דבריו של העד אבני, במסמך הנ"ל, הם ברורים וחד משמעיים – הנאשם 3 היה מודע ואף שותף לפעילות נציגי המאשימה, והוא בחר לפעול בדרך בה פעל. טיעוניו של הסנגור בעניין זה הם טיעונים כלליים ובלתי מבוססים, ואני דוחה אותם על הסף, ומעדיף את גרסת עד התביעה האמין והמהימן, מר אבני.
186. ב"כ הנאשמים ביקש לדחות את טענת המאשימה, לפיה היא ניסתה להסדיר את הליקויים שנמצאו באתר במישור המנהלי, והפנה לקביעת בית המשפט ב-ת"א 1282-02-16 מדינת ישראל נ' Hagos Andemmekeskal (פורסם בנבו, 23.04.2017):
"הזכויות הנ״ל של הנחשדים בביצוע עבירות על חוק רישוי עסקים, מקימות לרשות חובה להודיע ולהזהיר כראוי, ומקל וחומר – לקבל את עמדת ה״מבוקר״ (מי שנכח בזמן הביקורת) לממצאים. ברור, כי הליך ההודעה, הליכי האזהרה ומיצוי הזכויות כאמור, לא ירקום עור וגידים כפי המצופה, בהעדר תקשורת בסיסית בין הפקחים לבעל העסק, או למי שנכח מטעמו בעסק. הטופס אינו לשם הבירוקרטיה גרידא. תכליתו איננה תיעוד בלבד. על פי תוכנו הוא מקיים הליכי הודעה ואזהרה מן המעלה הראשונה. על כן, אין לזלזל בחשיבותו ואין להמעיט בערך מטרתו."
"אני שותפה לדעות חבריי כי גם בהליכים בעניין עבירות לפי חוק רישוי עסקים, יש מקום לחקור בגרסתו של החשוד, לאפשר לו למסור את גרסתו לדברים ולבחון את עמדתו היטב, אל מול יתר הראיות שנאספו בעת החקירה או הבדיקה, טרם החלטה מושכת על הגשת אישום".
טיעון זה של הסנגור אין בידי לקבל, מאותם נימוקים שצוינו בסעיף הקודם – הנאשמים שותפו, באמצעות מנהל האתר, הנאשם 3, בטענות נגדם, כך שאין מדובר בהתעלמות מעמדת הנאשמים, ואין מדובר בהפתעה בהגשת כתב האישום נגדם.
187. ב"כ הנאשמים המשיך וטען, שעד התביעה, מר חיים אלבז, הינו "עד מעוניין" ו"עד בעל נגיעה אישית" אשר היה שותף מטעם המאשימה לסיורים שנערכו במטמנה ולכתיבת דו"חות הסיור
--- סוף עמוד 82 ---
ולצילום תמונות (ת/22, ת/23, ת/24, ת/25, ת/26, ת/27, ת/28), וכי הוא שימש גם חוקר וגם גובה עדויות בתיק. עוד נטען, שהעד הזמין בעצמו ועל דעתו את הדוגם, מר גיא סילפן, על-מנת שידגום ביום 10.3.15 נוזלים שחשד בהם כתשטיפים (ת/27). דגימות אלה הן היחידות העומדות בבסיס האישום לזיהום מים ובלעדיהן, כך נטען, לא היה מוגש אישום בעניין. העד גם חקר את הנאשמים 3-4 תחת אזהרה בימים 25.5.12 ו-14.6.15. ב"כ הנאשמים טען עוד, כי ראיה נוספת לכך, שלטענתו, חיים אלבז לקח על עצמו את התיק "באופן אישי" ועשה כל שביכולתו על-מנת "לרקוח ראיות להרשעה", כך במילותיו של הסנגור, ניתן לראות בגביית הודעה פתוחה מעד התביעה, ארז אבני, ביום 26.10.15 (ת/19). בהודעה זו חיים אלבז מאפשר לאבני להשלים ולהוסיף פרטים אודות סיורים שנערכו, לרבות סיור משותף שערכו השניים יחד, 7 חודשים קודם לכן, ביום 23.3.15 (ת/16). ב"כ הנאשמים טען כי חיים אלבז הכניס דברים בפי העד, שהוא בעל תפקיד פיקוחי במשרד להגנת הסביבה, והוא הפנה לשאלתו של מר אלבז בת/19 (ת/19, עמ' 2, שורות 2-6):
"ש. ההתרשמות שלי מדבריך שהוא פשוט לא פעל כנדרש בחוק ורק כשלחצת עליו הוא תיקן, האם זוהי גם התרשמותך?
