ומכאן לתובענה שלפניי
הצדדים:
8. התובע - מר אליהו כסלו, הינו נכה צה"ל אשר נפצע ואיבד את שתי רגליו במסגרת שירות מילואים בלבנון בשנת 1985 בהיותו בגיל 42.
9. בהתאם להמלצת אגף השיקום זכה התובע לחכור מהמנהל חלקת מקרקעין בצומת רמות שברמת הגולן, וזאת בפטור ממכרז. המקרקעין בגודל 4,800 מ"ר ידועים כחלק מחלקה 1 בגוש 200000. תחנת התדלוק מושא התביעה ממוקמת על שטח של 1,500 מ"ר מתוך מקרקעין אלו.
10. הנתבעת - חברת "דלק" הינה חברה פרטית העוסקת בשיווק ומכירה של מוצרי נפט שונים, והיא חוכרת מהתובע את תחנת הדלק מושא התביעה בחכירת משנה.
11. בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, לאחר שפעל התובע לשינוי ייעוד הקרקע והכשרתה להקמת תחנת דלק, נכרתה בין הצדדים מערכת הסכמית המורכבת משלושה הסכמים: הסכם בסיסי, הסכם חכירת משנה והסכם קמעונאי. הסכמים אלו הסדירו את היחסים בין הצדדים בצורה טיפוסית שהייתה נהוגה בין חברות הדלק לבין נכי צה"ל כמפורט לעיל, ובאופן קונקרטי כדלהלן: דלק הקימה את התחנה ובתמורה לכך חכרה את הקרקע מאת התובע בחכירת משנה למשך כל תקופת החכירה הראשית. חוכרת המשנה מינתה את התובע למפעיל התחנה, והוא התחייב לרכוש את מוצרי הדלק רק מחברת דלק למשך כל תקופת החכירה ובמחירים שייקבעו ע"י דלק. החכרת המשנה נועדה לשריין תניות אלו, כך שאם יפר הלקוח איזו מהן, תוכל דלק לסלקו מן המקרקעין.
12. עיקר המחלוקת בתיק זה כמו ביתר התיקים שעסקו בתחנות הנכים, נוגעת לחוקיותן של שתי התניות המתוארות בסיפא של הסעיף הקודם, אשר להלן יכונו בהתאמה "תניית הבלעדיות" ו"תניית הכתבת המחירים".
טענות התובע והנתבע שכנגד:
13. המערכת ההסכמית הינה הסדר כובל פסול:
מדובר בהסדר כובל אנכי ואופקי, והוא פסול הן לאור התקיימותן של החזקות החלוטות המופיעות בס' 2ב' לחוק ההגבלים, והן לאור פגיעתו בתחרות לפי ס' 2א' לאותו חוק.
14. תניית הבלעדיות (ס' 2 ב'), האוסרת על כסלו לרכוש ולשווק מוצרי דלק של חברות אחרות לכל אורך תקופת החכירה הראשית, לרבות הארכתה ככל שתהיה, מהווה כבילה הנוגעת "לחלוקת השוק, כולו או חלקו... לפי האנשים שעימם יעסקו" (ס' 2(ב) (3)) ו/או לסוג הנכסים שבעסק (ס' 2(ב) (4)), וזאת עפ"י קביעת כל פסקי הדין שעסקו בנושא הנדון. אפילו בהליכים שבפני ביה"ד להגבלים עסקיים המוסמך לאשר הסדרים כובלים (בניגוד לערכאה זו), תקופת הבלעדיות המקסימלית שאושרה הינה 6 שנים לכל היותר.