32. גב' פורת עומתה בחקירתה עם הקושי בהצעת דיור חלוף לשלושה חודשים בשלב בו מועד קבלת טופס 4 לבנין, אינו נראה באופק ולהן תשובותיה בעמ' 47 שורה 19:
"נכון. ואז מה אתם, מה בעצם אתם ציפיתם? שהם יעברו לדיור חלופי ל-3 חודשים, עד ינואר 15' ואז יחזרו לדירה הקודמת שלהם?
ת: לא, אנחנו ציפינו לתת להם דיור חלופי. זה מה שהיינו צריכים לתת להם.
ש: אתם הייתם צריכים לתת לפי ההסכם דיור חלופי של 3 חודשים נכון? למה,
ת: תראה, תראה, היות והם לא, היות והם לא לקחו את הדיור החלופי, אני מניחה, אני מניחה, זה רק הנחות. כי היום אנחנו יכולים רק להניח על סיטואציות שלא קרו, שאם הם היו עוברים לדיור חלופי ומאיזה שהיא סיבה לא היה אישור אכלוס עד המועד 3 חודשים אז זה היה מתמשך עד השלב שהיה אישור אכלוס, זה ההיגיון אומר.
ש: לא, לא, אתם הסכמתם על סעיף מסוים. סעיף מסוים בהסכם, והסעיף הזה קובע במפורש, 3 חודשים שאתם מעמידים להם דיור חלופי ואחרי זה הם זכאים לכל הסעדים שמגיעים להם לפי דין. זאת אומרת שאת לא יכולה לחייב אותם להמשיך להישאר עוד חודשים על חודשים יותר מחצי שנה, בתוך איזה דירת 3 חדרים מצומקת.
כב' הש' הדר: מה את אומרת על האמירה שלו?
העדה, גב' פורת: אני אומרת שקודם כל 3 חודשים היה בחוזה, וזה מנגנון שהיינו אמורים לתת להם, והצענו להם, והם לא לקחו, לא הרימו את הכפפה. זה אחד. וככל שאחרי 3 חודשים לא היה באיזה שהיא סיבה הפרויקט לא היה מסתיים, היינו מדברים איתם. אתם רוצים להישאר ב-3 חודשים? אפשר לדבר, הרי, אבל הם מראש לא, לא שיתפו אתנו פעולה.
עו"ד באומל: אז לא, מה שאני רוצה להגיד לך זה שהסעיף הזה נקבע כי כשהם רכשו את הדירה, המצב של הבנייה כבר היה מאוד מתקדם. ואף אחד לא חשב באותו זמן, שגם אחרי אותם 3 חודשים ייקח עוד חצי שנה למסור את הדירה. ואז מה הייתה הכוונה? אם היה להם הרי דירה באותו זמן. אם הם מוכרים את הדירה שלהם למישהו אחר, ונשארים בלי בית, אז הם עוברים לדיור חלופי ל-3 חודשים. ואז הם מקבלים את הדירה שלהם. זכור לך משהו כזה?
העדה, גב' פורת: אני, תראה, היה מנגנון, המנגנון אמר,
ש: אני, אני, רגע, רגע,
כב' הש' הדר: רגע, לא, לא, היא תגיד מה שהיא רוצה.
עו"ד באומל: אנחנו צריכים להתמקד.
כב' הש' הדר: עורך דין באומל היא תגיד כרגע מה שהיא רוצה, 3 משפטים, אני מאזן.
העדה, גב' פורת: אני הסכם היה מאוד חד משמעי, לא מסרנו בזמן, אנחנו נותנים להם דיור חלופי. אנחנו הלכנו by the book, הצענו דיור חלופי. בעיקרון הם היו צריכים לקחת את הדיור החלופי, ואם אחרי 3 חודשים תיאורטית, לא נגמר פרויקט, אז מדברים. הם אומרים לנו חבר'ה, לא נגמר אנחנו נשארים עוד 3 חודשים."
