4. בכתב ההגנה לא חלקה הנתבעת על העובדה כי מדובר בחברת מעטים שיש לראותה כמעין שותפות, ואולם טענה כי דין התביעה להידחות במיוחד משום שלטענתה העובדות שתוארו בכתב התביעה אינן עולות כדי קיפוח המיעוט. נטען עוד כי כל ההחלטות שהתקבלו אגב ניהול החברה אין בהן כדי לפגוע בערך החזקתו של התובע בחברה. כמו כן נטען כי כל הישיבות שנוהלו בעניינה של החברה נועדו להסדיר ליקויים חשבונאיים שהתגלו באופן ניהול החברה, וכדי להביא להגשת דו"חות ולחקר אמיתי של מצבה של החברה. עוד נטען כי ברוב רובה של התקופה הרלוונטית נוהלה החברה בעיקר על ידי התובע ששלט בה, והוא היה זה שסירב לגלות נתונים רלוונטיים לנתבעת.
עוד נטען כי דין התביעה להידחות משום שהיא נועדה למנוע סדר הכרחי שמבקשת הנתבעת לערוך בחברה, והכל מבלי לפגוע בערך המניות שבה ומבלי לפגוע בבעלי המניות שלה.
עוד נטען כי דווקא היה זה התובע אשר עשק את החברה במשך שנים וגרם לפגיעה בה, ומנע ממנה מלקבל כספים המגיעים לה בגין הנכס היחיד השייך לה, הוא בית המלון אשר מופעל על ידי התובע, בין בעצמו ובין על ידי חברה נפרדת שבבעלותו. נטען כי התובע מצוי בניגוד עניינים חמור בהיותו מחד בעל מניות בחברה, ומנגד בעל עניין בחברה המחזיקה בנכס היחיד של החברה המשמש כבית מלון, ומפעילה אותו. הנתבעת טענה כי יש מקום להמשיך ולנהל את החברה לטובת בעלי מניותיה מבלי לגרום לזעזוע כלשהו בחברה, ומבלי לכפות מכירה כפויה של מניותיה. נטען כי דבר זה אפשרי באם יפעלו כל הצדדים בתום לב תוך שימת אינטרסי החברה בראש מעייניהם. לחילופין נטען כי באם יש מקום להורות על היפרדות בדרך של מכירה כפויה, הרי שיש מקום לאפשר לנתבעת דווקא כבעלת מניות הרוב בחברה לרכוש את מניותיו של התובע, ואין כל מקום או הצדקה להורות כי דווקא בעל מניות המיעוט יזכה בזכות לרכוש את כל מניות החברה, רק מן הטעם כי הגיש תביעה חסרת בסיס, בה טען לקיומו של עושק מיעוט, אשר בפועל איננו קיים.
העובדות
5. מרבית העובדות הרלוונטיות לתיק זה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים והן כדלקמן:
א. החברה הינה חברה פרטית אשר התאגדה ונרשמה בשנת 59' וכיום מוגדרת חברה מפרת חוב. זאת, בשל אי הגשת דו"חות שנתיים לרשם החברות ואי תשלום אגרות שנתיות כמתחייב בחוק.
ב. בעלי המניות של החברה הינם התובע, המחזיק ב33.3% ממניות הבכורה של החברה, והנתבעת המחזיקה ב-66.7% ממניות הבכורה של החברה. באשר לחלוקת האחזקה במניות הרגילות של החברה התובע מחזיק ב-25% ממניות רגילות וממניות רגילות ב', הנתבעת מחזיקה ב-66.7% ממניות רגילות וממניות רגילות ב', ואילו מר אנטואן רג'א תאבר (להלן: "המנוח") מחזיק ב- 8.3% ממניות רגילות א' ו-ב'. אין מחלוקת כי הזכויות והחובות של החברה נקבעות על פי האמור בתזכיר ההתאגדות שלה, רק על ידי בעלי מניות הבכורה שבה. לאור הרכב החברה ותיאורה כאמור גם בדו"ח המומחה מטעם בית המשפט שמונה בתיק זה, אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים כי מדובר בחברת מעטים שהיא מעין שותפות, לגביה יש להחיל כללים מיוחדים בכל הנוגע לציפיות הלגיטימיות של בעלי המניות בנוגע למעורבות וניהול החברה. בחברה שכזו אובדן אמון בין בעלי מניות, אם יוכח, מספיק לצורך הענקת סעד על פי סעיף 191 לחוק, גם אם לא הוכח קיפוח.
ג. הנכס העיקרי של החברה הינו בית מלון הממוקם בעיר נצרת. במהלך השנים נוהל בית המלון על ידי אביו המנוח של התובע ולאחר מכן על ידי התובע. עד שנת 2000 נוהל בית המלון כאשר בין הצדדים להליך זה היה שיתוף פעולה חיובי ומלא. בשנת 2001 הופסקה פעילות המלון ומונה בהסכמת הצדדים נאמן, עו"ד עמאד דקואר. זה שימש כמיופה כח של שני הצדדים עד יום 17/11/2008. בשנת 2003 נחתם הסכם עם חברת המעין סוכנות לביטוח (1979) בע"מ (להלן: "חברת המעין"), לפיו שכרה חברת המעין את המלון תמורת תשלום דמי שכירות חודשיים בסך השווה ל-7,500 $ לחודש. ביום 1/6/2005 נחתם הסכם בין החברה לבין חברת טבר מלונות בע"מ (להלן: "חברת טבר") הנמצאת בשליטת התובע, ולפיו שכרה חברת טבר את המלון, למעט 10 חדרים בקומה א' אשר הושכרו לחברת המעין, תמורת תשלום דמי שכירות חודשיים בסך השווה בשקלים ל-7,500 $ לחודש. עוד הוסכם בהסכם זה כי חברת טבר תבצע על חשבונה את כל עבודות השיפוצים והתיקונים הנדרשים לצורך הפעלת המלון מחדש, משום שזה היה מושבת מפעילות משנת 2001. בשל התחייבות חברת טבר לשפץ את המלון הוסכם כי דמי השכירות ישולמו על ידי חברת טבר רק החל מיום 1/4/2006, תקופת השכירות נקבעה בהסכם מיום 1/6/2005 עד 31/3/2008, כאשר הוענקה בהסכם אפשרות להארכת תקופת השכירות. בהסכם הובהר כי דמי השכירות ישולמו ישירות לבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") לאחר שיגובש הסכם המגדיר חובה של החברה לבנק. חברת טבר אף התחייבה לשלם לבנק תשלום חודשי על פי הסדר החוב שיושג בגין חוב החברה לבנק, גם אם זה יעלה על סכום דמי השכירות שהוסכם כי חברת טבר תשלם בגין השימוש במלון. עוד התחייבה חברת טבר לשלם את כל תשלומי החשמל, מים, גז, וארנונה בגין השימוש בבית המלון.