מאז קום המדינה, משק הדלק לא היה נתון לתחרות ונשלט כולו הלכה למעשה, בידי שלוש חברות הדלק, בפיקוח הדוק של הממשלה. חברת פז חלשה על 45% של השוק, חברת דלק על 30% וחברת סונול על 25%.
מינהל הדלק במשרד האנרגיה הכתיב:
א. את מחיר מוצרי הנפט שנמכרו ע"י בתי הזיקוק לספקיות הדלק ("שער בז"ן");
ב. את המחיר המירבי למכירת הדלק למפעילי התחנות ("מחיר לתחנה" או "מחיר מתקן") ואת המחיר המירבי למכירת הדלק לצרכן ("מחיר לצרכן").
המחירים השונים נקבעו על בסיס חישוב ההוצאות של כל אחת מחוליות האספקה הנ"ל במטרה להותירן עם רווח ראוי עבור מלאכתן.
ביום 13.11.1987 קיבלה הרשות הלאומית לאנרגיה החלטה להנהיג רפורמה במשק הדלק אשר מטרתה הייתה פתיחה הדרגתית של שוק הדלק לתחרות חופשית.
כתוצאה מהחלטה זו נכנסו אט אט לשוק הדלק ספקיות נוספות על שלוש החברות הוותיקות. בשנת 1993 ביצעה המדינה צעד משמעותי נוסף למען פתיחת שוק הדלק לתחרות, והחליטה להסיר את הפיקוח על מחירי הדלק למפעילים-המחיר לתחנה, ועל חלק ממחירי הדלק לצרכן (כגון סולר וחלק ממוצרי הבנזין, אך לא על בנזין 95 אוקטן ו-96 אוקטן שהיוו החלק הארי של סוג הדלק הנמכר בישראל).
3. ובחזרה לענייננו: במשך המחצית השנייה של המאה הקודמת נחתמו עשרות מערכות הסכמיות בין נכי צה"ל שזכו בקרקעות להקמת תחנות תדלוק, לבין שלוש חברות הדלק שפעלו במדינת ישראל באותה עת (פז, דלק וסונול). המתכונת ההסכמית תאמה לקווים הכלליים ששורטטו בדו"ח צ'חנובר, כאשר הנכה חכר את הקרקע מהמנהל בחכירה ראשית והחכיר אותה בחכירת משנה לחברת הדלק. כעת הנכה קיבל מחברת הדלק "רישיון" להפעלת התחנה, תוך שהוא מתחייב לרכוש את מוצרי הדלק אך ורק מחברת הדלק – חוכרת המשנה ובמחיר שתכתיב חברת הדלק.
משך השנים, נתקפו מערכות הסכמיות אלו פעם אחר פעם בפני בתי המשפט, כאשר נטען כי הן מהוות הסדר כובל כמשמעותו בחוק ההגבלים וכן חוזה אחיד המכיל תניות מקפחות כמשמעותם בחוק החוזים האחידים.
בתי המשפט המחוזיים נתנו דעתם על הסכמים אלו, ובמשך השנים נכתבו בעניינם מספר בלתי מבוטל של פסקי דין (בשינויים המחייבים שבין מקרה למקרה).
פסקי הדין לא היו אחידים בתוצאתם, אף שלטעמי, בנקודת הזמן הנוכחית ניתן כבר למצוא קו מנחה העולה מתוך רוב פסקי הדין שניתנו עד היום, ביחס לרוב השאלות שבמחלוקת, וכפי שיבואר עוד להלן.
ערעורים שהוגשו לבית המשפט העליון בגין פסקי דין אלו, נדחו או נמחקו פעם אחר פעם בהסכמת הצדדים, ולמיטב ידיעתי, עד לעת הזו לא קיימת התייחסות כתובה של בית המשפט העליון למעמדם המשפטי של המערכות ההסכמיות מושא ההליכים הנ"ל (ראו גם ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ, פס' 10 (פורסם בנבו, 08.02.2018) (להלן: ענין חוואסה).