33. בשים לב לכך שהמסירה בוצעה ביום 19.5.16, הצעת הנתבעות לתובעים, יותר משבעה חודשים קודם לכן, לעבור לדיור חלוף למשך שלושה חודשים, כהוראת סעיף 7ב להסכם המכר, כאשר באותו שלב אף לא היה טופס 4, ובחלוף שלושה חודשים "מדברים" כגרסת גב' פורת, אינה סבירה. מכאן שאין לקבל טענת הנתבעות, כי למרות השלב המקדמי בו הוצע הדיור החלוף ביחס למועד קבלת טופס 4, היה על התובעים להסכים לעבור לדיור חלוף באותו שלב לשלושה חודשים.
34. בנוסף לאמור לעיל, מחקירת גב' פורת בעמוד 63 בשורה 4 עולה שלא רק במכתב שנשלח לתובעים לא הוזכרה כתובת מדויקת לדיור חלוף, אלא גם לא לאחר מכן, שכן הנתבעות המתינו שהתובעים ירימו את הכפפה:
"לא, לא, לא, לא, אני מבקש לא לערבב. יש את המצב שהתובעים עברו לדיור חלופי במלון west ועל זה אין לנו טענה. לא תבענו אתכם על התקופה הזאת ולא שום דבר. יש לנו טענה כלפי המכתב שהוצאתם. בסדר? ואני אומר, האם את יכולה להראות לי שאותה דירה שהתכוונתם אליה אז, זו דירה שהיא בסטנדרט של מלון מנדרין? אם יש לך יכולת להראות את זה איפה שהוא?
ת: אני לא חושבת שאז אמרנו איפה אנחנו אומרים לו. הם היו צריכים להחליט איפה הם רוצים. זה היה צריך להיות בהתאם למה שכתוב בחוזה. אני לא זוכרת שהכרחנו אותם,
ש: רגע, התובעים היו צריכים להחליט?
ת: לפי מה שכתוב בחוזה. לפי הסטנדרט שכתוב בחוזה הם היו צריכים לבחור דירה שמתאימה.
ש: לא, כי אתם כתבתם במכתב שאתם מעמידים לרשותם דירה.
ת: אבל עוד לא הגענו בכלל לאני דירה ולדבר איפה היא, כי הם לא הרימו את הכפפה."
35. מכיוון שההסכם סייג מתן דיור חלוף בהעמדת דירה בסטנדרט מסוים, מכאן שגם מסיבה זו, דין הטענה להדחות.
36. הטענה כי התובעים היו אמורים לבחור הדירה, לא מעוגנת במכתב עליו הסתמכו הנתבעות, או בכל מסמך אחר. לכן, גם טענה זו נדחית.
טענת הנתבעות כי התובעים הסכימו בהסכם המכר לדחייה של שלושה חודשים במסירת הדירה
37. הנתבעות טענו כי סעיף 7ב' להסכם זיכה אותן בפטור מתשלום פיצוי בגין איחור במסירה "ובלבד שתעמיד לרשות הרוכש דיור חלופי של שלושה חדרים לפחות (כדוגמת מלון מנדרין) ותישא בעלות הובלה אל הדיור החלופי וממנו וזאת אך ורק לתקופה של שלושה חודשים".
לאחר איחור של שבעה חודשים וחצי, הנתבעות העמידו דיור חלופי לתובעים ובגין תקופה זאת, התובעים לא ביקשו פיצוי.
38. אין מקום לטענת הנתבעות כי סעיף 7ב' זיכה אותן בפטור מפיצוי בגין איחור במסירה במשך שלושה חודשים, ללא קשר לפרק הזמן בו ניתן הדיור החלוף בפועל שכן קבלת טענה זו מעניקה לנתבעות פטור מתשלום פיצוי הקבוע בחוק, ללא הצדקה.
