברת המבנה את אותו שכר ששולם קודם לכן על ידי המוסך. וראו בעניין זה את עדותו של הברמן, אשר שימש כמנהל החשבונות בתקופה הרלבנטית, בעמ' 77 לפרוטוקול:
"ש. הם קיבלו משכורת בתלוש שכר על עבודה במוסך, נכון? והיו עובדים במוסך?
ת. כן התלכלכו
ש. זאת אומרת זה שכר עבודה לכל דבר ועניין
ת. בהחלט
ש. ידוע לך על דמי שכירות?
ת. הם לא קיבלו דמי שכירות"
כך אף עלה מחקירתו של אלי, בעמ' 103 לפרוטוקול:
"ש. מתי התחלת לקבל שכירות? כך אתה קורא לזה.
ת. בשנת 2012 או 2013, החלטנו כתוצאה מהמצב הכספי ובגלל שהיינו צריכים כסף, לפטר את כל הבעלים.
ש. ממתי?
ת. בין שנת 2012-2013.
ש. כמה?
ת. בגובה השכר שלנו, 7,000 ש"ח ופעמיים 5,000 ש"ח. אני מדבר על נטו.
ש. משנת 2012-2013 אדם הפסיק לעבוד או המשיך?
ת. הוא הפסיק לעבוד? למה? הוא קיבל שכר בגובה השכירות בחברה שמשכירה את הנכס למוסך, פוטרנו מהחברה של המוסך ועברנו לעבוד בחברת הנכס."
189. למעשה, טענתו של אלי מבוססת על ההנחה כי אדם וברוך הסכימו שלא לקבל כל שכר על המשך עבודתם במוסך. הנחה זו לא הוכחה, לא מניה ולא מקצתיה, היא עומדת בניגוד לעדותו של הברמן, ואין בה כל הגיון עסקי - כלכלי. על כן, אני קובעת כי הכספים ששילמה חברת המבנה לבעלי המניות, לאחר פיטוריהם מהמוסך, שולמו עבור עבודתם במוסך.
190. שנית, הזכויות בנכס שייכות לחברת המבנה והיא זו הזכאית לקבל דמי שכירות עבור המבנה. מכאן, שטענתו של אלי מהווה למעשה דרישה לקבלת דיבידנד חודשי מהחברה, וזאת מבלי שהוכחה הסכמה או זכות קנויה בעניין זה.
191. בהקשר זה, טוען אלי כי גם עדנה מקבלת את חלקה בדמי השכירות באמצעות תלוש משכורת, ועל כן דינו אינו אמור להיות שונה מדינה. עדנה העידה לפניי כי במסגרת הסכם הפרישה מהחברות, הוסכם כי דמי השכירות ישולמו לה באמצעות תלוש משכורת (עמ' 553 לפרוטוקול). המדובר בהסכמה חוזית שנעשתה בין חברת המבנה לעדנה. לא מצאתי כי הסכמה דומה נעשתה בענייננו של אלי כמו גם לא הוכח כי הסכמה דומה קיימת בעניינם של אדם וברוך (וראו בעניין זה, עדותו של אדם בעמ' 420 לפרוטוקול).
192. טעמים אלה כולם, כמו גם היעדר שיקול עסקי לגיטמי שיכול היה להצדיק את טענות אלי, מצאתי לדחות את טענותיו כי יש להורות לחברות לשלם לו דמי שכירות בגין הנכס המשמש כמוסך, ודינן להידחות.
ג. הפסקת תשלום ההלוואות האישיות
193. כמפורט בפסקה 6 לעיל, בשנת 2010 לקח כל אחד מבעלי המניות הלוואה בסך של 100,000 ₪ מביטוח המנהלים ומקרן ההשתלמות. סכומי ההלוואות הוזרמו לקופת המוסך, והמוסך מימן עבורם באופן שוטף החזרי הלוואה לכל אחד מהם (להלן: "ההלוואה האישית").
194. לטענת התובע, החל מחודש ספטמבר 2013, ובעקבות הסכסוך שפרץ בין הצדדים, הפסיקו הנתבעים לשלם לתובע את תשלום ההלוואה האישית, בעוד שהמוסך ממשיך לשלם סכום זה לאדם וברוך (סעיף 24 לתצהיר אלי). על כן, במסגרת כתב התביעה התבקש להורות לנתבעים לשלם את התשלום בגין ההלוואה האישית.
