6. ביחס לתחנות הנכים נכתב בשני הסכמי הפשרה (ובדומה לכך גם בהודעת העדכון) כך: "לעניין התקשרות של חברת דלק בהסדרים המתייחסים לנכי צה"ל, כפי שהם נהוגים מעת לעת, עם מנהל מקרקעי ישראל ואגף השיקום במשרד הביטחון, ייקבעו כללים ייחודיים ההולמים את נסיבות המקרה, והכללים דלעיל כפי שהם לא יחולו עליהם".
7. להשלמת התמונה ולמיקוד סוגיית תחנות הנכים, אצטט מדברי ביהמ"ש העליון בבג"ץ כספי (פס' 28): "נושא אחר, שבשלב זה אין עילה להרחיב לגביו, הוא מהות ההסדרים הקיימים בין חברות הדלק לבין מפעילים מקרב נכי צה"ל. זהו, בעליל, נושא מיוחד ומורכב. בהסדר המוסכם נקבע, כי לעניין זה ייקבעו כללים ייחודיים. אך קביעה זו התייחסה רק להתקשרויות עתידיות. העותרים בבג"צ 326/96, המייצגים את עניינם של מפעילי תחנות מקרב נכי צה"ל, העמידו לבירור גם את ההתקשרויות הקיימות.
בלי להביע כל דעה בדבר צדקת טענותיהם, יש לומר כי השאלות שהועלו על-ידיהם ראויות לבירור. אך חוששני כי עניינם של עותרים אלה אינו יכול למצוא את תקנתו במסגרת הדיון בעתירות שלפנינו. המדובר במערכת יחסים מיוחדת ומורכבת, שזולת חברות הדלק והנכים עצמם מעורבים בה גם גורמים אחרים, בכללם מינהל מקרקעי ישראל ואגף השיקום במשרד הביטחון, והללו לא צורפו כמשיבים לעתירה בבג"צ 326/96. זאת ועוד: משהודה הממונה, במסגרת טיעונו לפנינו, כי שוכנע שנושא זה טעון בירור נפרד וכי בקרוב ייתן את דעתו לקיומו של הבירור הדרוש, מן הראוי ליתן לממונה שהות סבירה לבחון את הסוגיה פעם נוספת ולומר בה את דברו. פשיטא, שאם טיפולו הצפוי של הממונה בעניינם לא יביא עותרים אלה על סיפוקם, יהיה עליהם לשקול ולהחליט מה הם ההליכים שבידם לנקוט".
לסיום פרק זה יצוין, כי היועץ המשפטי לממשלה הביע אף הוא את עמדתו הביקורתית ביחס למערכות ההסכמיות שבין חברות הדלק והנכים בשתי הזדמנויות ועל פני עמודים רבים. לראשונה בעמדת יועץ שהוגשה לביהמ"ש העליון בשנת 2008 בעניינם של ע"א 4243/00 1393/02 9900/06 (מצ"ב כנספח כט לתצהיר כסלו), ולאחר מכן בשנת 2010 בעמדת יועץ שהוגשה במסגרת ע"א 9959/03 (מצ"ב כנספח ל' לתצהיר כסלו). יצוין כי עמדת היועמ"ש משנת 2010 לא נכתבה בעניינן הספציפי של תחנות הנכים, אך נכתב בה כי עמדה זו זהה במהותה לעמדת היועמ"ש משנת 2008 בעניינן של תחנות הנכים. עמדתו העקרונית של היועמ"ש היא כי הסכמים אלו הינם הסדרים כובלים אסורים לפי חוק ההגבלים, כי לאור זאת הם חוזים פסולים לפי ס' 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") וכי הם חוזים אחידים המכילים תניות מקפחות לפי חוק החוזים האחידים (ראו עוד עניין חוואסה, פס' 10).