39. בימ"ש מוצא חיזוק למסקנה זו בעובדה שסעיף 7ב' המקורי אכן קבע פרק זמן של דחיה בת 3 חודשים, אולם הסעיף נמחק. מכאן שלא הייתה הסכמה ליתן לתובעים דחיה "על החלק" בת 3 חודשים ללא תלות בדיור חלוף בפועל.
טענת הנתבעות כי התובעים הסכימו בהסכם השינויים לדחייה של 90 ימי עבודה שהם 4.6 חודשים
40. טענה נוספת של הנתבעות, היא שהתובעים הסכימו בהסכם השינויים שנחתם ביום 22.6.15 לדחיית מועד המסירה בתשעים ימי עבודה שהם 4.6 חודשים.
גרסת הנתבעות
41. הנתבעות ייחדו משקל רב לטענה זאת כמפורט להלן:
התובעים דרשו מהן לבצע שינויים רבים בדירתם ועם זאת, התעכבו זמן רב בכל פעולה שהיה עליהם לבצע וגררו רגליהם תוך שהם מנסים לחפות על מחדליהם ואזלת ידם על ידי הקפדה יתרה ובלתי מתפשרת להלין כלפי הנתבעות ונציגיהם.
על פי ההסכם התחייבו התובעים שלא לבצע כל עבודה ו/או תוספת ו/או שינוי בדירה מעבר לאמור בהסכם, במפרט ובתוכניות, אלא בהסכמת הנתבעות ובהתאם להסכם שינויים שייחתם בין התובעים לבין הקבלן המבצע. כן הוסכם כי הנתבעות יוכלו על פי שיקול דעתן הבלעדי להסכים ו/או לסרב לביצוע השינויים.
הוסכם והובהר כי הנתבעות לא יהיו אחראיות לשינויים ו/או לטיב החומרים ו/או הפריטים ו/או האביזרים שיוזמנו על ידי התובעים בקשר לביצוע השינויים ו/או לנזקים שייגרמו כתוצאה מהם ולא תהיה לתובעים זכות תביעה ו/או טענה כלפי הנתבעות בגין כל האמור והנתבעות לא יישאו בכל אחריות שהיא בקשר לכל שינוי.
למרות האמור לעיל, הן אפשרו לתובעים לבצע עבודות השלמה פרטיות בדירה בטרם קיבלו החזקה על הדירה על מנת להקל עליהם ולאפשר להם להיכנס לדירה מידית עם קבלת אישור אכלוס וזאת למרות שהדבר אינו מקובל כלל וכלל.
יתרה מכך, על אף שלא היו מחויבות לכך לפי כל הסכם ו/או דין, הסכימו הנתבעות, לפנים משורת הדין, אף לשינויים ו/או תוספות שדרשו התובעים וכן הסכימו לבקשות התובעים ל"שידרוג" אביזרים שלא נכללו כלל בהסכם, במפרט ובתוכניות, כאשר הנתבעות לא חייבו את התובעים בגין שדרוגים אלה וספגו על עצמן את ההוצאות הרבות הכרוכות בכך. כך למשל, הסכימו הנתבעות לדרישת התובעים להתקין פרקט בדירתם במקום הריצוף לו התחייבו במפרט ואף שילמו על כך הנתבעות מכיסן. הכל מתוך רצון טוב וכוונה לבוא לקראת התובעים. בעניין זה, ציינו הנתבעות, כי עומדת להן הזכות לקזז את שווי הפרקט מכל סכום שיקבע בית המשפט הנכבד, ככל שיקבע, לתובעים.
נוכח דרישות התובעים לביצוע שינויים רבים בדירה, הם גרמו בעצמם לדחייה במסירת הדירה והם יודעים זאת היטב ומודעים לכך. יתרה מכך, הדבר הוסבר והובהר להם עוד במעמד החתימה והתובעים הסכימו כי בשל דרישותיהם לשינויים ידחה מועד המסירה.
