25. מטעם המאשימה העידו 14 עדים, והוגשו 56 מוצגים. מטעם הנאשמים העידו הנאשמים 3 ו-4 וכן 4 עדים נוספים, והוגשו 18 מוצגים.
תמצית טענות ב"כ המאשימה
26. ב"כ המאשימה ציין בסיכומיו, כי בהתאם לתמצית עובדות כתב האישום, החל משנת 2010 הפעילו הנאשמים אתר לסילוק פסולת בניגוד לתנאי רישיון העסק של המטמנה, תוך שהם גורמים לזיהום של מספר מקורות מים במתחם המטמנה ומחוץ לה ולמפגעי ריח. עוד נטען, כי חרף ניסיונותיה הרבים של המאשימה להסדיר את הליקויים שנמצאו באתר, במישור המנהלי, באמצעות שימועים, התראות וביקורות שנערכו לנאשמים, הרי שהם המשיכו לחרוג מתנאי רישיון העסק שניתן למטמנה ומהוראות החוק.
27. ב"כ המאשימה טען עוד, כי התעלמות הנאשמים מהוראות ומהתראות המאשימה, יש בה, משום חריגה בוטה מסטנדרט ההתנהגות המצופה, וזאת מבלי לגרוע ממשטר משפטי של אחריות קפידה. גם ההתנערות הכללית, של כל אחד מהנאשמים, מאחריותם לביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, מקוממת, כדבריו, ומלמדת על קלות דעת וזלזול בחשיבות החקיקה בתחום הגנת הסביבה.
28. ב"כ המאשימה טען כי הזמן הרב שהוקדש לשמיעת ראיות וריבוי העדים שהתייצבו לעדות, הן בפרשת התביעה והן בפרשת ההגנה, הובילו לכך, שבתיק מצויות שלל רב של ראיות אשר יש בהן די והותר כדי להביא להרשעת כל הנאשמים במיוחס להם, ובין היתר הפנה להודאתו של נאשם 4 (ת/31) בעובדות הנוגעות לביצוע העבירות, כמו גם באחריותם האישית של יתר הנאשמים לביצוען.
29. בהשלמת סיכומיו טען ב"כ המאשימה, כי כתב האישום הוכח במלואו באמצעות ראיות, וגם אם עובדה מסוימת לא צוינה בכתב האישום, עדיין יש לבית המשפט סמכות לקבוע שהיא הוכחה, וזאת בהסתמך על סעיף 184 לחסד"פ, וזאת משניתנה לנאשמים הזכות להתגונן, כדבריו. עוד נטען ע"י ב"כ המאשימה, שאכן הנאשמים לא הואשמו בזיהום מי תהום בק"נ 1, ק"נ 2, ק"נ 3, ק"נ 4 ו- ק"נ 5, ואולם ההגנה העידה את העד המומחה מטעמה, מר שפרן, והוא זה שהוכיח קיומם של זיהומים נוספים במקומות נוספים בערכים חריגים ביותר.
--- סוף עמוד 10 ---
תמצית טענות ב"כ הנאשמים
30. ב"כ הנאשמים טען כי מדובר במטמנה לפסולת, אשר פועלת מזה עשרות שנים, כך שהיא מהמטמנות הוותיקות בארץ, ובעלת טכנולוגיה מתקדמת ביותר. ואלה טענות ב"כ הנאשמים בנוגע לנאשמים:
בנוגע לנאשמת 1 – טען שהיא שותפות שנרשמה ברשם החברות כשותפה מוגבלת, ולטענתו, היא משמשת לצורך דיווח על הכנסות המטמנה לרשויות המס (תאגיד שהוקם לצורכי מס). לדברי הסנגור, הסמכויות לניהול ותפעול המטמנה מצויות בידי חברת הניהול של המטמנה ששמה גם מעיד על כך, חברה בשם עברון – תממ ניהול בע"מ ח.פ. 513189282 (נ/3) ("חברת הניהול");
בנוגע לנאשמת 2 - טען שהיא חברה בע"מ, אשר אין לה דבר עם ענייני המטמנה, ואין היא אחראית לניהולה;
בנוגע לנאשם 3 - טען כי הוא מנהל אתר ההטמנה, וכי הוא התמנה לתפקידו על ידי חברת הניהול ולא על ידי הנאשמת 1;
בנוגע לנאשם 4 - טען כי הוא עובד באתר וכפוף לנאשם 3.
31. ב"כ הנאשמים המשיך וטען, שהנאשמים ניהלו את קו הגנתם לאור הטענות שנטענו והועלו בכתב האישום, וכי בשלב הסיכומים המאשימה הכלילה בכתב האישום טענות והאשמות שלא פורטו בו.
