160. לטענת אלי, תגמולי המילואים נמשכו באמצעות צ'ק של החברה החתום על ידי שני בעלי מניות (ראו נספח ח' לכתב התביעה שכנגד, שבו צורף צ'ק בסך 4000 ₪ בגין תגמולי מילואים מיום 4.9.2011, עליו חתומים אלי ואחד השותפים הנוספים). אלי טוען כי החתימה על הצ'קים על ידי יתר השותפים מלמדת על הסכמתם בעניין זה.
161. אדם וברוך דחו טענה זו. בתצהירם העלו טענה, שלא נכללה בכתבי טענותיהם, לפיה נהגו לחתום "בלנקו" על גבי פנקסי צ'קים שלמים ולהעבירם לידי התובע (סעיף 18.24 לתצהיר אדם וסעיף 15(כה) לתצהיר ברוך; וראו גם, עמ' 413-411 ו- 579-577 לפרוטוקול).
162. טענה חדשה זו לא רק מהווה הרחבת חזית אסורה, הואיל ולא צוינה בכתב התביעה שכנגד שהוגש ואף לא בכתב התביעה המתוקן, אלא שאף לא הוכחה, שכן החברות לא הצליחו להראות אף לא צ'ק אחד ריק החתום על ידי אדם או ברוך (וראו לעניין זה את דברי עו"ד גלמן בעמ' 413 לפרוטוקול).
163. עם זאת, בנסיבות העניין הייחודיות שלפניי, לא מצאתי כי יש בחתימה על הצ'קים מצד אדם וברוך כדי להוות הוכחה לידיעתם ולהסכמתם בדבר משיכת תגמולי המילואים. הוכח בראיות שנשמעו כי אלי ניהל באופן בלעדי את ענייני הכספים בחברה וכי יתר בעלי המניות, שניכר כי היו אנשי מקצוע בתחום המוסך אך חסרי ידע של ממש בנושא ניהול עסקים, נמנעו מלהתערב בנושאים הכספיים ובניהול, חתמו על מסמכים מבלי לשאול שאלות ומבלי להראות התעניינות (ראו עדות אדם בעמ' 375 ו- 382 לפרוטוקול וכן עדות ברוך בעמ' 546 לפרוטוקול). התנהלות זו היא כמובן התנהלות פסולה ובלתי תקינה שאין לעודדה, גם בחברות שהן מעין שותפות, בהן לא מקפידים על הפרוצדורה של דיני החברות. אך, משהוכח כי אפיינה את קשרי בעלי המניות, מצאתי כי אין ללמוד מחתימות ברוך ואדם על קיומה של הסכמה בכל הקשור ליחסים הפנימיים שבינם לבין אלי.
164. אשר על כן, הוכח כי התנהלות אלי בקבלת שכר בנוסף על תקבולי המילואים היתה פסולה ובלתי תקינה, טענתו לכך שהדבר נעשה בהסכמה לא הוכחה וסתרה עדות מהימנה של יתר בעלי המניות, ועל כן אני קובעת כי לא הוכחה ידיעה או הסכמה בין הצדדים בדבר תגמולי מילואים וכי אלי נהנה מתקבולי שכר כפולים ללא הרשאה, אשר עליו להשיב לחברות.
165. באשר לגובה ההחזר – החברה עתרה לפיצוי בסך 69,891 ₪. החברות צירפו לכתב התביעה שכנגד מסמך ממערכת המילואים בנוגע לתקבולי המילואים ששולמו לה מיום 1.1.2007 עד ליום 31.12.2013. מעיון באישור עולה כי בתקופה האמורה שולם למוסך תקבולי מילואים בסך כולל של 16,795 ₪ (נספח 31 לתצהירו של יוסי). אדם נחקר בנוגע לפער בין גובה הפיצוי המבוקש בכתב התביעה שכנגד לבין סכום התקבולים המופיע באישור שצורף על ידי החברות ולא ידע לתת הסבר בנוגע לכך (עמ' 479 לפרוטוקול).
166. לתצהירו של יוסי צורפו אמנם מסמכים נוספים שבהם תיעוד לכאורי לסכומי תגמולי מילואים נוספים (ראו, נספח 31 לתצהיר יוסי), ואולם מסמכים אלה לא הובהרו, ואינם עולים, לכאורה עם הראיה לתשלום של 16,795 ₪ בלבד.