בכל שלבי הבניה נאמר לתובעים לא אחת על ידי נציגים מטעם הנתבעות כי התמהמהותם בהזמנת השינויים וסיפוקם לנתבעות לצורך התקנתם גורמת לדחיית המסירה שכן הנתבעות לא יכולות לסיים את העבודות ללא הזמנת השינויים וסיפוק המוצרים.
התובעים בחרו בחוסר תום לב משווע להסתיר מידע רב מבית המשפט ולהפנות את מלוא האשמה לנתבעות בטענתם כי נגרם איחור במסירת הדירה עקב התנהלות הנתבעות, קבלן המשנה והספקים השונים, דבר שאין בו דבר וחצי דבר וחוטא לאמת ולעובדות.
התובעים דרשו מהן לבצע שינויים רבים וביניהם: הנמכת גבס בתקרות, הזזת דלת, פתיחה ותיקון עבור גופי תאורה, שינויים בתוכניות החשמל, עבודות אינסטלציה שונות כגון: ביטול אמבטיה והחלפת מקלחון, התקנת תעלות ניקוז בחדרי רחצה, התקנת תעלות ניקוז, ועוד. נטען כי אין מדובר בשינויים "סתמיים" ושטחיים כטענת התובעים. מדובר בשינויים שרובם מורכבים ומכל מקום, ברור כי כל אלו מאריכים משמעותית את זמן העבודה.
התובעים התנהלו בעצלתיים, התמהמהו זמן רב בבחירת והספקת המוצרים ולמרות דרישות חוזרות ונשנות מצד הנתבעות והקבלן המשיכו בהתנהלותם האיטית והמבולבלת בכל הקשור לשינויים שביקשו ומשכך לא יכלו הנתבעות לסיים את העבודות.
כך למשל, כבר ביום 26.1.2015 פנו הנתבעות לתובעים במכתב בו מבקשות הנתבעות מהתובעים לזרז את בחירת חומרי הגלם והזמנת השינויים עד לא יאוחר מיום 10.2.2015. זאת, לאחר שכבר נתנו להם הנתבעות, לפנים משורת הדין, ארכה עד ליום 31.12.2014 להחליט על בחירותיהם ולהעביר אליהן את תכניות השינויים. עם זאת, התובעים המשיכו בהתנהלותם הקלוקלת וכך עוד בחודש מרץ 2016, ואף לאחר מכן, לא בחרו התובעים את כל השינויים שביקשו לבצע בדירתם ולא סיפקו את המוצרים שהיה עליהם ובאחריותם לספק לצורך התקנתם.
עד לחודש מרץ 2016, לכל הפחות, דהיינו, 6 חודשים ממועד המסירה הראשוני המצוין בהסכם, התובעים לא העבירו לנתבעות הזמנת שינויים וכן לא סיפקו את המוצרים ואזי על פי ההסכם נדחה מועד המסירה לתקופה זו לכל הפחות.
כמו כן, נטען כי בשל מורכבות השינויים שדרשו התובעים ותלות הנתבעות בתובעים, הובהר לתובעים והוסכם על ידם כי בכל מקרה של שינויים ייתכן כי מועד המסירה ידחה.
מטעם זה ובהתאם לכך אף הסכימו התובעים כי דחייה של 90 ימים לא תהווה איחור במסירת הדירה.
הנתבעות סיכמו וטענו כי לא נגרם כל איחור במסירת הדירה. זאת על אחת כמה וכמה נוכח הסכמות הצדדים במפורש בהסכם וכן נוכח העובדה כי מסירת הדירה נדחתה עקב התנהלות התובעים שמנעו בידיעה ברורה מהנתבעות לסיים את ביצוע העבודות בדירתם ולמסור להם את החזקה בה.
עוד נטען כי התובעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית ובכך גרמו לדחייה במסירת הדירה. עובדה זו יש בה אף להוות סיבה מוצדקת לדחייה כאמור.
