פסק דין
לפניי ערעור על שומת מס הכנסה לשנת המס 2012, שהוציא המשיב, מכוח סעיף 152(ב) לפקודת מס ההכנסה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961 ("הפקודה"). בשומה נקבע שהמערער חייב במס על הכנסה מדיבידנד לפי סעיף 2(4) לפקודה על יתרת העודפים שמשך מחברה שבשליטתו בסך 2,200,000 ₪. נוסף על האמור, נקבע שהמערער חייב במס על הכנסה מריבית על יתרת העודפים שמשך לשנת 2012 בסך 137,280 ש"ח, לפי סעיף 3(ט) לפקודה כהכנסת עבודה.
רקע וטיעוני הצדדים בהתאם להודעות המפרשות את נימוקי השומה והערעור
טענות המשיב כפי שהן עולות מההודעה המפרשת את נימוקי השומה
1. המשיב טען כי בין השנים 2009-2001 שימש, מר זימרמן צבי ("המערער") כמנכ"ל חברת קמור בע"מ, שהייתה יבואנית רכבי BMW. המערער העניק את שירותיו לחברת קמור באמצעות חברה שבשליטתו המלאה, חברת צ.זימרמן השקעות ניהול ופיתוח עסקי בע"מ, ח.פ. 513066035 ("זימרמן השקעות" או "החברה").
2. החברה צברה עודפים בסך 2,327,546 ש"ח. בשנת 2009 משך המערער את העודפים שנצברו בחברה. בסוף שנת 2009 החברה הפסיקה את פעילותה. בשנה זו הקים המערער את חברת ל.צ. זימרמן בע"מ, ח.פ.51457288 ("ל.צ זימרמן"), הנמצאת בבעלותו המלאה, שעסקה בייזום השקעות ופיתוח עסקים בתחום הרכב. המערער משמש לאורך השנים כמנכ"ל חברת ל.צ.זימרמן.
3. במהלך ביקורת שערך המשיב בשנת 2013 התגלה כי המערער משך את עודפי חברת זימרמן השקעות בע"מ מבלי שהוא דיווח על כך למשיב ומבלי ששילם מס בגין העודפים שמשך.
4. במהלך דיון שהתקיים במשרדי המשיב טען המערער כי הוא סובל מ"מצוקה תזרימית". לפנים משורת הדין, הגיע המשיב עם המערער להסכמות לגבי השנים 2011-2009, לפיהן יחויב המערער במס על הכנסה מדיבידנד לפי סעיף 2(4) לפקודה, רק על חלק קטן מהעודפים שמשך בסך 127,546 ₪, וכן חויב במס על סכום הריבית שהיה עליו לשלם על העודפים שמשך בשנים 2011-2009 לפי סעיף 3(ט)(1)(א) לפקודה כהכנסת עבודה; המערער התחייב להמחות את יתרת העודפים שמשך מהחברה בסך 2,200,000 ש"ח ("יתרת העודפים") ולרשום אותה כיתרה בספריה של חברת ל.צ זימרמן לחובת המערער, חלף הרישום בחברת זימרמן השקעות. ההסכמות בין הצדדים עוגנו בהסכם שומה לשנים 2011-2009 שנחתם ביום 14.4.2013 ("הסכם השומה", מש/8).
5. בשנת 2016 ערך המשיב ביקורת נוספת בתיקו של המערער ובתיקה של חברת ל.צ. זימרמן. בביקורת התגלה, שלא זו בלבד שהמערער הפר את הסכם השומה, אלא שפעם נוספת הוא לא דיווח ולא שילם מס על משיכת העודפים; המערער לא רשם את יתרת העודפים בספריה של חברת ל.צ זימרמן; חברת ל.צ לא דיווחה על הכנסה מריבית שקיבלה מהמערער ולחילופין המערער לא דיווח ולא שילם מס על הכנסה מריבית לפי סעיף 3(ט) לפקודה, כפי שהיה מתבקש, לו היה מדובר בהלוואה.
6. בדיוני שומה שנערכו טען מייצג המערער כי מדובר בטעות ואמר כי הוא "מודע לכך שיש לשלם את סכום המס המתחייב לרבות ריביות ומה שכרוך בכך" (פרוטוקול דיון מיום 29.3.2016, מש/2). עוד הוסכם כי "יש לחייב ריבית 3(ט) על יתרת החובה (2,200,000 ש"ח) שהייתה אמורה להירשם בספרי [חברת ל"צ - ע"ט]", וכן כי "יש למסות את יתרת החובה שלעיל כדיבידנד" (פרוטוקול דיון מיום 8.5.2016, מש/9).
7. לטענת המשיב, זמן קצר אחר כך המערער חזר בו מהסכמותיו. אי לכך הוציא המשיב למערער שומה על פי סעיף 145(א)(2)(ב) לפקודה (שלב א', שומה לפי מיטב השפיטה מיום 27.12.2016, מע/6). המערער הגיש השגה על השומה, בה שינה את גרסתו העובדתית וטען לראשונה כי יתרת העודפים שמשך היא בגדר הלוואה, אך לנוכח מצבו הרפואי (המערער הוגדר כנכה 100% החל מיום 29.10.2014), המערער הצהיר כי בשלב זה לא יעלה בידו להשיב את מלוא סכום ההלוואה לחברה (השגה מיום 15.2.2017,מש/10).
8. המשיב דחה את השגתו של המערער והוציא לו ביום 28.12.2017 שומת מס בצו (שלב ב', מש/11) לפי סעיף 152(ב) לפקודה, לשנת המס 2012. בשומה נקבע שהמערער חייב במס על הכנסה מדיבידנד לפי סעיף 2(4) לפקודה על יתרת העודפים שמשך בסך 2,200,000 ש"ח. נוסף על האמור, נקבע שהמערער חייב במס על הכנסה מריבית על יתרת העודפים שמשך לשנת 2012 בסך 137,280 ש"ח, לפי סעיף 3(ט)(1)(א) לפקודה כהכנסת עבודה – בהתבסס על הסכמתו של המערער, לפיה הריבית שצבר בשנים 2011-2009 חייבת במס לפי סעיף זה.
9. המשיב דחה את טענת המערער כי מדובר בהכנסת משכורת פטורה מכוח סעיף 9(5) לפקודה, היות ומדובר בסכומים שנמשכו ע"י המערער בסוף שנת 2009 ואין בינם ובין יגיעה אישית שנעשתה או לא ע"י המערער בשנת המס דבר. למעלה מן הצורך טען המשיב כי ממילא המערער אינו זכאי לפטור ממס בשנת המס שכן הפטור חל רק מסוף חודש אוקטובר 2014.