195. דין טענה זו להידחות, משני טעמים:
ראשית, טענה זו לא קיבלה התייחסות מפורשת בסיכומי אלי. בסיכומי התשובה מטעמו, טען כי התייחס לטענה זו בסעיף 3 לסיכומיו, אך גם לאחר עיון נוסף לא מצאתי כי נעשתה התייחסות ספציפית לטענה ומטעם זה בלבד דינה להידחות על הסף.
196. שנית, ובכך העיקר, אלי הודה בחקירתו כי בשל מצוקת מזומנים בה היה שרוי המוסך, הוא היה זה שהורה על הפסקת החזר ההלוואה האישית לבעלי המניות (עמ' 118 לפרוטוקול). טענה זו לא הופיעה כמובן בכתבי הטענות שהוגשו מטעמו בהליך ועלתה לראשונה רק בחקירות. לאחר שאלי עומת עם עובדה זו, שינה את חזיתו וטען כי "הפסקתי אותם זמנית עם כל השותפים ולאחר מכן הם חזרו חזרה ולי עדיין הפסיקו אותן" (שם). אולם, אלי לא הביא כל ראיה המוכיחה כי יתר בעלי המניות ממשיכים לקבל החזר בגין הלוואות אישיות אלו ולבסוף נאלץ להודות כי אין לו הוכחה בעניין זה (וראו בעניין זה עדותו בעמ' 120-118, המדברת בעד עצמה).
ד. מניעת תשלומים והטבות המוקנות לבעלי מניות בחברה
197. לטענת אלי, הנתבעים שללו ממנו את ההטבות המגיעות לו כבעל מניות, ובכלל זאת ניתוק קו הטלפון שלו וביטול מספרו; אי מתן החזר לתשלום רישיון הרכב וביטוחו לשנת 2013; ביטול מנוי לצריכת מי עדן, תיקון רכבי המשפחה במוסך ללא עלות ועוד.
198. ברוך הודה בחקירתו כי לאחר פיטוריו של אלי הופסקו הטבות שונות שניתנו לו לאורך תקופת העסקתו כגון, ניתוק קו הטלפון הנייד, ביטול מנוי מי העדן, הפסקת החזר הוצאות הרכב וביטוחים שונים לו ולבני משפחתו (ראו למשל, בעמ' 585 לפרוטוקול). לטענת ברוך, הטעם לכך הוא שהטבות אלו ניתנו לעובדים ולא לבעלי המניות (ראו דבריו בעמ' 585 לפרוטוקול).
עדותו של ברוך מתיישבת עם עדותה של עדנה, אשר העידה כי מאז עזיבתה אינה מקבלת כל הטבה מהחברות (ראו בעמ' 572-571 לפרוטוקול). התרשמתי לטובה מעדותה של עדנה, שהיתה מהימנה וברורה.
199. מנגד, אלי לא הביא כל ראיה המלמדת כי בעלי מניות זכאים לקבל מנוי של בר מים, טלפון נייד, הוצאות ביטוח לרכבים, החזרי אגרה ועוד. גם באשר לטענתו של אלי כי בעלי המניות זכאים לתיקון רכבם ללא עלות, הרי שלא רק שטענה זו לא הוכחה אלא שגם לא הובאה כל ראיה המוכיחה כי אלי ביקש לתקן את רכבו במוסך ללא עלות, כי בקשתו סורבה, ועל כן זכותו קופחה.
200. אשר על כן, אני דוחה את תביעתו של אלי בכל הנוגע למניעת תשלומים והטבות אשר לכאורה היו מוקנים לבעלי המניות, מצאתי כי רכיב תביעה זה לא הוכח ועל כן דינו להידחות.
201. להשלמת הדיון, ועל מנת שלא יימצא חסר, אציין כי במהלך הדיונים ואף בסיכומים העלו הצדדים טענות נוספות כגון בדבר ניגוד עניינים באשר לאופן ולדרך מינוי יוסי למנכ"ל החברות כמו גם למינויים של רו"ח בר און ומנהל החשבונות לנדאו והתבקש להורות על העברת הנתבעים ויוסי מניהול החברות ולמנות מנכ"ל חדש תחתם או טענות בדבר משיכת שכר גבוה על ידי אלי בניגוד למוסכם בין הצדדים. בנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון לדון בטענות אלו, אשר לטעמי אין בהם כדי לקדם את הדיון או להכריע ולהשפיע על תוצאות ההליכים שלפניי, וזאת בין היתר לאור המפורט להלן.
