הבחינה האם עובד נחשב למשרת אמון היא בהתאם לנסיבות ולא בהתאם לשם שניתן למשרה

בחברה משפחתית ותיקה, המוחזקת על ידי שני אחים בני מעל 70 שנה, פרץ סכסוך בין האחים. בנם של אחד מהאחים, ששימש כמנהל בחברה, דרש מהחברה תשלום של כ725 אלף ₪ בגין שעות נוספות.
בית הדין לעבודה דחה את התביעה מכיוון שהעובד עבד במשרת אמון ולכן לא זכאי לתגמול שעות נוספות ואף חייב את העובד התובע בהוצאות משפט של עשרות אלפי שקלים. החוק העוסק בשעות עבודה של עובדים לא חל על עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי או כאלה שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם. כינוי תפקיד מסוים בחברה (מנהל בכיר/מנהל מקצועי/מנהל אזורי) אינו הקובע אלא טיבו ומהותו האמיתי של התפקיד (על רקע הנתונים המיוחדים לחברה), למשל, מיקום בהיררכיה האירגונית, האם במסגרת התפקיד קיימת מעורבות בהתווית מדיניות תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי שאינו מוכתב, שכר ותנאי עבודה, האם נדרש העובד לעמוד לרשות המעסיק בשעות לא שיגרתיות או לעבוד בלא מסגרת קבועה של שעות עבודה, האם העובד שותף למידע רגיש של החברה, שהוא נחלתם של מעטים בה, ועוד. כאן העובד ניהל פרויקטים באופן עצמאי, ביצע הזמנות, נכח בישיבות הנהלה, היה מורשה חתימה בחברה, ניהל משאים ומתנים עם ספקים ואף טיפל בשכירות עובדים ופיטוריהם ולכן הוא מנהל במשרת אמון ולא זכאי לתשלום בגין שעות נוספות.