צירוף העתק ערבות בנקאית להצעה במכרז במקום לצרף המקור מצדיק פסילת ההצעה

משתתף במכרז צירף להצעתו העתק צילומי של כתב הערבות הבנקאית, כאשר תנאי המכרז דרשו צירוף כתב הערבות המקורית. ועדת המכרזים החליטה לפסול את הצעתו בשל כך.
בית המשפט העליון, קבע כי ההצעה פסולה מכיוון שצורף העתק של הערבות הבנקאית ולא המקור. קיימת מגמת החמרה בהתייחסות לפגמים שנפלו בערבויות שצורפו להצעות במכרזים ועל פי רוב יהיה בפגם בערבות כדי להביא לפסילת הצעה וזאת ללא תלות במהות הפגם או בכוונתו של המציע. גישה זו נובעת מהקשר ההדוק שמתקיים בין דרישת הערבות לבין תכליותיהן של דיני המכרזים: קידום השוויון בין המשתתפים מחד, וקידום היעילות של המציע מאידך. חשיבות המצאת ערבות מקורית נשענת על שלושה אדנים: ראשית, היא תנאי מחייב לשמירה על השוויון עקב החשש כי החזקה בכתב המקורי יכולה להקל על ביטול חד-צדדי שלה על ידי המציע. אמנם מדובר בפגם זניח יחסית לפגמים ביחס לסכומים, תאריכים וכיוצ"ב, ואולם גם במקרה כגון זה עיקרון השוויון מצדיק הקפדה על צירוף ערבות מקורית. שנית, לשונו של המכרז אינה תמיד נקודת הסיום של הדיון, אבל היא ללא ספק נקודת פתיחה חשובה לא ניתן לצרף העתק אלא אם נרשם כך במפורש בתנאי המכרז. שלישית, הגשת העתקים כמדיניות צפויה להכביד על עבודתה של וועדת המכרזים. כאן, לשון המכרז דרשה במפורש ערבות מקורית ועל כן קבלת העתק מהווה פגיעה בשוויון בין המציעים ועל כן ההצעה שהוגשה פסולה.