לא ניתן להכיר בהורה שלישי לקטין אבל ניתן להכיר בזכויות אדם שלישי לעניין הקטין מכוח הסכם

גבר ואשה ביקשו להביא לעולם ילדים בהורות משותפת, משלא הצליחו להרות, תרמה בת זוגה של האשה ביציות אשר הופרו על ידי זרע הגבר ברחמה של האשה ונולדו שני ילדים. שלושת המעורבים חתמו על הסכם אשר הסדיר את יחסיהם בנוגע לגידול הילדים שנולדו. לאחר מספר שנים, נפרדו זוג הנשים ובת הזוג (תורמת הביצית) ביקשה להכיר במעמדה כהורה שלישי לילדים.
בית המשפט קבע, כי בעוד שלא ניתן על פי החוק הישראלי להכיר במעמדה של בת הזוג כהורה שלישי, הרי שטובת הילדים מחייבת הכרה בזכויותיה של בת הזוג ויש לחייב את ההורים לקיים את ההסכם שנחתם ולהתיר לבת הזוג מעורבות בחיי הילדים. הדין הישראלי אינו מכיר בהורות משולשת וכן אינו מכיר בהורות הסכמית. הסיבה לכך היא שהסכמים בין אלה המבקשים להיות הורים משפיעים באופן ישיר על חיי הילד, ומכיוון שהוא אינו מסוגל לחוות את דעתו או להביע את העדפותיו, הרי שיש צורך שהחוק יקבע את המסגרת עבורו. הסכם המעניק לאדם זכויות מעין הוריות, אין בו כשלעצמו כדי להביא להכרה בו כהורה על ידי החוק ועד שלא יחוקק חוק המכיר באפשרות של הורות משולשת, לא ניתן לבצע זאת בהסכם או בתביעה משפטית. בנוסף, לא ניתן להעניק לאדם שלישי זכויות בדרך של אפוטרופסות, כיוון שמינוי אפוטרופוס שמור למצבים בהם לקטין אין שני הורים מתפקדים המסוגלים למלא את חובותיהם. אולם, העובדה שלא ניתן להכיר באדם שלישי כהורה או כאפוטרופוס אינה אומרת שיש להתעלם מזכויותיו כפי שהוענקו לו בהסכם. החוק מכיר באפשרות לנקוט ב"אמצעים אחרים", זמניים או קבועים, לצורך שמירת טובתו של קטין וכך אדם אשר אין לו קשר משפטי לקטין יכול לקבל על עצמו התחייבויות בקשר לקטין. כאשר מדובר בהסכם תקף ומפורט, לא ניתן להתנער, לאחר הדרדרות הקשר, מההסכמות וההתחייבות אשר ניתנו, ובמיוחד אם קיום חובות והתחייבויות אלה עולה בקנה אחד עם טובת הילדים. כאן, שלושת המעורבים חתמו על הסכם ברור, המעניק לבת הזוג זכויות מסוימות. ההסכמים היו כתובים ומפורטים, ואחד מהם אף אושר וקיבל תוקף של פסק דין. על כן, ולאור העובדה שהדבר עולה בקנה אחד עם טובתם של הקטינים, בת הזוג זכאית לזכויות ההוריות אשר הוענקו לה בהסכם.