32. ב"כ הנאשמים טען עוד, כי לא בכדי סיכומי המאשימה, נכתבו באופן כללי וכוללני, מבלי לפרט את יסודות העבירה והתקיימותם אצל כל נאשם ונאשם. עוד טען, כי סיכומי המאשימה אף מתייחסים פעמים רבות לכלל הנאשמים באופן כוללני.
33. ב"כ הנאשמים ציין, שבסיכומי הנאשמים פורטו טענות מקדמיות, שכן, לטענתו, גם המאשימה הרחיבה חזית וטענה טענות חדשות, על אף שהיא עצמה לא ביקשה להרשיע את הנאשמים בהן, וזאת אף בהתעלם מהתיישנות אותן עבירות נטענות. ב"כ הנאשמים טען כי כל אלה, ופגמים רבים נוספים שעלו בהליך, מחייבים אף את זיכוי הנאשמים בשל הגנה מן הצדק.
34. ב"כ הנאשמים ביקש לדחות את בקשת ב"כ המאשימה, להרשיע את הנאשמים במיוחס להם ב"רקע הכללי", מאחר וחלק זה של כתב האישום איננו מהווה חלק מהעובדות המבססות אשם, והפנה לסעיף 7 לתשובת המאשימה, לבקשה למחיקת סעיפים מכתב האישום, מיום 21.11.17, שם נכתב:
"אכן, המבקשים אינם מואשמים בעבירות לפי העובדות המפורטות בסעיפים המקדימים והם מהווים את הרקע הכללי לעבירות המיוחסות להם בלבד".
--- סוף עמוד 11 ---
לאור הנ"ל, עתר ב"כ הנאשמים, שלא להתייחס לכל החלק הכללי של כתב האישום, וביקש לזכות את מרשיו, מכל המיוחס להם בכתב האישום.
דיון והכרעה
טענת התיישנות
35. כתב האישום הוגש בחודש מרץ 2016, והעבירות המיוחסות לנאשמים הינן עבירות מסוג עוון, שתקופת ההתיישנות שחלה לגביהן היא 5 שנים, וזאת בהתאם לסעיף 9(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
36. ב"כ הנאשמים טען, שכל העבירות ו/או האירועים ו/או כל חומר הראיות שנכלל בתיק, והמתייחסים למועדים שלפני חודש מרץ 2011 התיישנו, והוא ביקש למחוק סעיפים מכתב האישום, והוצאת חומר ראיות, בהתאם לפירוט זה:
א. להתעלם מסעיפים 8 -11 מהרקע הכללי לכתב האישום המתוקן בשנית.
ב. להתעלם מחומרי הראיות הבאים: ת/1 ת/2 ת/3 ת/4 ת/5 ת/6 ת/7 ת/8 ת/9 ת/10 ת/33 ת/34 ת/35 ת/41.
ג. להתעלם מסעיפים 5, 21 (בכל הנוגע למוצגים ת/7 ו-ת/35), 40.1, 40.5 (בכל הנוגע למוצגים ת/33 ת/34 ו-ת/35), 40.7, 42 (בכל הנוגע למוצגים ת/2 ו-ת/34), 43 (בכל הנוגע למוצג ת/9), 44 (בכל הנוגע למוצגים ת/3), בסיכומים שהוגשו מטעם המאשימה.
37. אין בידי לקבל את טענת ההתיישנות שנטענה ע"י הסנגור: סעיף 9(ג) לחסד"פ קובע:
"(ג) (1) בעבירה מסוג פשע או עוון, אשר בתוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביה חקירה על פי חיקוק, יתחיל מניין התקופות האמורות ביום ההליך האחרון בחקירה, ובלבד שלא תוארך בשל כך תקופת ההתיישנות מעבר לאמור בסעיף קטן (א) בתקופה העולה על המפורט להלן, לפי העניין (בסעיף זה – התקופה הנוספת):
(א) בעבירה מסוג פשע שדינו מיתה או מאסר עולם – חמש שנים;
(ב) בעבירה מסוג פשע, ובעבירה מסוג עוון המנויה בתוספת הראשונה א' או בתוספת הראשונה ג' – שלוש שנים;
(ג) בעבירה מסוג עוון שאינה מנויה בתוספת הראשונה א' ובתוספת הראשונה ג' – שנתיים;"
בהתאם להוראת החיקוק הנ"ל, מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל מיום ביצוע העבירה, אלא אם נפסק המרוץ בשל "אירוע מנתק", וכפי שכתב השופט קדמי, בספרו: י' קדמי, על סדר הדין בפלילים (תשס"ט-2009), חלק שני, כרך א' בעמ' 1320:
--- סוף עמוד 12 ---
"מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל ביום ביצוע העבירה והוא נמשך עד לסיום התקופה; אלא אם כן – לגבי עוון או פשע – הוא נפסק בשל התרחשותו של 'אירוע מנתק'. הופסק המרוץ על ידי 'אירוע מנתק', הריהו מתחיל מחדש – לאמור מתחילתו – והוא נמשך עד שתחלוף תקופת ההתיישנות ממועד האירוע המנתק; יופסק המרוץ – החדש – על ידי 'אירוע מנתק' נוסף, תתחדש התקופה וחוזר חלילה. התקופה שחלפה עד ל'אירוע המנתק' – נמחקת כאילו לא חלפה כלל; והמניין מתחיל מלכתחילה.
