15. תניית הכתבת המחירים בשילוב תניית הבלעדיות מהווה הסדר כובל בהתאם לס' 2(ב)(1) לחוק ההגבלים. שלושה היבטים לכבילה זו:
א. הספק מכתיב לסוחר את המחיר לצרכן, וזאת באמצעות הכתבת מחיר מחירון גבוה מאד והשתתפות בהנחה ממחיר המחירון.
ב. ספק אחד (דלק) מכתיב למתחרהו הכבול אליו (כסלו) את המחיר לצרכן ואת מחיר התשומות. מדובר בכבילה אופקית בין מתחרים, שכן דלק מפעילה בעצמה מאות תחנות תדלוק.
ג. כאשר קיימת תניית בלעדיות נצחית, הכתבת מחירי התשומות של הרוכש מהווה "הכתבת מחיר" לפי ס' 2(ב) (1).
16. ס' 2א': תניית הכתבת המחירים בשילוב תניית הבלעדיות עלולה (- לכל הפחות) למנוע או להפחית את התחרות. כך נקבע בכל פסקי הדין שדנו בסוגיה זו, וכך גם עפ"י קביעת הממונה המהווה ראייה לכאורה לפי ס' 43 לחוק ההגבלים.
בענייננו, חומר הראיות מוכיח בבירור כי אכן נגרמה בפועל פגיעה בתחרות.
17. אין ממש בטענות דלק כי מדובר בשותפות או מעין שותפות בינה לבין כסלו.
18. טענות דלק בדבר היחס בין שווי הקרקע לעלות ההקמה עפ"י חוו"ד השמאי יוניצ'מן הופרכו, ואף אילו לא הופרכו, עלויות הקמה אינן יוצרות זכויות קנייניות ואינן מתירות התקשרויות בלתי חוקיות.
19. אין ממש בניסיונה של דלק להיבנות מעמדת רמ"י בתיק דלק מגשימים (38307-08-15). דלק טוענת כי לעמדת רמ"י זכות החכירה של נכי צה"ל אינה ברת הורשה, ולעומת זה זכויות חכירת המשנה של חברת הדלק בקרקע עומדות לה אף לאחר פטירת החוכר הראשי. ראשית, אין רלוונטיות לשאלת זכות הורשת הקרקע, כאשר מוסכם כי לכל אורך ימיו של התובע, זכויותיו בקרקע אינן נתונות בספק. שנית, במסגרת ההליך דנן הבהירה רמ"י כי עמדתה תלויה בנסיבות כל תיק ותיק, ובענייננו, אין ספק שיש משמעות לעובדה שהקרקע הייתה משויכת למושב עוד טרם שינוי הייעוד, וכסלו ויתר על זכויותיו בקרקע אחרת במושב על מנת לזכות בקרקע מושא ההליך. שלישית, עמדת רמ"י אינה מחייבת כמובן את ביהמ"ש, ולעמדת התובע (על אף שאינה רלוונטית לנידון תיק זה) זכויותיו בקרקע הינן ברות הורשה. רביעית, ב"כ רמ"י הבהיר במסגרת הליך זה כי זכויות חכירת המשנה אינן עומדות בחלל ריק, ובוודאי שאין לומר כי לעמדת רמ"י זכויות חוכר המשנה נותרות אף לאחר פטירת החוכר הראשי.
מענה לטענות פטור לפי ס' 3 לחוק ההגבלים:
20. יש לדחות טענת דלק כי מדובר בהסדר כובל פטור לפי ס' 3(1) לחוק ההגבלים. הטענה שנטענה על בסיס "צו דינשטיין" משנת 1968 נזנחה. ייאמר בקצרה כי הוא כמובן אינו דין והוא גם בוטל בשנת 1988 עוד בטרם נחתמה מערכת ההסכמית מושא התיק. גם דו"ח צ'חנובר אינו מהווה "דין", ואף הוא לא הורה על הסכמי בלעדיות ארוכי טווח ועל הכתבת מחירים. המדינה עצמה בעמדת היועמ"ש מפריכה את טענת הפטור על בסיס ס' 3(1). דוקטרינת ה"חסינות מכוח מעשה מדינה" אינה חלה במשפט הישראלי, וגם אילו הייתה חלה, דלק רחוקה ממילוי תנאיה.