ת. נכון, גם אני התרשמתי כך, גם בביקורים האחרונים שעשיתי הכיסוי לא היה סדיר ולא כנדרש, כלומר נשארה פסולת חשופה ללא כיסוי מספר ימים"
גם טיעון זה של הסנגור דינו להידחות על הסף – העד אלבז הוא עד מקצועי, ישר ואמין, ולא שוכנעתי שיש לו נגיעה אישית כלשהי לפרשייה שבפניי, אלא נגיעה מקצועית בלבד. העד עשה את אשר מצופה ממנו לעשות, בכדי למלא את תפקידו נאמנה, ואיני רואה כל דופי בכל התנהלותו, שמטרתה היא אחת ויחידה – להגיע לחקר האמת.
188. ב"כ הנאשמים טען גם לקיומו של פגם או פסול מהותי בכתב האישום: לדבריו, סעיפים 8 -11 בכתב האישום הם חסרי תועלת, ואין כל הצדקה בהימצאותם בכתב-האישום, מלבד מגמת המאשימה להכפיש את שמם של הנאשמים ולהשחיר פניהם. גם טיעון זה של הסנגור דינו להידחות, ובהחלטתי מיום 29.1.18 קבעתי : "לא מצאתי כי קיים פגם או פסול בכתב האישום המצדיק מחיקת סעיפים מכתב האישום". מעבר לכך, התובע הצהיר, שכל הפרק שכותרתו "רקע כללי" איננו בבסיס האישומים, והכרעת הדין אינה מבוססת על פרק זה, ואינה מסתמכת עליו. אין בפרק זה כדי להשחיר או להכפיש את הנאשמים, ובחינת התיק נעשית באופן מקצועי, ועל סמך ראיות קבילות בלבד.
189. ב"כ הנאשמים הפנה להנחית פרקליט המדינה 3.1 שעניינה "הכנה וניסוח כתב אישום", וטען שלפיה אין להכליל בכתב האישום עבירות קודמות וללא תשתית ראייתית מספקת:
סעיף 5 להנחיה קובע כי "כתב אישום ינוסח באופן שיגשים את תכליותיו, ויערך ככל הניתן ובהתאם לנסיבות העניין... בענייניות.."; סעיף 56 להנחיה קובע כי "ככלל, תובע לא יכלול בכתב האישום התייחסות להרשעות או לעבירות קודמות שביצע הנאשם שהתביעה אינה מבקשת להרשיעו בגינן במסגרת כתב האישום המוגש על ידיה. זאת, על מנת שלא להטות את דעת בית המשפט לרעה לגביו"; סעיף 59 להנחיה קובע כי "הכללת פרטים על אודות מעשה עבירה קודם כאמור תישקל במשנה זהירות ותעשה רק במקרים שבהם יש תשתית ראייתית
--- סוף עמוד 83 ---
מספקת להוכחת ביצועם של מעשים אלה ורק כאשר קמה הצדקה משמעותית לכך"; סעיף 60 להנחייה קובע כי "ציון עבירות קודמות של נאשם בכתב האישום, שבגינן לא מיוחסים לנאשם אישומים בכתב האישום... טעון אישור של פרקליט מחוז או משנהו/ ראש יחידת תביעות או סגנו".
שעה שהתובע מצהיר שכל "הרקע הכללי" אינו חלק מהעובדות המבססות את העבירות, היה עליו להימנע מציון תקופות בהן הנאשמים, לכאורה, פעלו בניגוד לתנאי רישיון העסק, והשימוע שנערך להם בעקבות כך. יחד עם זאת, התעלמתי לחלוטין מכל טענה שאיננה חלק מהעובדות המבססות עבירות, ולתיאורים המצוינים ברקע הכללי לא הייתה כל השפעה על ההכרעות בתיק זה, ואלה התבססו עד ראיות מרובות, ועל עדים רבים, והכל כמפורט בהכרעת הדין. מכאן, שעל אף כל המתואר בפרק שכותרתו "רקע כללי", לא נפגעה הגנת הנאשמים כלל ועיקר.
190. ב"כ הנאשמים הוסיף וטען, כי פרשת התביעה שניהלה המאשימה התאפיינה בפגמים רבים, שבאו לידי ביטוי בביצוע "רענון עדים", שלא תועד ולא נמסר לנאשמים, וכן בניסיונות שכשלו להגיש מסמכים לתיק שלא נכללו במסגרת חומרי החקירה שהועברו לנאשמים בתחילת ההליך, והפנה לעניינים הבאים:
(א) גב' רעות גלזמן - נערך רענון עד שלא תועד ו/או שלא נמסר לידי הנאשמים, והפנה לדבריה בחקירתה (פרוטוקול מיום 27.5.18, מעמ' 20 שורה 24 עד עמ' 21 שורה 6):
"ש. לפני שהגעת לדיון כאן נפגשת עם התובע, עבר איתך על מה את צריכה להעיד?
