אי העברת כספים לפנסיה למרות שנוכו מהשכר היא עילה לחיוב בעלי מניות בחובות לעובדים

נגר הועסק בחברה למשך כחצי שנה ואז הועבר לעבוד בחברה אחרת בשליטה דומה למשך כ-4 שנים נוספות, כאשר זכויותיו הסוציאליות חושבו תוך התעלמות מתקופת עבודתו בחברה הראשונה. העובד דרש זכויות בגין תקופת העבודה בשתי החברה, הן משתי החברות והן מבעל המניות, על מלוא התקופה כאילו עבד במקום אחד.
בית הדין קבע כי מדובר בשתי חברות נפרדות אך מכיוון שמדובר בפועל באותה עבודה באותו מקום קיים רצף תעסוקתי וכי בעל המניות אחראי אישית לחוב לעובד. כאשר מדובר בבעל מניות שמקים חברה חדשה כדי להתחמק מחובות של החברה הקודמת ייחשב המעבר לחברה החדשה כאילו היה מדובר באותה חברה. כאן לא מדובר באותו מעסיק, אולם לעניין זכויות במשפט העבודה המגן יש לראות את מקום העבודה לא רק כנושא של בעלות אלא גם בנושא של זכויות, באופן שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו מקום גם אם הבעלות בו הוחלפה. כך, העובד זכאי לפיצויי פיטורים בגין מלוא תקופת העסקתו בשתי החברות. לעניין האחריות האישית של בעל המניות, נקודת המוצא הינה שיש ליתן תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, אולם כאן המעביד ניכה משכר העובד תשלומים לקרן פנסיה מבלי להעביר את הכספים ליעדם ותוך יצירת מראית עין בתלושים של הפרשות לפנסיה וזה לכשעצמו עילה מספקת לצורך הרמת מסך ההתאגדות וחיוב אישי של בעל המניות בזכויות העובד.