...
'אירוע מנתק' לעניין זה הוא אחד משלושה אלה: עריכת חקירה על פי חיקוק באותה עבירה; הגשת כתב אישום בשל אותה עבירה; קיום הליך מטעם בית המשפט באותה עבירה".
גם בית המשפט העליון התייחס בפסיקתו לעניין זה, ודי אם אפנה ל-ע"פ 2144/08 אברהם מונדרוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (עמוד 44), שם נקבע:
"פעולת חקירה שיש בה כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות מתאפיינת, אפוא, בפעולה ממשית המכינה את התביעה הפלילית ומקדמת אותה. עיקרה – באיסוף ראיות".
38. בתיק זה בוצעו פעולות חקירה, שניתן לראות בהן כאירועים מנתקים, שיש בהן כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות, ולדחות את טענת הסנגור:
(א) 15.2.2012 – סיור שערך אבני במטמנה – ת/14.
(ב) 2.11.2014 – סיור שערך אלבז במטמנה – ת/22.
(ג) 19.11.2014 – סיור שערך אלבז במטמנה – ת/23.
(ד) 29.1.2015 – סיור שערך אלבז במטמנה – ת/24 + ת/25.
(ה) 9.3.2015 – סיור שערך אלבז במטמנה – ת/26.
(ו) 10.3.2015 – דיגומים שנטלו מתשטיפים שזלגו מהמטמנה – ת/27+ת/46.
(ז) 23.3.2015 – סיור שערך אלבז במטמנה – ת/16.
(ח) 13.4.2015 – סיור שערך אלבז במטמנה – ת/18.
(ט) 25.5.2015 – חקירה תחת אזהרה של נאשם 3 – ת/29.
(י) 25.5.2015 – עימות שנערך בין הנאשם 3 לאבני – ת/32.
(יא) 14.6.2015 – חקירה תחת אזהרה של נאשם 4 – ת/31.
(יב) 17.6.2015 – סיור שערך אלבז במטמנה – ת/28.
(יג) 7.10.2015 + 8.10.2015 – עריכת טופס דיווח על מפגע ריח על ידי אבני – ת/21.
(יד) 26.10.2015 – גביית עדותו של אבני – ת/19.
(טו) 14.12.2015 – סיור שערכה פינקין במטמנה – ת/39.
(טז) 20.12.2015 – סיור שערכה פינקין במטמנה – ת/40.
39. השופט קדמי המשיך וכתב בספרו: י. קדמי, "על סדר הדין בפלילים" (תשס"ט – 2009), חלק שני, כרך א' בעמ' 1323, בנוגע ל"אירוע מנתק" :
--- סוף עמוד 13 ---
"הליך של חקירה חייב להיות "הליך רשמי" מהותי וענייני, להבדיל מ"בירורים קודמים" או מ"איסוף מידע" גרידא, שאין בהם משום עשיית פעולת חקירה ממשית המכינה את התביעה הפלילית. לעניין זה, יש להבחין בין הליך מנהלי שמשמעותו פעילות של הכנה לקראת חקירה, לבין הליך של חקירה פלילית, המבטא פעולה ממשית המכינה את התביעה הפלילית".
בית המשפט העליון התייחס לסוגייה זו, ב-בג"ץ 6972/96 התנועה למען איכות השלטון נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נא(2) 757, 788 (1997), דם נקבע:
"מתן פרשנות רחבה לביטוי "חקירה" לצורך קביעת מועד תחילת מירוץ ההתיישנות במקרה כזה תביא לכך שהחברה תושיב אדם על ספסל הנאשמים כעשור לאחר ביצוע המעשים המיוחסים לו. וזאת עוד בטרם החל משפטו. קשה לתאר עינויי דין גדולים מאלה".
40. חלק מהאירועים המצויינים בסעיף 38 לעיל, הם אירועים מהותיים, ופעולות מהותיות, שמטרתם קידום החקירה, וכתב האישום שהוגש נסמך עליהם: פעולה של דיגומים מתשטיפים, חקירה תחת אזהרה, עימות שנערך – כל אלה מהווים פעולות חקירה שיש בכוחן כדי לנתק את מרוץ ההתיישנות. גם גביית עדות מהותית, שבסופו של דבר מובילה, יחד עם ראיות אחרות, להגשת כתב האישום, ומהווה חלק בלתי נפרד מחומר הראיות הרלבנטי, מהווה פעולה מנתקת לצורך חישוב תקופת ההתיישנות.