אובדן אמון בין הצדדים המקים סעד מכח עילת קיפוח המיעוט
202. מצאתי לעיל כי לא היה בפעולותיהם של אדם וברוך משום קיפוח המיעוט, למעט הפסקת תשלום הלוואת החזר המשכנתא, אשר הסעד המתאים לה הוא חיוב בתשלום החזר ההלוואה שנותרה. אך, בבחינת הצדקה ליתן סעדים כאלה שנתבעו בתביעה הראשית, אין לעצור כאן, ויש להידרש למערכת היחסים הכוללת בין הצדדים ואת ההצדקה ליתן סעדים הקשורים להיפרדות הצדדים בגינה.
203. בחינת מערכת היחסים בין הצדדים מגלה כי בעלי המניות נקלעו למשבר אמון חריף ולאובדן אמון טוטאלי, היורד לשורשם של דברים ושל מערכת היחסים, עד כדי מצב של
204. הלכה פסוקה היא כי אובדן אמון בחברה המאופיינת כמעין שותפות, כמו בענייננו, עשוי להקנות סעד בגין קיפוח המיעוט. בהקשר זה, נקבע בפסק דין אדלר, כי כאשר מדובר במצב של אובדן אמון בין בעלי מניות הסעד המתאים הוא סעד של הפרדת כוחות בין הצדדים. סעד זה ייתכן בנסיבות המתאימות, גם במקום שבו הצד הטוען לקיפוח לא עתר לקבלת סעד כזה ואף במקום שבו נמצא כי הצד המקופח כלל אינו זכאי לסעד להסרת קיפוח בנסיבות העניין (ראו, פס' 76 – 79 לפסק דינו של השופט דנציגר בעניין אדלר).
205. סבורה אני כי הדברים נכונים גם בענייננו. מהמבחנים שהותוו בפסיקה וכפי שכבר נקבע לעיל, ברי כי לפניי חברה שהיא מעין שותפות. יפים לעניין זה, איפוא, דבריה הנכוחים של כב' השופטת חיות (כתוארה אז) בפסק הדין בעניין פרט תעשיות מתכת:
בחברות מסוג זה יש משנה חשיבות לאמון השורר בין בעלי המניות וכבר נפסק כי "כפי שבשותפות איננו מעוניינים לכפות על מי מהשותפים את המשך היחסים לאחר שאבד האמון ביניהם, כך גם, אף אם במידה פחותה, כאשר מדובר במעין-שותפות" (עניין אדלר, בפסקה 76).
206. מהו הסעד הראוי בענייננו? בעניין אדלר עמד כב' השופט דנציגר על קשת הסעדים העומדים לפני בית המשפט בבואו להורות על הפרדת כוחות בין בעלי המניות, והם סעד של פירוק החברה; סעד של רכישה כפויה; סעד של התמחרות בין הצדדים וסעד של התמחרות פתוחה (ראו, פס' 90-83 לפסק דין אדלר).
207. בהתאם לנקבע בעניין אדלר, במקרים מסוג זה, דרך המלך היא סעד של התמחרות בין הצדדים, בדרך של שיטת המעטפות, בה כל אחד מהצדדים מגיש באופן סימולטני מעטפה שבה הצעת שווי עבור החברה כולה, שעל פיה הוא מוכן לרכוש את מניות הצד שכנגד.
208. הטעם לכך הוא שהתמחרות בשיטת המעטפות נחשבת כשיטת התמחרות שוויונית יותר, הנעשית בשווי הוגן, ללא תלות במעריך חיצוני, ומעניקה לשני הצדדים הזדמנות שווה לרכוש את החברה, מבלי להעניק יתרון משמעותי לאחד מהם (פסקה 88 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר בעניין אדלר). שיטה זו עדיפה בעיני במקרה דנן, שבו לא הוכח כי לאחד הצדדים יש יתרון כלכלי מבחינה מימונית ותזרימית או כי קיימת הצדקה לתת יתרון כלשהו לצד מסוים.
209. עוד אוסיף, כי בהליך דנן נערכה חוות דעת מטעם בית המשפט בעניין הערכת שווי החברות, נכון ליום 24.11.2013. בהתבסס על נתונים שהועברו לידי המומחה לזר וכן בהתבסס על חוות דעת שמאית שהוגשה על ידי ליפה, וצורפה לחוות הדעת, נמצא כי שוויו של המוסך נאמד בסך של 2,181 אלפי ₪ ושווי מבנה המוסך נאמד בסך של 1,733 אלפי ₪ (עמ' 3 לחוות הדעת בעניין שווי החברות).