אלי אישר את הסכום שפורט במסמך מטעם מערכת המילואים והודה כי "במשך כ-8 שנים שולמו לי תגמולי מילואים בסך של 16,795 בלבד, וכי מאז שנת 2007 לא שולמו לי תגמולי מילואים כלשהם" (סעיף 77 לתצהיר אלי). במהלך החקירות הנגדיות ניסה בא כוחו לייצר שינוי חזית ולטעון כי לא הוכח שהסכום האמור שולם כולו לידי אלי, וזאת כאשר חקר נגדית את המומחה לזר. אולם, לא מצאתי בניסיונות אלו, כדי לשנות או להוריד מהודאתו המקורית של אלי בתצהירו.
בסופו של יום, הוכיחו החברות זכות להחזר בגובה סכום תגמולי המילואים בו הודה אלי, בסך של 16,795 ₪.
סיכום הדיון בתביעה שכנגד
167. לנוכח האמור לעיל, התובענה שכנגד שהוגשה על ידי החברות כנגד אלי מתקבלת באופן חלקי, כמפורט להלן:
א. לעניין החופשות והנופשונים - אני מורה על אלי להשיב לחברות סך של 9,702 ₪, הנושא הצמדה וריבית לפי חוק מיום 27.8.2009.
ב. לעניין מכון הכושר - אני מורה על השבת עלות מנוי מכון הכושר בסך של 8,280 ₪, הנושא הצמדה וריבית לפי חוק מיום 4.7.2007.
ג. לעניין האופניים - אני מורה על השבת עלות האופניים בסך 9,873 ₪, הנושא הצמדה וריבית לפי חוק מיום 17.5.2009 ועבור תיקונם בסך 1,615 ₪, הנושא הצמדה וריבית לפי חוק מיום 25.1.2011.
ד. לעניין עבודות השיפוצים ובנייה - אני מורה על אלי להשיב לחברות סך של 8,009 ₪, הנושא הצמדה וריבית לפי חוק מיום 7.9.2010.
ה. לעניין תגמולי המילואים – אני מורה על אלי להשיב לחברות סך של 16,795 ₪, הנושאים הצמדה וריבית לפי חוק, בהתאם לתאריכים המפורטים בעמ' 188 לתצהירו של יוסי.
168. הוראתי הינה לגבי השבה לחברות. הנהלת החשבונות של חברות אלה נעשתה לפי תכנוני מס שונים של הצדדים, כבר בתקופת הניהול של אלי, ובנסיבות אלה לא ראיתי מקום לאבחן בין החברות לעניין הזיכוי. התשלום בפועל יעשה לחברות או לאיזו מהן לפי הנחיית בא כוח החברות לב"כ התובע.
169. כן נמצא בדיון בתביעה הנגדית כי אלי ניהל את ענייני החברות וכי לכל הפחות משנת 2006 ועד שנת 2013 קיבל לבדו את ההחלטות הקשורות להתנהלותן הכספית והכלכלית. בגדר ניהול זה נעשו פעולות בלתי תקינות הכוללות הוצאות פרטיות של אלי ומי מטעמו על חשבון החברות, זקיפת זיכויים לטובת אלי, רישומים בלתי נאותים ועוד. עוד נמצא כי השתתפות יתר בעלי המניות בישיבות ובחתימות על מסמכים שונים נעשתה ללא מעורבות ממשית וידיעה או הסכמה לפעולות חריגות אלה.
דיון בתביעה העיקרית – קיפוח המיעוט
170. סעיף 191 לחוק החברות, הדן ב"עושק המיעוט", מקנה לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת "לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301 מניות ממניותיה", במקרים בהם "התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה".
171. הוראה זו נועדה ליתן לבית המשפט כלים להסדרת מצבים בהם נעשית "חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות המיעוט בה" (ע"א 2718/09 גדיש קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 28.5.2012)), כאשר "תוכנה של עילה זו הוא גמיש ומשתנה בהתאם לאופי החברה ונסיבות המקרה" (ע"א 4179/17 יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ נ' רובין (פורסם בנבו, 6.12.2018)).
172. בגדר הוראה זו, נפסק כי "יש לבחון האם נפגעו ציפיותיהם הלגיטימיות של בעלי המניות הטוענים לקיפוח וכי התשובה לשאלה זו היא תלוית נסיבות ועשויה להשתנות ממקרה למקרה בשים לב למכלול השיקולים הצריכים לעניין" (ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' חביב, פסקה 8 (פורסם בנבו 28.2.2016); להלן: "עניין פרט תעשיות מתכת").