כמו כן ומעבר לזאת, נטען כי בשל הפרת התובעים את ההסכם הפרה יסודית על פי הקבוע והמוסכם בהסכם, הנתבעות אינן מחויבות למועד המסירה הקבוע בהסכם.
גרסת התובעים
42. התובעים טענו כי לאחר חתימת החוזה פעלו באמצעות מעצבת פנים מוסמכת מטעמם להכנת תכנית חשמל ותוכנית שינויים. התוכניות הוגשו לנציגי הנתבעות עוד ביום 18.1.2015.
מהרגע שהועברו התוכניות, נדרשו לנתבעות חודשים ארוכים עד שגיבשו מהן הצעת מחיר.
בהמשך התגלו בעיות קשות עם הספקים אליהם הופנו התובעים. הספקים לא ידעו מה המוצרים הכלולים בסטנדרט ולא היה בידיהם מחירון זיכויים, פשוט מכיוון שהנתבעות לא טרחו לסכם עניינים אלו מולם מראש.
כך, למשל, בפברואר 2015 פנו התובעים לספק זהבי-עצמון לשם בחירת חיפויים וברזים. אולם, חלפו חודשים עד שהנתבעות הגיעו לסיכום מול הספק אשר איפשר בחירת מוצרים.
רק בסוף חודש מאי 2015 הועברה לתובעים הצעת מחיר לביצוע תוספות ושינויים על-ידי קבלן המשנה. לאחר שאושרה ההצעה, נדרשו לקבלן המשנה עוד שבועיים להודיע כי הוא מתנה את ביצוע העבודות בחתימה על הסכם.
על-אף שהתבקשו שינויים אשר ברובם אינם חורגים משינויים צפויים בדירה חדשה, הוכנס סעיף בהסכם לפיו בגין השינויים יתאחר מועד המסירה בתקופה עצומה, בת 90 יום ממועד חתימת ההסכם.
הסתבר כי בכל החודשים שחלפו מאז הועברו התכניות, קבלן המשנה היה עסוק בטיפול בבעיות של הצפות כתוצאה מגשמים.
הצפות אלה פגעו קשות במבנה כולו ובעיקר בדירה הממוקמת מתחת לדירת התובעים. חור גדול נפער במקום בו ממוקמת האמבטיה של התובעים. הדייר בקומה שמתחת, אשר בתקרתו נפער החור, התעקש לעצור את העבודות ולעבות את התקרה שלו בבטון.
עיבוי זה לא רק שגרם לעיכוב ניכר בהשלמת העבודות, אלא שהפך את המשך העבודה בדירת התובעים למורכבת ולעיתים לבלתי אפשרית.
הוספת שכבת הבטון שינתה את גובה הרצפה בדירת התובעים, מה שאילץ את קבלן המשנה לבצע את רוב עבודות האינסטלציה מעל הריצוף.
תוספת הבטון גרמה לקושי רב בביצוע שיפועים במערכות האינסטלציה בדירה. כתוצאה מכך ביקשו הנתבעות לבטל את האמבטיה בדירת התובעים. לאחר שהתובעים התנגדו, אלתרו הנתבעות פתרון לא חוקי, המהווה סכנה של ממש. אם בכך לא די, חדר האמבטיה הוקטן באופן משמעותי ביחס לתוכנית המקורית.
בספטמבר 2015 הייתה הדירה רחוקה מהשלמה. כדי לקצר ולו במעט את מועד המסירה הציעו התובעים לוותר על התוספות שביקשו ואשר טרם בוצעו. הנתבעות שהיו אמורות לקפוץ על ההצעה, סירבו להחזיר יותר משליש מהכספים בגין עבודות שלא בוצעו, ללמדך על העדפות הנתבעות בזמן אמת ועל העובדה כי לא שם טמון העיכוב.