210. המומחה לזר הודה במהלך חקירתו כי חוות הדעת שערך בעניין שווי החברות אינה עדכנית בשל חלוף הזמן מאז עריכתה, וזאת לאור שינויים שיכולים היו לחול בשווי הנכס ובמאזן ההתחייבויות של החברות, וסבר כי בנסיבות העניין יש צורך בהערכת שווי חדשה (עמ' 157 לפרוטוקול).
211. גם מטעם זה מצאתי כי הדרך הנכונה בענייננו היא ההיפרדות בדרך של שיטת המעטפות. סעד זה אינו מחייב קבלת הערכת שווי אובייקטיבית נוספת, אשר מטבע הדברים תהיה כרוכה בעלויות נוספות שיוטלו על הצדדים, ואשר עשויה לשקף שווי שונה מאשר השווי אותו מייחסים הצדדים לחברות (וראו בעניין זה, ע"א 3662/17 פלוני נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח, פס' 28 (פורסם בנבו, 1.2.2018)).
212. הנתבעים נמנעו מלשתף פעולה במהלך ההליכים עם האפשרות להציע את רכישת מניות החברות מאת התובע ואף דרשו בסיכומיהם כי ההפרדות תעשה בדרך של מכירה פומבית. ואולם, טעמיהם העיקריים להימנעות מהליכי רכישה נעוצה הייתה בדלות משאביהם הנטענת. דלות נטענת זו לא הוכחה בראיות, מה גם שהליכי מכירה פומביים יטילו בהכרח עודף הוצאות בלתי מידתי על היפרדות בעלי המניות ולא ראיתי כי יצמיחו יתרון למי מהם בנסיבות העניין.
213. הנני קובעת, איפוא, כי הפרדות הצדדים תעשה בהליך של התמחרות בשיטת המעטפות. כן הנני קובעת כי ההתמחרות תעשה לגבי שתי החברות יחדיו, על כלל נכסיהם, באופן שניתן יהיה לרכוש ולמכור את עסקי המוסך והמבנה כיחידה אחת. הטעם לכך, המובן מאליו, הוא שבהעדר יחסי אמון בין הצדדים, לא ניתן לצפות לשיתופי פעולה עסקיים ביניהם, ועל כן יש למכור את שתי החברות כמקשה אחת.
214. אשר על כן, אני מורה לצדדים להגיש במסגרת ההתמחרות את הצעתם בנוגע לחברות, כמפורט להלן:
א. משרד רו"ח של החברות יגיש לבית משפט הודעה בדבר גובה החו"ז בחברה, לאחר ביצוע ההתאמות הנדרשות כעולה מפסק הדין עד ליום 8.9.2019 (להלן: "הודעת רו"ח").
ב. הצדדים יהיו רשאים להגיש התייחסות להודעת רו"ח בתוך 7 ימים, אשר אורכה לא יעלה על עמוד אחד.
ג. עד ליום 15.12.2019 יגישו כל אחד מהצדדים הודעה לבית המשפט, בה ינקבו את השווי המאוחד של שתי החברות, שעל פיו הם מוכנים לקנות את החברות (להלן: "מועד ההתמחרות").
ד. בגדר ההודעה, תינתן התייחסות לחשבון החו"ז, ככל שהוא רלבנטי לנושא ההתמחרות. ההצעה תכלול סכום סופי בשקלים וכן מועד התשלום ותנאי התשלום ותגובה בערבות בנקאית מתאימה.
ה. עד למועד השלמת ההתמחרות יאפשרו החברות למי מהצדדים או מי מטעמם גישה חופשית לכל מידע המצוי ברשותן. החברות יהיו רשאיות, ככל שיחפצו בכך, להתנות קבלת מידע זה בחתימה על כתב סודיות, בו יתחייב מקבל המידע שלא לעשות שימוש במידע זה שלא לצורך הליך ההתמחרות.
ו. על החברות להמציא כל מידע שיידרש בתוך זמן סביר, אף בהתחשב במועד ההתמחרות, ולא יאוחר מ – 14 יום ממועד קבלת דרישה.
ז. עד לסיום הליך ההתמחרות ימנעו הצדדים מביצוע עסקאות או פעולות שלא מוסכמות על הצדדים, למעט פעולות הנעשות במהלך העסקים הרגיל.