41. בנוגע לחלק הכללי של כתב האישום, הרי שב"כ המאשימה הצהיר, שחלק זה אינו מהווה חלק מהעובדות המבססות את האישומים, אלא רק רקע כללי. יתר חלקי כתב האישום כולל דיגומים, סיורים וממצאים, שעליהם מבוססים האישומים, ואלה ניטלו ובוצעו אחרי חודש מרץ 2011, כך שאין צורך אפילו בהארכת תקופת ההתיישנות בכדי להתייחס אליהן.
42. הסיור שנערך בשנת 2012 הוא סיור בודד, ואני מוכן לקבל את הטיעון, שאין בסיור זה בפני עצמו, כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות. אך עיון בפעולות שפורטו על ידי בסעיף 38 לעיל מעלה, שהחל מיום 2.11.14 החלו נציגי המאשימה בביצוע פעולות מרובות, לשם חקירת האירועים ואיסוף ראיות, שהובילו בסופו של דבר להגשת כתב האישום נשוא הכרעת דין זו. מכאן, אני קובע, שמרוץ ההתיישנות נקטע ביום 2.11.14, ומכאן: האירועים הרלבנטיים לקביעת אחריות הנאשמים בהכרעת דין זו, הם כל האירועים שהתרחשו החל מיום 2.11.2009 והלאה, אך לא אירועים שקדמו למועד זה, בשל התיישנותם.
ניהול עסק בניגוד לתנאי רישיון העסק
43. בהתאם למפורט בכתב האישום, ביום 19.3.02 הותנו תנאים ברישיון העסק של הנאשמת 1 – ת/48. תנאים אלה נמסרו לנאשם 3 ביום 27.12.10 על ידי עד התביעה מר אבנר גבאי, אשר שימש בתקופה הרלוונטית כמנהל היחידה לאיכות הסביבה ורישוי עסקים במועצה אזורית מטה אשר (ת/48 –תע"צ- הצהרת אבנר גבאי). ב"כ המאשימה טען כי המאשימה התנתה תנאים בשנת 2002 על רישיון העסק שניתן לאתר עברון כבר בשנת 1976, שכן בשנת 2002
--- סוף עמוד 14 ---
נוסדה הנאשמת 1 - ת/30. ב"כ המאשימה טען כי כל שינוי בזהות מחזיקי רישיון, שניתן על ידי רשות, מחייב את הבעלים להגיש בקשה חדשה לקבלה של רישיון עסק, וכי כך קרה גם עם הווסדה של נאשמת 1.
44. ביום 27.5.14 הותנו תנאים נוספים ברישיון העסק - ת/44, ואת קבלתם אישר נאשם 3 ביום 2.6.14 (ת/44). על גבי ההודעה בדבר תנאים נוספים ברישיון עסק מצוינים שמות שתי הנאשמות, 1 ו- 2, ואילו מספר ה-ח.פ. המצוין שייך לנאשמת 2 בלבד. לפי העדה רעות גלזמן, העובדת במשרד להגנת הסביבה, ושהתחילה את תפקידה בתפקיד של רישוי עסקים, שם העסק המופיע על מסמך התנאים הינו נתון המוזן באופן טכני בלבד ושאוב מהבקשה לרישיון עסק שמועברת על ידי הרשות המקומית, וכדבריה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 27.5.18, עמוד 21 שורות 25-29):
"ש. מה שאת עושה, את שולחת מסמך לרשות המקומית או יותר נכון לגורם ברשות המקומית שהוא מנפיק רישיונות העסק ומבקשת ממנו לצרף לרישיון העסק של בעל רישיון העסק את אותם תנאים שהמשרד להגנת הסביבה מצא לנכון להטיל.
ת. נכון.
ש. כדי להטיל תנאים כאלה צריך לדעת מיהו בעל רישיון העסק.
ת. ההליך מבחינתנו הוא כזה שמהרשות מגיע מסמך של בקשה לרישיון העסק, ואליו אנחנו מגיבים, אליו המזכירה אצלנו מזכירה את הפרטים של בעל רישיון העסק במחשב ולפרטים האלה אנחנו מנפיקים את התנאים במסמך, מסמך של תנאים נוספים הוא מסמך שיוצא ביוזמתנו לרוב ללא בקשה מהרשות, וזה מועבר לעסק לפי ההקלדה של המזכירה אצלנו. זה עניין טכני. זה דרך הרשות".