כספים שמשך בעל מניות מחברה ולא הושבו עשויים להיחשב לדיבידנד שיחויב במס

בעלים של חברה משך ממנה כספים שנצברו בסך 2,200,000 ש"ח מבלי לדווח על כך לפקיד השומה ומבלי ששילם מס בגין המשיכה, בטענה כי מדובר בהלוואה שבכוונתו להחזיר לחברה.
בית המשפט קבע כי הכספים שנמשכו מסווגים כהכנסה מדיבידנד המחויבת במס, משום שהכספים לא הושבו לחברה ובעל החברה לא הראה שהייתה לו כוונה להשיבם. יש לבחון כל עסקה לפי מהותה הכלכלית האמיתית ובהתאם למכלול נסיבות העניין, ולא לפי המעטפת הפורמלית או הכינוי שהצדדים נתנו לה. בכדי לקבוע כיצד לסווג משיכת כספים מחברה – האם כדיבידנד או כהלוואה - יש לבחון, בין היתר, את תנאי המשיכה ואת מאפייניה ובהתאם לכך לסווגה. סווג זה הוא מהותי, שכן אם המשיכה תסווג כהלוואה משמעות הדבר היא שיש להשיבה לנותן ולא יהיה צורך לחייב כנגדה במס. מנגד, אם תסווג כדיבידנד, לא נדרשת החזרת הכסף אך היא תחויב במס. לסווג זה חשיבות רבה למניעת ניצול לרעה בקרב בעלי שליטה, בפרט בחברות שאינן ציבוריות, אשר מוטלות עליהן חובות דיווח מצומצמות יותר. אף משיכת כספים מחברה על ידי בעל השליטה בה, מבלי שהוא חויב בריבית, תחשב בגדר הכנסה מדיבידנד. כאן, לא נחתם הסכם הלוואה, המשיכה לא נרשמה כהלוואה בספרי החברה, לא נעשתה התחייבות מפורשת להשבת הכספים והלכה למעשה הכספים לא הוחזרו. לפיכך, מדובר בהכנסה מדיבידנד המחויבת במס.