ת. כן. העבירו לי את המסמך הזה שהוצאתי לפני כמה שנים והסבירו לי באיזה נשוא הדיון.
ש. מתי דיברת איתם?
ת. לפני כמה ימים בשבוע האחרון.
ש. עלה בשיחה של זהות בעל רישיון עסק?
ת. לא זוכרת, אבל בכל מקרה התנאים.. כן. עלה בשיחה נושא של זהות. הם הסבו את תשומת ליבי לכך ששם העסק בתנאים הנוכחים הוא לא אותו שם עסק כמו בתנאים ב-2002. אם הבנתי נכון שם העסק הוא לא אותו שם עסק.
ש. זה נאמר בשיחה של עם מי?
ת. עם נטע.
ש. מה עוד נשאלת?
ת. היא ביקשה ממני לשים לב לזה ושאלה אותי קצת על נושא אם אנחנו העברנו את התנאים לרישיון העסק לבעל העסק, הסברתי לה שאנחנו מעבירים לרשות והרשות מעבירה לבעל העסק והיא נתנה לי את מספרי הסעיפים שבגינם הדיון רלבנטי.
ש. היא ביקשה ממך לעשות בירור בנושא זה?
ת. לא"
(ב) ריענון העד גיא סילפן לא תועד ולא הועבר לידי הנאשמים, והסנגור הפנה לדבריו בחקירתו (פרוטוקול מיום 27.5.18, עמ' 42, שורות 5-18):
--- סוף עמוד 84 ---
"ש. לפני שבאת להעיד כאן היום, התובע וחברתי שיושבת כאן דיברו איתך על העדות שלך?
ת. כן
ש. מתי זה קרה?
ת. לפני שבוע.
ש. אתה נפגשת איתם ועברת על החומר?
ת. דיברתי בטלפון.
ש. ומה עלה בשיחה?
ת. כל הנושא הזה של האירוע הזה שהיה לפני 3 שנים. הכל רשום אצלי בתיקיות ושמור, אז נכנסתי והסתכלתי.
ש. השיחה הייתה קצרה?
ת. כן.
ש. זה הכל? לא שאלו אותך למשל לגבי נושא של נקודת הדיגום, למה נבחרה דווקא אותה נקודה, ולגבי נושא של מה מקור התשטיפים במקור הזיהומי, מה מקור הנוזלים שם?
ת. אני לקחתי את הדיגום בזמנו כי חשדו שהמקור הוא המטמנה".
(ג) ב"כ הנאשמים טען עוד, שהמאשימה הגישה במחטף מסמכים במהלך עדותו של העד יפים שפרן (ת/54), וכי הוא התנגד להגשתם וביקש לייחס להם משקל אפסי מאחר והמסמך חלקי בלבד, ובית המשפט קבע כי משקל המסמכים שהוגשו ע"י הסנגור והתובע יישקל במסגרת הכרעת הדין (פרוטוקול מיום 23.1.19, עמ' 133-134). בהתאם לכל המפורט בהכרעת דין זו, עדי התביעה עשו עליי רושם אמין ביותר, ואני נותן אמון מלא בדבריהם, וכן בפעולותיהם ובמסמכים שנערכו על ידם והוגשו באמצעותם. אני מקבל את הטיעון, לפיו יש ליתן משקל קטן, אם בכלל, למסמכים חלקיים שהוגשו, מאחר ואל לו לבית המשפט להחליט על סמך נתונים חלקיים, וההכרעה מסתמכת על מכלול הראיות השלמות. יחד עם זאת, מכלול הראיות השלמות שהוגשו ע"י ב"כ המאשימה, ושבהם נתתי אימון מלא, מוכיח הרבה מעבר לנדרש, את כל העבירות המיוחסות לנאשמים.
(ד) עוד נטען, כי במהלך עדותו של ד"ר נמרוד חלמיש, נעשה ניסיון מטעם המאשימה להגיש מסמכים שלא נכללו במסגרת חומרי החקירה, אך בית המשפט לא התיר את הגשתם וקבע כי: "אכן אין זה ראוי למסור להגנה חומר הנחזה להיות חומר ראיות לאחר שפרשת התביעה הסתיימה במלואה, ופרשת ההגנה הסתיימה במלואה, למעט תום חקירתו הנגדית של עד ההגנה האחרון" (פרוטוקול מיום 11.2.2019 בעמ' 164, שורות 12-13).
לא מצאתי ממש בטיעוניו הנ"ל של הסנגור – עדי התביעה עברו ריענון אצל ב"כ המאשימה, מאחר והם עדים מטעמה, ולא מצאתי שהיה טעם או מקום להעברת מסמך סיכום לישיבת הריענון, הנסמכת על חומר הראיות שהועבר לב"כ הנאשמים כנדרש. בנוגע למסמכים שביקש ב"כ המאשימה להגיש לבית המשפט, מבלי להעבירם לסנגור, הרי שבמעמד הדיון בקשת ב"כ המאשימה נדחתה, כך שלא נגרם כל נזק להגנת הנאשמים כתוצאה מבקשת התובע.
