אפיק משפטי 110 12.09.2012

עדכוני חקיקה ופסיקה

28 אוגוסט 2012

יש להעדיף את שיטת ה-DCF כשיטת בסיס להערכת השווי ההוגן של מניות

בית המשפט העליון דן לאחרונה בסוגיית מתן סעד הערכה לקביעת השווי ההוגן של מניותיהם של ניצעים בהצעת רכש מלאה בחברה ציבורית. על פי חוק החברות, אדם לא ירכוש מניות בחברה ציבורית כך שלאחר הרכישה יחזיק ביותר מ-90% ממניות החברה, אלא בדרך של הצעת רכש - כלומר הצעה פומבית לרכישת כל שאר המניות בחברה. אם כתוצאה מהעסקה המקורית או מהצעת הרכש עולה שיעור האחזקות של אותו אדם מעל 95%, תתבצע מכירה כפויה של מלוא מניות החברה לאותו אדם. בנסיבות של הצעת רכש שהתקבלה, רשאים בעלי המניות המוכרים לפנות לבית המשפט בבקשה לסעד הערכה - בקשה מבית המשפט לקבוע מהו השווי ההוגן של המניות שנרכשו מהם ולחייב את המציע לרכוש במחיר השווי ההוגן ולא במחיר הצעת הרכש. באותו מקרה נטען כי התמורה ששולמה עבור המניות בהצעת הרכש הייתה פחותה משוויין ההוגן. מנגד, טענו הרוכשים כי שווי השוק, הוא הנותן לקביעת שוויין ההוגן של המניות ומשכך התמורה עבור מניות הניצעים אינה נופלת משוויין ההוגן. בית המשפט העליון חזר על ההלכה, כי עקרונות הערכת שווי המניות שינחו את בית המשפט במסגרת בקשה לסעד הערכה יהיו אלה המקובלים בתורת המימון וכי השיטה שיש להעדיפהּ היא שיטת ה- DCF (Discounted Cash Flow)המעריכה את שווי החברה על פי תזרים המזומנים המהוון של נכסיה הנוכחיים ושל הזדמנויות ההשקעה העתידיות שלה. על כן נקבע כי יש להעדיף את שיטת ה-DCF כשיטת בסיס להערכת השווי ההוגן של המניות בהצעת רכש מלאה.

06 ספטמבר 2012

נסיבות העברת מניות בחברה ציבורית אינן מעלות או מורידות מחובת הגילוי הנדרשת ממנה

בחברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב נחתמה עסקה להעברת האחזקה במניות מאחד למשנהו - עסקה הטעונה דיווח. העברה זו לא דווחה לרשות ניירות הערך. מבדיקת הרשות הסתבר כי עסקת זו נועדה "להעלים" מניות מאשתו של המעביר שהיה באותה העת בהליכי גירושין (ולא על מנת להטעות משקיעים בחברה). בית המשפט הרשיע בעבירת אי דיווח וקבע, כי במצב דברים זה יש לראות במי שקיבל את המניות כמעין נאמן, וככזה חלה גם עליו החובה לדווח לחברה אודות החזקותיו במניות בהתאם לחוק ניירות ערך. כמו כן נקבע כי חובת הגילוי הנדרשת מחברה ציבורית ומנושאי המשרה שבה נועדה להבטיח הזרמה רציפה של מידע לשוק ההון ולפתור את בעיית היעדר המידע וחוסר השוויון במידע. כמו כן נקבע כי קיימת חזקה לפיה אם עברו למעלה משבעה ימים מהמועד שנקבע להגשת דוח או הודעה ואלה לא הוגשו, תהיה זו ראיה לכאורה כי מי שחלה עליו החובה להגיש את הדיווח, נמנע מהגשתם כדי להטעות. חזקה זו מעבירה את הנטל אל הנאשם להפריך את ההנחה המפלילה נגדו. בית המשפט קבע כי גם בנסיבות אלה אין לאיין את הכוונה הגלומה בכך להטעות משקיע סביר.

28 אוגוסט 2012

נטל הוכחת סיווג העברת כספים (הלוואה או מתנה), בהתקיים יחסי קרבה מיוחדים, מוטל על התובע

חבר קרוב (אשר בפועל גר בבית המשפחה) העביר כספים לבני משפחה במהלך תקופה ארוכה. לאחר שנתגלע סכסוך בין הצדדים ביקש החבר מבני המשפחה להחזיר לו את הכספים בטענה שמדובר בהלוואות שניתנות להם על ידו. בני המשפחה טענו כי אכן ניתנו להם כספים, אולם מדובר במתנה ולא בהלוואה. בית המשפט חזר על ההלכה לפיה מקום שעסקינן בטענת הגנה של "מתנה ולא הלוואה", כאשר אין מדובר ביחסי קרבה מיוחדים - הנטל על הנתבע; מה שאין כך ביחסי קרבה בעלי אופי מיוחד.

27 אוגוסט 2012

במקרה של התרשלות ברישום עסקת מקרקעין יכול וקונה מאוחר יגבר גם אם טרם רשם העסקה

רוכש מקרקעין רשם הערת אזהרה על נכס רק בחלוף ארבע שנים מיום ביצוע עסקת מכר המקרקעין. בינתיים בוצעה עסקה נוספת והנכס נמכר לצד שלישי. הצד השלישי לא הספיק לרשום את העסקה בטאבו ובינתיים רשם הרוכש הראשון הערת אזהרה וטען כי זכויותיו עדיפות על הרוכש השני, אשר טרם רשם את העסקה. על פי חוק המקרקעין נעדיף תמיד רוכש ראשון אשר רכש את הנכס בתום לב ובתמורה והעסקה נסתיימה ברישום לפני שהרוכש השני ביצע רישום של העסקה שלו. עם זאת, ובניגוד לכלל האמור ביחס לעסקאות נוגדות במקרקעין, קבע בית המשפט, כי במקרים בהם נמנע הרוכש הראשון מלרשום הערת אזהרה על זכותו, למרות יכולתו לעשות כן, עשויה זכותו ליסוג מפני זכותו של הרוכש השני, גם כשהעסקה של הרוכש השני אינה משתכללת ברישום. בית המשפט קבע, כי איחור של ארבע שנים ברישום הערת אזהרה עולה לכדי שיהוי בלתי סביר המעיד על התרשלות או חוסר תום לב השוללים את עדיפותו של הקונה הראשון על פני הרוכש השני מכוח סעיף 9 לחוק המקרקעין.

28 יוני 2012

עסקה למכירה חלקית של מוניטין עשויה להימסות כעסקה הונית

שותפים ביקשו לבצע עסקת מכר חלקית במוניטין במטרה לקבל את ההנחה בתשלום המס לה זכאים צדדים לעסקה כזו. רשויות המס לא אישרו את ההנחה מכיוון שלטענתם מדובר בעסקה שנועדה להכניס שותף הוני לשותפות, ולא מדובר בעסקה למכירת מוניטין. בית המשפט פסק כי במקרים שכאלה יש לבחון את העסקה על פי תוכנה הכלכלי ומהותה האמיתית, ולא על פי שמה או הדרך בה סיווגו אותה הצדדים לעסקה. על כן נקבע כי במקרה של מכירת מוניטין על הצדדים להוכיח שהמוכר ימשוך ידו, באופן מוחלט, מעיסוקו, כך שהוא מוותר גם על קשריו עם לקוחות. במקרה שבו לא ניתן להוכיח זאת תוכר העסקה כעסקה להכנסת שותף ולא תאושר ההנחה במס.