173. בעניינו, טוען אלי כי פעולותיהם של הנתבעים קיפחו את זכויותיו כבעל מניות מיעוט. טענות הקיפוח מתמקדות בשני עניינים:
א. הראשון, החלטות בעלי המניות להדיח אותו מתפקיד מנכ"ל החברות וחסימת הרשאתו לפעול, לעיין ולצפות בנתוני וחשבונות החברות;
ב. השני, הפסקת ההטבות והזכויות המגיעות לו כבעל מניות, ובכלל זאת תשלום המשכנתא, תשלום דמי שכירות, תשלום הלוואות שניטלו בקשר עם החברות, תשלומי אגרות רכב וביטוח, תיקון רכבים, טלפון נייד, מנוי מי עדן ועוד.
אפנה לבחון עניינים אלו.
החלטת בעלי המניות להדיח את אלי מתפקידו כמנכ"ל החברות ומניעת הרשאתו לפעול ולעיין במסמכי החברות
174. אלי טוען כי החלטות בעלי המניות מהימים 27.8.2013 ו- 29.9.2013, בהן הוחלט להדיחו לאלתר מתפקידו כמנכ"ל החברות, לאחר שניהל אותן במשך עשרים שנה, הן החלטות מקפחות, אשר פוגעות בציפיותיו הלגיטימיות להמשיך לקחת חלק בניהול החברות, ועל כן יש להורות על בטלותן.
175. הלכה פסוקה היא כי "במקרה של מעין-שותפות עשויות לקום לבעלי מניות ציפיות לגיטימיות להשתתפות בניהול" (ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת (פורסם בנבו, 1.9.2015); להלן: "עניין אדלר").
176. החברות הן חברות מעטים, בהן שלושה או ארבעה בעלי מניות, הפועלות כמעין שותפות, ומתנהלות על בסיס מערכת יחסי אמון וידידות רבת שנים, בהן שימש אלי כמנכ"ל מיום הקמתן, ובמשך כעשרים שנה הייתה מוטלת עליו האחריות הניהולית.
בנסיבות אלה, מקובלת עלי טענתו של אלי כי קמה לו ציפייה סבירה ולגיטימית להמשיך ולקחת חלק בניהול ענייני החברה, ועל כן, לכאורה, "התנהגות הפוגעת בציפיה זו עשויה לשמש בסיס לתביעה בגין קיפוח" (רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בנייה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ (פורסם בנבו, 12.1.2005); וראו גם, ציפורה כהן בעלי מניות בחברה כרך ב 123 (מהדורה שניה, 2008)).
177. עם זאת, בפסיקה הוכרו מקרים בהם התנהלותו הפסולה של הצד המקופח הביאה לשלילת ציפיותיו הלגיטימיות להשתתפות בניהול החברה. יפים לעניין זה, דבריו של כב' השופט דנציגר בעניין אדלר, בפס' 68 לפסק דינו:
"האם, ברמת העיקרון, יתכנו מקרים שבהם על אף קיומן של ציפיות לגיטימיות, שלילתן של ציפיות אלה על ידי הרוב אינה עולה כדי קיפוח המצדיק מתן סעד? דומה כי התשובה לשאלה זו היא חיובית, בפרט כאשר שלילת הציפיות נעשית בתגובה להתנהלות פסולה מצד המקופח – דוגמת מעילה בכספי החברה או ניהול מיזם עסקי עצמאי המתחרה בחברה (השוו: כהן, בעמ' 131-129). בנסיבות מעין אלה, לא מן הנמנע כי שלילת הציפיות הינה מוצדקת ואף עולה בקנה אחד עם טובת החברה, ואין לומר כי מדובר בפעולה "מקפחת". במילים אחרות, ציפיותיו הלגיטימיות של המנהל שגנב, מעל, או רימה מתאיינות – ולמצער, נחלשות באופן קיצוני – ועל כן אין לאפשר לו להסתמך עליהן, שהרי אלמלא כן "יצא חוטא נשכר"."
178. דברים אלו נכונים גם בענייננו. כאמור לעיל, הוכח כי אלי עשה שימוש בכספי החברה לצרכים פרטיים וכי תחת ניהולו התקיימו אי סדרים וכשלים בניהול כספי החברות, באופן שהצדיק את אי האמון מצד יתר בעלי המניות, ואשר הוביל להחלטתם המוצדקת בדבר הדחתו מתפקידו כמנכ"ל החברות.
179. מטעמים אלו, שוכנעתי כי מוצדקת שלילת ציפיותיו של אלי להשתתפות בניהול החברה וכך אף הרחקתו מניהול החברה באמצעות חסימת הרשאתו לעשות פעולות בשם החברות, כמו גם הגבלת זכאותו לעיין בכל עת במסמכים והנתונים של החברות. החלטות החברות באמצעות בעלי המניות האחרים בנושאים אלה היו החלטות תקינות ומוצדקת על רקע הפרת האמון מצד אלי, ועל כן מצאתי לנכון לדחות את טענותיו בעניין זה.
נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי אלי לא הוכיח כי יש בהחלטות אלו משום קיפוח זכויותיו – ודין תביעתו בעניין זה להידחות.
הפסקת ההטבות והזכויות המגיעות לאלי כבעל מניות
180. אלי מעלה מספר טענות בסוגיה זו, שעניינן הפסקת תשלום הלוואות שניטלו בקשר עם החברה וכן הפסקת מתן הטבות שלטענתו מגיעות לו מתוקף היותו בעל מניות בחברה, כגון: הפסקת תשלום החזר הלוואת המשכנתא שנלקחה בקשר עם המבנה; סירוב תשלום דמי שכירות עבור הנכס; החזר הלוואה אישית שנלקחה מביטוח המנהלים ומקרן ההשתלמות; ניתוק טלפון הנייד; אי תשלום אגרות רכב וטסט; הפסקת מנוי מי עדן ועוד.
א. הפסקת תשלום החזר הלוואת המשכנתא שנלקחה בקשר עם המבנה
181. לטענת אלי, החל מחודש אוגוסט 2013 בוטלה הוראת הקבע למגדל שנלקחה בקשר עם המשכנתא לטובת רכישת המבנה המשמש כמוסך, בעוד שהמשכנתאות של אדם וברוך שולמו במלואן על ידי החברות (להלן: "הלוואת החזר המשכנתא").
182. בחקירותיהם אישרו אדם וברוך כי ההלוואות שלקחו בקשר עם המשכנתאות למגדל נפרעו במלואן על ידי החברות (ראו: עדות ברוך בעניין זה בעמ' 556 לפרוטוקול ועדות אדם בעמ' 389 לפרוטוקול), אך טענו כי לא נתנו הוראה להפסיק את הלוואת החזר המשכנתא שנלקחה על ידי אלי (ראו למשל, חקירתו של יוסי בעמ' 254 לפרוטוקול וכן חקירתו של ברוך בעמ' 557-556 לפרוטוקול). עדויות ההגנה בעניין זה לא היו ברורות או סדורות דיין, ולא ראיתי לנכון לקבוע ממצאים על פיהן. אך ניתן ללמוד מהן כי גם לדעת הנתבעים, לא היה מקום בנסיבות העניין, להפסיק את תשלום החזר המשכנתא, שנעשה לפי הסכמות קודמות בין בעלי המניות והחברות.
183. אל מול הגרסה הבלתי ברורה של ברוך ואדם בנושא, הציג אלי ראיות המוכיחות כי החברות הפסיקו לשלם את הלוואת החזר המשכנתא שנלקחה על ידו וכי כתוצאה מכך נאלץ לערוך עם מגדל הסכם פריסת תשלומים להלוואה ולהורות על הקמת הוראת קבע חדשה מחשבונו (נספח כט' לתצהיר אלי).
184. בנסיבות אלו, הוכח כי החברות הפסיקו לשלם לאלי החזרים על תשלומי המשכנתא וכי עשו כן בניגוד להסכמות מחייבות. על כן, מצאתי כי הפסקת תשלומי החזר המשכנתא הייתה החלטה פסולה ומקפחת ואני קובעת כי יש לחייב את הנתבעים לפרוע את תשלומי הלוואת המשכנתא של אלי. אלי הוכיח כי נאלץ לפרוע בעצמו את החוב, לאחר הפסקת החזר התשלום, וכי שילם סך של 42,500 ₪. על כן הוכחה זכותו להחזר סכום זה, בצירוף ריבית והצמדה לפי חוק מיום 1.04.2014, מועד חישוב חובו של אלי למגדל, לפי הסכם החזר ההלוואה מיום 26.10.2014 (וראו, עמ' 76 לנספח כח' ונספח כט' לתצהירו של אלי וכן החלטה מיום 17.2.2014, בה נקבע כי בעלי המניות יערבו לכל חיוב שיוטל על החברות).
ב. סירוב תשלום דמי שכירות בגין המבנה המשמש כמוסך
185. בהתאם להסכם השכירות שבין חברת המבנה למוסך, משלם המוסך לחברת המבנה דמי שכירות בסך של 21,000 ₪ לחודש (סעיף 7 לנספח כו' לתצהיר אלי). לטענת אלי, דמי שכירות אלו התחלקו שווה בשווה בין בעלי המניות עד סמוך למועד הגשת התביעה, אז חדלו הנתבעים מלהעביר לאלי את חלקו בתשלום דמי השכירות.
ובמה דברים אמורים?