--- סוף עמוד 85 ---
191. ב"כ הנאשמים הוסיף וטען, שהמאשימה לא קיימה אחר הצו השיפוטי מיום 19.10.17, שניתן ע"י בית המשפט המחוזי, בערר שהוגש בסוגיית חומרי החקירה (נ/2), בכך שלא הציגה תעודת כיול של ה"ספקטרופוטומטר" שתהא רלבנטית לבדיקות שנעשו, לא הציגה את נקודות הבדיקה של תעודת הכיול של "מד המוליכות", ולא הציגה את עמידת "מד PH" במפרט. עוד נטען, שהמאשימה הציגה מסמכים אחרים, שהסתבר בעדותה של עדת התביעה גב' איידרמן לודמילה, שהייתה בשנת 2015 מנהלת מעבדות חוץ בבקטוכם ו-ICP, שמדובר במסמכים לא נכונים ולא רלבנטיים, כדברי הסנגור. ב"כ הנאשמים טען כי כך התאפשר למאשימה, שלא בצדק כדבריו, להיכנס בשערי ההליך הפלילי ולהתחיל את דיוני ההוכחות על אף שלא קיימה את הצו השיפוטי ולא מסרה את כל חומרי החקירה שהיה עליה למסור. הסנגור הפנה לקביעת בית משפט השלום בבאר-שבע, בתיק 135-01-14 אלון אושרי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 05.06.2016),שם נקבע:
"עת בוחנים אנו את שלושת השלבים, כפי שמורנו הלכת בורוביץ, נראה כי אין מנוס מלהורות על ביטולו של כתב האישום שלפני. מבחינת הפגמים, כפי שקבעתי עוצמתם הינה בשילובם – אי קיום הנחיית פרקליטות המדינה, שבהחלט חלה במועד הגשת כתב האישום – אי קיום תרשומת, בחינת 11 השיקולים וקבלת אישור בכתב ומראש להגשת כתב האישום או בדיעבד לצד אי קיום צו שיפוטי, מזה שנתיים ימים (!)....
האם פגמים פוגעים באופן חריף בתחושת הצדק וההגינות? התשובה על כך חיובית, ודי שאפנה לדבריה של כב' השו' תבור בפרשת גרשט לעיל, המקובלים עלי: "המאשימה היא גוף רב כוח וזכויותיה רבות. לצד אלו, חובתה של המאשימה לנהוג בהגינות ובשקיפות וחובה זו שרירה וקיימת ולא ניתנת לפשרות". לא ניתן להשלים עם אי קיום צו שיפוטי ע"י רשות לצד אי קיום הנחיה מנהלית, שניתנה ע"י רשות תביעה האמונה עליה מבחינה מקצועית...
על פי ההנחיה המקורית, במועד הגשת כתב האישום היה צורך בקיום התייעצות, בחינת שיקולים שונים וקבלת אישור בכתב ומראש עובר להגשת כתב האישום. הדברים לא נעשו וגם לא בדיעבד. בהמשך, מזה שנתיים, צו שניתן בהקשר לחומרי חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ לא קוים, והמשיבה ממשיכה לאחוז ברשימה, שהגישה בהליך אחר, ולטעון כי הצו מולא. שקלתי את מגוון החלופות, והגעתי לכלל מסקנה כי דינו של כתב האישום להתבטל...".
הנאשמים לא עמדו בתנאים הקבועים לשם קבלת הטענה בדבר קיום ההגנה מן הצדק - לא שוכנעתי שלא היה מקום להגיש נגדם כתב אישום, ולא שוכנעתי שניהול ההליך עוד מלפני הגשת כתב האישום, ותוך כדי ניהול ההליכים לאחר הגשת כתב האישום, היה בו כדי לפגוע פגיעה כלשהי בתחושת הצדק וההגינות, ולא שוכנעתי שהגנת הנאשמים נפגעה כתוצאה מכך. במהלך ניהול התיק הוגשו ראיות למכביר, שיש בהם כדי להוכיח, אף מעבר לנדרש, שהנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם, והכל כמפורט בהכרעת דין זו. שוכנעתי, ששיקולים של צדק והגינות לא רק שאינם מביאים לביטול כתב האישום, אלא להפך –
--- סוף עמוד 86 ---
שיקולי צדק והגינות חייבו הגשת כתב האישום כנגד הנאשמים, ועובדותיו הוכחו כנדרש באמצעות ראיות קבילות, ובאמצעות עדי תביעה מהימנים ומקצועיים.